פסק-דין בתיק ב"ל 19131-10-12

1. מונח לפניי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (ענף נפגעי עבודה) מיום 28.8.2012, אשר קבעה למשיב נכות רפואית צמיתה בשיעור 14.5%  מיום 4.5.2011.

2. לבקשת הצדדים, לה ניתן תוקף של החלטה במסגרת ישיבתו המקדמית של בית הדין בפני כבוד הרשמת אפרת קוקה, ניתן פסק הדין בערעור על יסוד כל החומר המצוי בתיק והשלמות טיעוני הצדדים בכתב.

התשתית העובדתית הצריכה לערעור

3. המשיב, יליד 1959, מכונאי בהכשרתו, הגיש למוסד ביום 5.9.2011 הודעה על פגיעה בעבודה בגין תסמונת התעלה הקרפלית, ממנה הוא סובל בשתי ידיו. המוסד הכיר עקרונית בפגיעה כפגיעה בעבודה.

4. ועדה רפואית מדרג ראשון התכנסה בעניינו של המשיב פעמיים ובסיכום דיוניה, ביום 17.6.2012, קבעה למשיב 14.5% אחוזי נכות יציבה בגין תסמונת תעלה קרפלית דו צדדית החל מיום 4.5.2011. זאת בהתאם לפריט ליקוי 31(4)(II) שבתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956.

5. על החלטת הוועדה מדרג ראשון ערר המוסד, תוך שטען כי היה על הוועדה לנמק את קביעתה בדבר מועד תחולת הנכות. זאת בשים לב לתיעוד הרפואי שמלמד על התפתחות המחלה שנים רבות קודם ואף על ניתוח שעבר המשיב בהקשר לפגימה בידיו. הוועדה התבקשה להתייחס למסמכים הרפואיים מאת ד"ר גלוזמן מיום 3.5.2011, מאת ד"ר גורדון מיום 1.7.2011 וברישום המצוי בכרטיסיו הרפואיים בימים 9.11.99 ו - 8.2.00.

6. בהתאם התכנסה הוועדה הרפואית לעררים ביום 28.8.2012 ולאחר שבדקה את המשיב קבעה בסיכום מסקנותיה כך: "הוועדה בדעה שגובה הנכות מתאים למצבו הקליני. הוועדה מאשרת החלטת הוועדה מדרג I ודוחים את הערעור". על החלטה זו הערעור שלפניי.

טענות הצדדים בערעור

7. לטענת המוסד שגתה הוועדה משהחליטה לדחות את הערר, מבלי להבהיר או לנמק את מועד תחולת הנכות וזאת בהתייחס למכלול המסמכים הרפואיים שהונחו על שולחנה. לשיטת המוסד המדובר בטעות משפטית המצדיקה את התערבותו של בית הדין.

8. המשיב מצדו סובר כי דין הערעור דחייה. לדידו, הוועדה עשתה מלאכתה נאמנה ולא נפל בעבודתה פגם משפטי כלשהו, מה גם שהנמקתה ברורה "גם למי שאין מקצועו בתחום הרפואה". המשיב מדגיש כי בפני הוועדה עמד כלל החומר הרפואי הרלוונטי למצבו, ובתוך כך פרטי הניתוח שעבר 10 שנים קודם לכן.

זאת ועוד זאת. הוועדה מדרג ראשון הגיעה למסקנתה אחרי בירור מעמיק שכלל עיון בתיקו הרפואי של המשיב מבית החולים. בדומה, החלטת הוועדה מדרג שני ניתנה לאחר ששמעה את תלונות המשיב, ערכה לו בדיקה קלינית ותעדה פועלה בפרוטוקול מפורט. לשיטת המשיב עניינו של הערעור הוא רפואי ולא משפטי, ועל כן אין מקום להתערבות בית הדין בהחלטת הוועדה שלה הסמכות מכוח חוק לקבוע את אחוזי הנכות של המשיב.

דיון והכרעה

9. לאחר עיון בכלל החומר שהונח בפני באתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל.

10. הלכה מושרשת היא שוועדה רפואית לעררים אינה כבולה לנוסח הערר אשר לפניה, ועליה לבטא את ממצאיה אף בהעדר ערעור בעניין זה או אחר. כך עליה להכריע בעניינים העולים לפניה במסגרת הערר גם אם לא נדונו בוועדה רפואית מדרג ראשון (ראו: בג"צ 1082/02 המוסד לביטוח לאומי - בית הדין הארצי פ"ד נז(4) 443 (2003)). בה במידה אין תפקידה של ועדה רפואית לעררים מצטמצם רק בהעברה תחת שבט הביקורת את ההחלטה של הערכאה הראשונה, אלא שעליה להתייחס לנימוקי הערר מכוחם התכנסה. אי התייחסות לנימוקי הערר הוא בבחינת טעות משפטית המצדיקה את התערבות בית הדין בה. אין צריך לומר, כי קביעת המועד בו רואים במבוטח נכה היא משמעותית ביותר ומשום עניין רפואי שבסמכותה ובתחום מומחיותה של הוועדה.

11. משהנחתי עיקרים אלה הרי שדעתי היא כי אכן נפל פגם משפטי בהנמקת הוועדה ובעבודתה, במובן זה שלא קיימה דיון כלשהו בחלקו של הערר שעניינו מועד תחולת הנכות ובתוך כך לא התייחסה כלל אל המסמכים אליהם הופנתה. פגם זה מצדיק את התערבות בית הדין בעבודתה והשבת העניין לפתחה של הוועדה. אטעים כי עיון בפרוטוקולים של הוועדה מדרג ראשון מלמד שגם במסגרתה לא נערך דיון כלשהו במועד תחולת נכותו של המשיב. בנסיבות אלה אין לקבל את טענת המשיב ולפיה די בהחלטת הוועדה לאשר את קביעות הוועדה מדרג ראשון.

12. סוף דבר - על יסוד כל האמור, הערעור מתקבל. עניינו של המשיב מוחזר בזה לפתחה של הוועדה הרפואית לעררים (ענף נפגעי עבודה), על מנת:

[1] שתקבע את מועד תחולת הנכות של המשיב. בתוך כך, תתייחס הוועדה גם למסמכים הרפואיים מאת ד"ר גלוזמן מיום 3.5.2011, מאת ד"ר גורדון מיום 1.7.2011 וברישום המצוי בכרטיסיו הרפואיים של המשיב בימים 9.11.99 ו - 8.2.00.

[2] המשיב ובא כוחו יוזמנו להופיע בפני הוועדה ולשטוח טענותיהם ביחס למועד תחולת הנכות.

[3] החלטת הוועדה תהא מנומקת ומפורטת.