פסק-דין בתיק ב"ל 3792-06-11

זוהי תביעה לתשלום דמי אבטלה.

להלן עובדות המקרה:

1.         התובעת נשואה למר לוי עוזי, שהיה הבעלים של אטליז בנהריה במשך כ-12 שנה (להלן: "הבעל"). אטליז היה ממוקם בדרך הים 2 בנהריה. באטליז עבדו הבעל ואביו ברציפות עד שנת 2006, כאשר האב הפסיק לעבוד באטליז בגלל גילו. כמו כן עבד באטליז עובד נוסף, אשר נתפס בגניבה מהמקום ולכן הבעל החליט לא להעסיק עובדים זרים באטליז עצמו, אלא רק בני משפחה.

2.         התובעת נהגה עד לשנת 2006 לסייע לבעלה לעיתים באטליז כעזרה משפחתית, מאחר וגידלה את ילדיה הקטינים וכן היו לה בעיות רפואיות הקשורות בהריונות.

3.         החל מתאריך 1/10/06 החלה התובעת לעבוד באופן קבוע כעובדת שכירה באטליז. התובעת עבדה באטליז כקופאית, סידרה במקררים מוצרי בשר קפואים, תמחרה את המוצרים עם אקדח מחירון, קיבלה הזמנות טלפוניות מלקוחות והיתה בקשרי עבודה עם הספקים של האטליז.

4.         באטליז הועסקו בנוסף לתובעת גם משגיח כשרות במשרה חלקית וגם עובדת ניקיון במשרה חלקית.

5.         התובעת עבדה באטליז שישה ימים בשבוע. בימי ראשון, שלישי ושישי עבדה התובעת בין השעות 07:45 עד 14:00 ובימי שני, רביעי וחמישי עבדה התובעת בשעות מפוצלות, מהשעה 07:45 ועד השעה 14:00 ומהשעה 16:00 עד השעה 19:00 או 20:00.

6.         התובעת נהגה בבוקר לצאת עם בעלה, שהיה מסיע אותה לאטליז וחוזרת עימו הביתה בסיום יום העבודה. לתובעת לא שולמו הוצאות נסיעה לעבודה ובחזרה, מאחר ובעלה היה מסיע אותה הלוך ושוב מהבית לעבודה ובחזרה.

7.         שכרה של התובעת היה 4,306.11 ש"ח לחודש (ראה תלושי שכר ת/3 שהוגשו לבית הדין). כן קיבלה התובעת דמי הבראה בכל שנת עבודה. בנוסף הופרשו עבורה כל חודש בחודשו החל מ-1/1/08 כספים לקרן הפנסיה איילון פסגה (ראה מסמך ת/2).

8.         במהלך שנת 2006 נקלע הבעל לקשים כלכליים והתקשה לשלם חובות לבנק ולספקים, וזאת לאחר שנפתחו באזור האטליז סופרמרקטים שהקטינו בצורה משמעותית את מספר הלקוחות באטליז.

9.         בתאריך 24/6/10 לקחה התובעת על שמה הלוואה מהבנק, היות והבעל לא יכול היה לקבל הלוואה כספית מהבנק. התובעת מסרה לבעלה 20,000 ש"ח לצורך תשלומים שונים הקשורים לעבודה באטליז וב-10,000 ש"ח השתמשה לצורך המחיה בבית.

10.        בתאריך 8/2/11 שילם הבעל לבנק סך של 23,000 ש"ח וסילק את החוב של התובעת בגין ההלוואה הנ"ל וזאת לאחר שפתח פיקדון שהיה לו בבנק (ראה מסמך נ/2).

11.        החל מחודש ספטמבר או אוקטובר 2010 הבעל לא היה מסוגל לשלם יותר משכורת לתובעת, מאחר והמצב העסקי של האטליז הורע. ב-1/1/11 הוציא הבעל מכתב פיטורים לתובעת, בו הודיע לה על סיום העסקתה החל מ-31/1/11 (ראה מסמך נ/4). התובעת עבדה בעסק עד ליום ה-31/1/11.

            בנוסף פוטרו מהעבודה גם משגיח הכשרות וגם עובדת הניקיון.

12.        בסיום עבודתה התובעת לא קיבלה פיצויי פיטורים בגין תקופת עבודתה באטליז והיא גם לא קיבלה את שכרה בגין חמשת חודשי עבודתה האחרונים.

13.        האטליז נסגר בחודש מרץ 2011 והבעל הלך לעבוד כעובד שכיר בסופרמרקט בנהריה.

14.        התובעת שיחררה את הכספים שהופרשו עבורה לאיילון פנסיה בע"מ בתאריך 22/6/11 וזאת בגין תקופת עבודתה באטליז, כאשר פדיון הפיצויים היה בסך של 10,346.27 ש"ח בלבד.

15.        התובעת הגישה לנתבע תביעה לתשלום דמי אבטלה בתאריך 27/2/11 (ראה מסמך נ/3), אך נדחתה על ידי הנתבע בנימוק, כי לא התקיימו יחסי עובד מעביד בינה לבין בעלה.

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן: