פסק-דין בתיק ברע 2467/06

1.         ביום 20.7.06 ניתן בבית משפט השלום פסק דין המחייב את המשיבים לפנות קומה  השייכת למבקש בבנין בשכונת מאה שערים בירושלים (בה מצוי בית כנסת), להחזיר למקומה את עזרת הנשים שהייתה במקום ונהרסה, לסגור פתחים אותם פרצו המשיבים בבנין, להחזיר למקומם חפצים שונים שהמשיבים הזיזו, ולהשיב את המצב לקדמתו. יחד עם זאת, הותר למשיבים להתפלל בבית הכנסת בשעות התפילה המקובלות. המבקש טוען כי המשיבים לא מילאו אחר פסק הדין, והגיש לפיכך לבית משפט השלום בקשה לאכיפת הפסק עליהם לפי פקודת בזיון בית משפט. לאחר דיון בו נחקרו המצהירים מטעם שני הצדדים קבע בית המשפט " כי אכן פסק הדין לא בוצע"(סעיף 7 להחלטה מיום 19.11.06). למרות זאת נדחתה הבקשה על פי פקודת בזיון בית משפט, בנימוק שאין מקום לעשות שימוש בדרך האכיפה הכעין-פלילית שבפקודה שעה שניתן לאכוף את פסק הדין בדרך החמורה פחות של ביצוע הפסק על ידי המוציא לפועל או מי מטעמו בהתאם לסעיף 63 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967. על כך הגיש המבקש בקשת רשות ערעור. המשיבים השיבו על הבקשה, ונימקו בתשובה מדוע יש לדעתם לדחות את הבקשה.

2.         בהתאם לתקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, ולאחר ששקלתי את התנגדותם של המשיבים בנדון, החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה בה רשות לערער והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה.

3.         המבקש אינו חולק על הכלל בדבר המדרג האכיפתי השולל שימוש בפקודת בזיון בית משפט כל אימת שפסק הדין ניתן לאכיפה באמצעות לשכת ההוצאה לפועל. אולם, טוען המבקש, בנסיבות המקרה שלפנינו לא קיימת אפשרות לגרום לאכיפת הפסק בדרך האמורה, וזאת משני טעמים. ראשית, לשכת ההוצאה לפועל מסוגלת, לכל היותר, לפנות נכס מיושביו ולהשיב את החזקה בו לבעליו. אולם פסק הדין לא הורה על פינוי מוחלט של המשיבים מהבנין, שכן לגבי שטח בית הכנסת שבבנין הוגבלה שהייתם של המשיבים לשעות התפילה. לשכת ההוצאה לפועל ערוכה לביצוע פעולות נקודתיות ולא להושיב שומרים בבנין במשך כל שעות היום על מנת שיפקחו כי כניסת המשיבים לבית הכנסת לא תחרוג משעות התפילה. זאת ועוד. בית הכנסת (ואפשר שגם חלקים אחרים של הבנין) משמשים אנשים נוספים, שאף כי בעיני המבקש הנם פולשים, לא ניתן נגדם פסק דין לפינוי. לפיכך לא יוכל המוציא לפועל לנעול את דלתות הבנין, כפי שנעשה בפינוי רגיל. הימצאות האנשים הנוספים בבנין מונעת גם את השבת המצב לקדמתו על ידי המוציא לפועל. שנית, לטענת המבקש המשיבים נמנים על קבוצה אלימה שכבר נקטה בכוח הזרוע (לרבות יידוי אבנים והשלכת פח אשפה גדול) כלפי כוח משטרה שהוזמן למקום על ידי נציג המבקש כדי לנסות ולעצור את פירוק גג הבנין. כתוצאה מכך עזבה ניידת המשטרה את המקום; וכאשר הוזמנה לאחר מכן ניידת נוספת סירבו השוטרים להיכנס לאזור. אם המשטרה אינה מסוגלת להיכנס לבנין כדי לבצע את פסק הדין, על אחת כמה וכמה שנציגי המוציא לפועל לא יוכלו לעשות כן.

4.         תשובת המשיבים לבקשה אינה מתמודדת עם הנטען בה בדבר אי-התאמת הליכי הוצאה לפועל לביצוע פסק הדין, פרט לאזכור ההלכה - עליה אין עוררין - בדבר העדפת דרך האכיפה החמורה פחות. דא עקא, שבנסיבות הקונקרטיות של המקרה, בהן פסק הדין קוצב את שעות שימושם של המשיבים בחלק מן הנכס ואינו מורה על העברת החזקה בנכס לידי המבקש, ולא עוד אלא שכלפי יתר המשתמשים בנכס (שלפי הנטען בתשובת המשיבים עומדים על כ-200 איש) אין כל צו שיפוטי, לא ניתן לראות בהליכי ההוצאה לפועל דרך אפקטיבית לאכיפת הפסק. ממילא אין מניעה להפעלת פקודת בזיון בית משפט. מניעה כזאת קיימת רק כאשר " ניתן להבטיח קיום ההוראה בהשתמש בדרך חמורה פחות" (רע"פ 7148/98 עזרא נ' זליזיניאק, פ"ד נג(3) 337, 349), ולא כאשר הדרך הפחות חמורה " איננה יעילה להשגת המטרה, שהיא קיום העתידי של ההוראה" (ס. גולדשטיין "יחסי הגומלין בין דרכי אכיפת הוראות לא כספיות של בתי משפט - עקרון הדרך החמורה פחות" משפטים ט"ז (תשמ"ו) 176, 183).

