1. כנגד המבקש הוגשה לבית משפט השלום בירושלים תביעה לתשלום סך של 734,272 ש"ח בגין חוב שמקורו בהלוואה שניתנה למבקש על ידי המשיב. משלא הוגש כתב הגנה, ניתן ביום 22.3.04 פסק דין על-פי כתב התביעה.
המבקש עתר לביטול פסק הדין (בש"א 3283/04 של בית משפט השלום). במהלך הדיון בבקשה זו, ולאחר חקירת המבקש, הודיע בא כוח המשיב על הסכמתו לביטול פסק הדין בכפוף להפקדת סכום משמעותי בקופת בית המשפט. בהמשך לכל אלה, ניתנה החלטת בית משפט השלום על ביטול פסק הדין בכפוף להפקדת סך 50,000 ש"ח בקופת בית המשפט. על התניית ביטול פסק הדין בהפקדת הסכום הנ"ל הוגשה בקשת רשות ערעור זו.
2. בהסכמת באי כוח הצדדים אדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה. דין הערעור להתקבל.
3. המבקש טוען, בין היתר, כי דין פסק הדין להתבטל מחובת הצדק, שכן בכתב התביעה שהומצא לו נרשם כנתבע אדם הנושא את שמו של המבקש, אך מספר תעודת הזהות שננקב בכתב התביעה היה של אדם אחר, מה גם שכתב התביעה הומצא למבקש רק ביום 25.2.04, כך שביום 22.3.04 עדיין לא חלף המועד להגשת כתב ההגנה.
דין טענותיו אלה של המבקש להידחות, שכן המשיב הראה כי כתבי בי-הדין הומצאו למבקש עוד ביום 19.2.04 ובכללם היה גם כתב תביעה מתוקן, בו נרשמו פרטיו הנכונים של המבקש. בית המשפט קמא לא קבע ממצאים בנדון, כנראה מחמת הסכמת המשיב לביטול פסק הדין, אך כנגד טענתו הנ"ל של המבקש, שלא עמדה במבחן חקירתו הנגדית, הציג המשיב אישור מסירה ותצהיר של מי שמסר את המסמכים למבקש, מי שאף הגיע לבית המשפט וניתן היה לחקרו. מכאן שאין לקבל את הגירסה העובדתית שהציג המבקש ויש להעדיף עליה את גירסת המשיב.
נמצא, כי לא עומדת למבקש הזכות שפסק הדין יבוטל מתוך חובת הצדק וחבל שהמבקש חזר על טענותיו בנדון גם במסגרת בקשת רשות הערעור.
4. באשר לסיכויי הגנתו של המבקש: טענתו המרכזית של המבקש היא שקבלת ההלוואה שהיה אמור לקבל מהמשיב הותנתה באישור נוסף מצדו, אישור שכלל לא ניתן. כספי ההלוואה הועברו ישירות לצד שלישי (שכן היא התבקשה במסגרת עסקה לרכישת דירה על ידי המבקש) ורק כשהמבקש נוכח שמחשבונו מנוכים תשלומים על חשבון החזר ההלוואה, הוא הבין כי בניגוד למוסכם, מחויב חשבונו בהחזר ההלוואה שכלל לא ניתנה לו ושלא בשלו התנאים המוסכמים לתיתה.
כפי שציין בית המשפט קמא, אכן נראה מעיון בחקירתו הנגדית של המבקש כי גירסתו אינה איתנה ואינה נקיה מספקות ותמיהות. בית המשפט קבע, כי המבקש ניסה להתחמק ממתן תשובות עד שגירסתו התערערה. בשל קביעה זו ראה בית המשפט לנכון להתנות את ביטול פסק הדין בהפקדת סכום של 50,000 ש"ח בקופת בית המשפט (סכום שהוא בשיעור של כ- 7% מסך כל החוב הנתבע).
עם זאת, בית המשפט התעלם בהחלטתו מראיה שהוא עצמו אפשר למבקש להציג במסגרת הדיון בבקשה לביטול פסק הדין, והיא חוות דעת הגרפולוגית הגב' אורה כבירי. חוות דעת זו הוצגה כמענה לאחת מטענות המשיב שנכללו בתשובתו לבקשה לביטול פסק הדין. המשיב צירף לתשובה זו מסמך שנחזה להיות בחתימת המבקש ובו הוא מורה למשיב להוציא שיק על שם עו"ד משה הלד ולמסרו לחיים ביאליסטוצקי. על יסוד מסמך זה ביקש המשיב להדוף את טענת המבקש לפיה נרקמה קנוניה בין פקיד הבנק לבין אותו חיים ביאליסטוצקי, שהוא בן דודו של המבקש, ולהראות, כי ההוראה לתשלום ההלוואה ניתנה על-ידי המבקש. בחוות דעתה של הגרפולוגית כבירי נאמר, כי המומחית הגיעה למסקנה "בסבירות הגבוהה ביותר" שהחתימה המופיעה על המסמך הנ"ל (נספח ג' לתשובת המשיב לבקשה לביטול פסק הדין) אינה של המבקש.
