פסק-דין בתיק ב"ל 42674-06-13

1.         זהו ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 3/6/2013 (להלן: הוועדה), אשר קבעה למערער 10% נכות יציבה מתאריך 20/1/11 בגין ברך שמאל (להלן: ההחלטה).

2.         טענות המערער:

2.1       בבדיקת ה- MRI ובבדיקת מיפוי העצם שהינן בדיקות אובייקטיביות אובחן אצל המערער קרע במניסקוס בברך בשני הצדדים בשמאל ובימין על אף זאת הוועדה קבעה שלמערער ישנה נכות אך ורק בברך שמאל בשיעור של 10% וקבעה שלא נותרה נכות אצל המערער בברך ימין.

2.2       מדובר באותם ממצאים והשאלה הנשאלת הכיצד אותם ממצאים מקנים למערער נכות רק בברך אחת. הוועדה הונחתה בפסק הדין להתייחס לממצאים אלה ולבדוק האם ממצאים אלה מקנים נכות גם בברך ימין, הוועדה לא פעלה בהתאם להנחיות פסק הדין היא רק ציינה את הממצאים ולא בחנה מהותם. הקביעה שהבדיקה הקלינית גוברת הינה טענת סל שעליה מסתמכת הוועדה שבכל פעם היא נדחקת לפינה כאשר בפעם הראשונה היא קבעה שאין קשר סיבתי בין הפגיעה בברך ימין לתאונה ומשהוגש ערעור היא חזרה בה וקביעה שיש קשר סיבתי אך העניקה אפס אחוז נכות.

2.3       המערער בפעם הראשונה ביקש שהעניין יוחזר להרכב חדש מאחר ובהרכב נמצא ד"ר סלטי שבינו לבין עו"ד ג'רייס בולוס ישנו סכסוך וממילא קביעתו תהיה לא הוגנת.

2.4       מדובר בפגיעה רצינית בברך שצריכה להיבחן על ידי רופא מומחה בברך ואי אפשר שהוועדה תתעלם מהממצא המשמעותי קרע במניסקוס בברך ימין בדומה לאותם ממצאים שאובחנו בברך שמאל. אין סיבה בעולם לאי הענקת אותו אחוז נכות שהוענק לברך שמאל לברך ימין ועל כן צריך לקבל את הערעור ולבטל את ההחלטה ולחייב את המשיב בהוצאות ולהחזיר את עניינו של המערער בוועדה בהרכב חדש מאחר ומדובר בערעור שני אשר תכלול רופא מומחה בברך.

3.         טענות המשיב:

3.1       הוועדה התכנסה מכח פסק דין והתבקשה להתייחס לבדיקת MRI וכן בדיקת מיפוי עצם. הוועדה פעלה בהתאם לפסק הדין והתייחסה לשתי הבדיקות וציינה כי אינה מעניקה נכות בגין ברך ימין כיוון שעל פי הבדיקה הקלינית לא נמצאו ממצאים התומכים בקיומו של קרע במניסקוס על אף הממצאים בבדיקת ה- MRI.

3.2       הלכה פסוקה היא שממצאי בדיקה קלינית עדיפים על ממצאי בדיקה הדמייתית, כך גם הוועדה ציינה בפרוטוקול שלה.

לא נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה והחלטתה מנומקת ומפורטת.

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:

4.         השאלה להכרעה במקרה שבפנינו היא האם מילאה הוועדה אחר ההוראות המפורשות שבפסק הדין.

            הלכה פסוקה היא כי:

            " משהוחזר עניינו/ה של המערער/ת לוועדה, עם הוראות, יהיה על הוועדה להתייחס אך ורק לאמור בפסק הדין" (דב"ע נ"ה/29-01, מנחם פרנקל נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כד 160, בעמ' 162).

5.         הוועדה, במקרה דנן, התכנסה בעקבות פסק הדין מתאריך 24/3/13 שניתן על ידי בו נקבע כי:

            " ...כי עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים בהרכבה מיום 13/2/12 על מנת שתפעל באופן הבא:

א- לאור העובדה שבפני הוועדה עמדה בדיקת MRI מיום 12/8/11, בה  הודגם קרע במניסקוס גם בברך ימין, ואילו הוועדה לא דנה בכך, תדון הוועדה בשאלה האם קרע זה מקנה נכות לאור ממצאי בדיקת ה- MRI .

ב- לאור העובדה שבפני הוועדה עמדה בדיקת מיפוי עצם מיום 29/12/10, ואילו הוועדה כלל לא התייחסה לבדיקה זו, תתייחס הווועדה לבדיקה ותקבע האם יש בה כדי לשנות החלטתה.

החלטת הוועדה תהיה מפורטת ומנומקת. ההדגשות הוספו א.ק.