סעיף 63 לחוק ההוצאה לפועל, בו כאמור ראה בית משפט קמא את המקור לדרך האכיפה החלופית, חל במקרה בו " הטיל פסק הדין על החייב לעשות מעשה שלא כאמור בסעיפים 61 או 62 והמעשה ניתן להיעשות על ידי אדם אחר". מן הטעמים שלעיל, לפחות הוראת פסק הדין בדבר הפינוי אינה יכולה להיעשות אלא ידי המשיבים בעצמם. פינוי מקרקעין מתבצע בהתאם לסעיף 64 לחוק ההוצאה לפועל, הקובע כי במועד הפינוי " ייכנס המוציא לפועל למקרקעין האמורים, יפנה אותם וימסרם למי שזכאי לקבלם לפי פסק הדין". פינוי מקרקעין לפי חוק ההוצאה לפועל אינו הולם פסק דין שאין בו מסירת חזקה לזוכה בשל היתר שניתן בפסק הדין לחייב או לאנשים נוספים זולת הזוכה להוסיף ולהימצא במקרקעין בתנאים מגבילים (ראו גם סעיף 64(ב) לחוק, המורה למוציא לפועל להעביר לשמירה את המיטלטלין שהושארו בנכס עד למועד הפינוי, הוראה שאינה מתיישבת גם היא עם התרת המשך שהייה חלקית של המפונה בנכס). הדבר נעוץ באופייה של פעולת האכיפה המתבצעת על ידי ההוצאה לפועל, שהנה פעולה המתוחמת לנקודת זמן מסוימת, ולא פעולה הכרוכה בשמירה ובפיקוח תמידיים מטעם המוציא לפועל. ממילא מובן הצורך בהוראת סעיף 66 לחוק בענינו של חייב שחזר לנכס לאחר הפינוי: " הושלמה פעולת פינוי לפי סעיף 64, והחייב או אדם אחר מטעמו חזר ותפש שלא כדין את המקרקעין שפונו, יחזור המוציא לפועל, לפי בקשתו של הזוכה, ויפנה את המקרקעין לשם ביצועו של פסק הדין". הדיבור על "השלמת" פעולת הפינוי מלמד כי הפינוי לפי חוק ההוצאה לפועל הוא כזה שאחריו אין ולא כלום. לכן, במקרה של שיבת החייב לנכס לאחר הפינוי נדרש הזוכה להגיש בקשה חוזרת לפינוי. הזוכה אינו רשאי לדרוש מהמוציא לפועל שימנע מראש, על ידי הצבת שמירה מתאימה, את חזרת המפונה לנכס.

5.         עיקר הטענות המועלות בתשובת המשיבים עוסקות בהיבטים של הסכסוך שלא השפיעו על תוצאת החלטת בית משפט השלום, וזאת לנוכח מסקנת בית המשפט בדבר קיומה של דרך חמורה פחות לאכיפת הפסק. טענות אלה אומרות שהמשיבים לא הפרו את פסק הדין ושמר דוד פרוש אינו מוסמך לפעול כנאמן בשם המבקש. אין מקום לדיון בטענות אלה במסגרת הערעור דנן, הן משום שחלקן לא נדון כלל בהחלטת בית משפט קמא והן משום שבהיות מטרתן למנוע הטלת עיצומים לפי פקודת בזיון בית משפט, שעתן בפני ערכאת הערעור תגיע רק אם וכאשר יוחלט על ידי הערכאה המבררת להטיל עיצומים כאלו; ואם כך יקרה - הדיון יתנהל במסגרת של ערעור פלילי (סעיף 8(1) לפקודה) ולא במסגרת של ערעור אזרחי בה נדון הערעור הנוכחי.

6.         המבקש הפקיד את הערבון להבטחת הוצאות המשיבים יום אחד לאחר שנשלחה אל בא-כוחו (ביום 4.2.07) הודעה מאת בית המשפט על קביעת הערבון ועל חובת הפקדתו " תוך 15 ימים מיום המצאת הודעה זו". לפיכך, אף שהודעה קודמת נשלחה אל המבקש עצמו (ולא אל בא-כוחו) עוד ביום 5.12.06, אין מקום להיענות לבקשת המשיבים לסילוק בקשת רשות הערעור על הסף בשל אי-הפקדת הערבון במועד.

7.         לאור כל האמור, הערעור מתקבל. הקביעה בהחלטה מיום 19.11.06 בדבר אפשרות הפעולה של המבקש לאכיפת פסק הדין בהליכי הוצאה לפועל - מתבטלת. הדיון מוחזר לבית משפט השלום על מנת שיכריע, בשים לב לכך, בבקשה שהגיש לו המבקש על פי פקודת בזיון בית משפט.

המשיבים, יחד ולחוד, ישיבו למבקש את אגרת המשפט וכן ישאו בשכר טרחת עורך דינו בסך של 5,000 ש"ח ומע"מ. הערבון שהפקיד המבקש יושב לו.

ניתן היום ל' בניסן תשס"ז (18 באפריל 2007) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.