כאמור, בית משפט השלום לא התייחס למסמך זה ולמשמעותו. נראה, כי בצד הקשיים שהתגלו בחקירתו הנגדית של המבקש (והמפורטים בהרחבה בסעיפים 17-29 לתשובה לבקשת רשות הערעור), אין להתעלם מהאפשרות שיש ממש בטענה כי המסמך הנ"ל מזויף, אפשרות שעשויה להיות לה השלכה על מערך ההגנה של המבקש.
5. הסמכות להתנות ביטול פסק דין בתנאי, בדומה לסמכות ליתן רשות להתגונן בכפוף לתנאי, הן סמכויות שיש להפעיל בזהירות ובמשורה, שכן קביעת תנאים בסיטואציות אלה עלולה לנעול את שערי בית המשפט בפני נתבעים. הפעלת הסמכות האמורה תיעשה באותם מקרים בהם נראה כי הנתבע "כמעט" לא עמד בנטל להראות קיומה של הגנה. דהיינו - במקרים המצויים על קו הגבול, כאשר למעשה נעשה עם הנתבע חסד בכך שמבוטל פסק דין שניתן נגדו בהעדר כתב הגנה הואיל והנתבע "כמעט" לא גילה הגנה הראויה להתברר בבית המשפט. אגב, לעיתים יהיה זה ראוי להתנות את ביטול פסק הדין בתנאים בהתחשב בחומרת מחדלו של הנתבע, לדוגמה, כאשר ניתן לזהות בהתנהגותו סממנים של זלזול בבית המשפט וכו'. כזכור, ענין זה לא עמד ביסודה של ההחלטה לחייב את המבקש בהפקדת סך 50,000 ש"ח בקופת בית המשפט.
הוסף לאמור לעיל את המגמה שלא לעשות שימוש בהתניית ביטול פסק דין בתשלום סכום כסף בפועל (בין כהוצאות משפט ובין כהפקדה בקופת בית המשפט) אלא אם קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות את הדבר (י' זוסמן,
סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, 1995, סעיף 576, עמ' 741, הערת שוליים 61). הדבר גם נובע מהיותה של הזכות לביטול פסק הדין שניתן במעמד צד אחד חלק ממשפחת הזכויות המרכיבות את זכות הגישה לערכאות, זכות שהוכרה כזכות חוקתית. ההשלכות שיש להכרה זו על הסוגיה של ביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד פורטו בהרחבה ברע"א 8292/00
יוספי נ'
לוינסון ואח', תק-על 2001(1), 1120.
6. יישום העקרונות הנ"ל על המקרה דנן מוליך למסקנה שלא היה מקום להתנות את ביטול פסק הדין בהפקדת סך 50,000 ש"ח בקופת בית המשפט. ראינו, כי עם כל הקשיים שגירסת ההגנה מעוררת, לא ניתן לאיינה לחלוטין, ולו מחמת הספק שנוצר ביחס למסמך הנזכר לעיל. מכאן, שלא היה מקום לחייב את המבקש בהפקדת הסכום האמור, מה גם שהמבקש לא השתהה בהגשת הבקשה לביטול פסק הדין, אשר הוגשה כשישה ימים לאחר מתן פסק הדין, ואין לומר כי במהלכיו ניכר זלזול מופגן בבית המשפט.
7. עם זאת, היה מקום לחייב את המבקש בהוצאות ממשיות בשל מחדלו שבאי הגשת כתב הגנה במועד. מחדל זה גרר אחריו את הצורך בהתדיינות, הן בגדר הבקשה לביטול פסק הדין והן בגדר בקשת רשות הערעור. מחדל זה עיכב לפרק זמן לא מבוטל את בירור התובענה. לפיכך, הגם שבקשת רשות הערעור נענתה והערעור התקבל, יש מקום לחייב את המבקש בהוצאות המשיב בשתי הערכאות.
8. התוצאה היא, שהערעור מתקבל, מבוטל חיוב המבקש בהפקדת סך 50,000 ש"ח בקופת בית המשפט, ופסק הדין מיום 22.3.04 מבוטל ללא תנאים.
המבקש יישא בהוצאות המשיב, בשתי הערכאות, לרבות שכר טרחת עורך דין, בסכום כולל של 15,000 ש"ח להיום ובתוספת מע"מ. למען הסר ספק - חיוב זה אינו תלוי בתוצאות ההליך העיקרי ואין ביצועו מהווה תנאי לביטול פסק הדין.
המזכירות
תמציא העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.
ניתן היום, כ"ג באייר, תשס"ה (1 ביוני 2005), בהעדר הצדדים.