השופטת מ' נאור:
בית המשפט לענייני משפחה הורה על פירוק השיתוף ברכושם של בני זוג - על פי תביעתו של הבעל; במסגרת תביעה לשלום בית הורה בית הדין הרבני כי יוטל עיקול על רכושו של הבעל. העתירה שלפנינו היא עתירתו של הבעל המבקש לבטל את העיקול.
העתירה נשמעה יחד עם בג"ץ 304/04 יאיר נ' בית הדין הרבני האזורי (טרם פורסם) (להלן: עניין יאיר), בפני הרכב החתומים מטה. עתה, לאחר שניתן פסק הדין בענין יאיר, עליו נעמוד להלן, ואף שהעתירה הנוכחית מעוררת שאלות נוספות שלא התלבנו בעניין יאיר - נוכל להכריע בדין גם בעתירה זו.
העובדות
1. העותר, מר אריה גולדמברג (להלן: הבעל), והמשיבה 1, גב' גולדה גולדמברג (להלן: האשה), נישאו זה לזו בשנת 1972. יש להם שלושה ילדים בגירים. בשנים האחרונות עלו יחסיהם על שרטון, ומאז 2002, למעשה, הבעל אינו מתגורר עוד בביתם המשותף. תקופה זו מאופיינת בסבך של הליכים משפטיים, שתחילתם עוד בשלהי שנת 2001: חלק מן התביעות הוגשו לבית הדין הרבני וחלקן אל בית המשפט לענייני משפחה; יש מהן אשר הוגשו על-ידי הבעל, יש שעל-ידי האשה וחלקן אף על-ידי ילדיהם. מבין ההליכים השונים נתאר רק את ההליכים הנוגעים לענייננו. נתמקד בארבעה מהם: תביעת הבעל לפירוק שיתוף אשר הוגשה לבית המשפט לענייני משפחה; תביעת האשה לשלום בית, אשר הוגשה לבית הדין הרבני - ובמסגרתה ביקשה צו עיקול; תביעת האשה למזונות אשר הוגשה לבית המשפט לענייני משפחה; ותביעת הבעל לגירושין אשר הוגשה לבית הדין הרבני.
2. ביום 9.7.2002, הגיש הבעל אל בית המשפט לענייני משפחה תביעה לפירוק השיתוף ברכוש המשותף לו ולאישתו - דירת מגורים, יחידת נופש ומיטלטלין שונים. כן תבע דמי שימוש ראויים - דמי מגורי אשתו בחלקו בדירה.
3. ביום 23.10.2002 - לאחר הגשת התביעה לפירוק השיתוף, אך בטרם נערך דיון ראשון בה - הגישה האשה לבית הדין הרבני תביעה לשלום בית, ובמסגרתה ביקשה, ביום 26.1.2003, להטיל עיקול על חלקו של הבעל בדירת המגורים. בבקשתה, טענה האשה:
"התביעה שהגיש המשיב לפירוק השיתוף בדירה בבית משפט לעניני משפחה, פוגעת בזכויות המבקשת, בניגוד להלכה שאין מוציאין, 'ממדור טוב למדור גרוע', והמשיב מעונין כי המבקשת והילדים יעברו להתגורר בדירה פחות טובה מהדירה הנוכחית.
המבקשת זכאית למדור מבעלה - המשיב. מדין מדור יש לה זכות מגורי חינם בהתאם לזכותה למדור ספציפי בבית ולפיכך, אין המשיב רשאי לבצע את פירוק השיתוף בבית 'אם יינתן פסק דין לפירוק'".
עוד הוסיפה האישה, כי העיקול מבוקש "למניעת פירוק זה" וכי יקבע שאם תימכר הדירה בכל זאת, "הרי שכל חלקו בתמורה משועבד לרכישת בית אחר בגודל ובמקום זהים לדירה הנוכחית". לסיום, נתבקש בית הדין "לעקל החלטית את זכויות המשיב בדירה". הבעל התנגד להטלת העיקול, וטען כי "ברור לחלוטין שהבקשה לעיקול במסגרת תביעה לשלום בית איננה אלא תרגיל משפטי וניצול לרעה של הליכי כב' ביה"ד".
ביום 25.3.2003, הטיל בית הדין הרבני עיקול על הדירה (ועיקול עתידי על הכספים שיתקבלו ממכירת הדירה, באם תימכר על אף העיקול), וכך נקבע בהחלטתו:
"לאחר שמיעת דברי הצדדים, נראה לנו בשלב זה כי רצונה של האשה בשלום בית הוא כן ואמיתי, ואין כל עילה לפרק את קשר הנישואין, וכי יש מקום לשקול בכובד ראש את רצונה של האשה בשלום בית במידה ויעזוב את דרכו הרעה (נשים זרות ואלימות), ולהעמיד את רצונה הכן בשלום במבחן הצדק והמציאות.
ע"כ בשלב זה אנו סבורים כי זכותה של האשה למדור בדירת הצדדים... הינה זכות יסוד בחיי הנישואין, למדור לו היתה זכאית בהיותה עולה עימו ואינה יורדת, ואין כל עילה להורידה לנוה הרעה מנוה היפה.
אשר על כן אנו מטילים עיקול על חלקו של הבעל בדירה הנ"ל לטובת מדור האישה".
הבעל ערער על החלטה זו לבית הדין הרבני הגדול. הוא טען, כי בני הזוג חיים בפירוד מוחלט וכי אין סיכוי לשלום בית. הוא הוסיף, כי האשה הגישה, קודם לכן, תביעה למזונות אל בית המשפט לענייני משפחה (תביעה אשר נשוב אליה ביתר פרוט בהמשך), וכי ההליך בפני בית הדין הרבני, ייעודו הוא "לחסום ולהפריע להליך שמתנהל כדין בערכאה אזרחית בעניין פירוק שיתוף". ערעורו נדחה, ביום 5.8.2003, וכך קבע בית הדין הרבני הגדול:
"התקשנו להבין את עמדת בא כוח המערער. בית הדין האזורי, פסק ביום כ"א אדר ב' תשס"ג, לזכותה של המשיבה למדור ספציפי בדירת המגורים, וכן הוטל עיקול על הכספים שהתקבלו, במידה והדירה תמכר.
לכאורה, מדובר כאן בויכוח הישן נושן, בין שני צדדים, כאשר הבעל מעוניין בגרושין ובפרוק שיתוף, ואילו האשה מבקשת שלום בית, והמשך מגורים בדירה.
אולם, בהודעה שנמסרה על ידי הבעל בבית הדין האזורי (ביום י"ח שבט תשס"ג), נאמר: הבעל - אני כרגע לא רוצה להתגרש.
בו במקום החליט בית הדין האזורי כדלהלן: 'לאור הצהרת הבעל שחוזר בו מתביעתו לגרושין, בית הדין סוגר את תביעתו לגרושין, ובית הדין עובר לדון בתביעת שלום בית של האשה'.