בש"פ
בית המשפט העליון
|
9075-12
14/04/2014
|
בפני השופט:
1. כבוד המשנה לנשיא מ' נאור
2. נ' סולברג
3. א' שהם
|
| - נגד - |
התובע:
מוחמד ג'אבר
עו"ד חן הולנדר
|
הנתבע:
מדינת ישראל
עו"ד איתמר גלבפיש
עו"ד אייל כהן
|
| פסק-דין |
השופט נ' סולברג:
מאימתי למנות את ימי פסילת רישיון הנהיגה על-פי גזר דין?
מיהו הפורום המתאים לדון בכך?
מה בין הפקדת הרישיון במשטרה לבין הפקדתו בבית המשפט?
האם מוצדקת הפקדת רישיון הנהיגה בעידן הדיגיטלי?
1. השאלות הללו מתעוררות בערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 19.11.2012 (השופטת י' אמסטרדם) בת"פ 31599-12-09, בגדרה נדחתה בקשת העורר לחישוב מניין ימי פסילת רישיון הנהיגה שלו החל מיום מתן גזר הדין בעניינו.
תמצית העובדות וההליכים
2. העורר הורשע על-פי הודאתו בהסדר טיעון בעבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה. בעת חקירתו במשטרה, סמוך לאחר מעצרו, נלקח מן העורר רישיון הנהיגה על-ידי בוחן תנועה. לימים, בגזר דין מיום 31.5.2010 הוטל על המערער עונש מאסר בעבודות שירות, מאסר על-תנאי, פיצוי כספי למתלוננות ופסילה מלהחזיק ו/או לקבל רישיון נהיגה למשך 24 חודשים מיום מתן גזר הדין. ביום 4.11.2010 התקבל ערעור שהגישה המדינה ונקבע כי במקום מאסר בעבודות שירות, יעמוד עונשו של העורר על 24 חודשי מאסר בפועל. יתר רכיבי גזר הדין, לרבות פסילת רישיון הנהיגה, נותרו על כנם. העורר הגיש בקשה לדיון נוסף (דנ"פ 8486/10), אך זו נדחתה.
3. ביום 21.1.2012 סיים העורר לרצות את עונש המאסר והוא שוחרר מן הכלא. ביום 22.10.2012 פנה למשרד התחבורה בבקשה לחדש את רישיון הנהיגה שלו. בתגובה נמסר לעורר כי הוא מנוע מלחדש את רישיונו משום שזה נפסל על-ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו.
4. ביום 5.11.2012 הגיש העורר בקשה דחופה לחישוב מניין ימי פסילת רישיון הנהיגה, ובגדרה ביקש לקבוע "כי יש לראות את תקופת הפסילה... כאילו רוצתה, וכי יש להורות להשיב לו את רישיון הנהיגה לאלתר". הבקשה נדחתה בהחלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת י' אמסטרדם) מיום 19.11.2012 בקביעה שתקופת הפסילה טרם החלה להימנות, משום שהעורר עדיין לא הפקיד את רישיון הנהיגה במזכירות בית המשפט, וגם לא מסר תצהיר חלף רישיון כדרישת תקנה 557(ב) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: תקנות התעבורה).
מכאן הערר.
עיקרי טענות העורר
5. ב"כ העורר טוען כי העורר לא יכול היה בשעתו, וגם לא צריך היה להפקיד את רישיון הנהיגה במזכירות בית המשפט או להגיש תצהיר, מאחר שמסר את רישיון הנהיגה - עוד בשעת חקירתו במשטרה - לבוחן התנועה, ורישיונו זה לא הוחזר לו מעולם. גם לא הונפק לו רישיון חדש. לטענת ב"כ העורר, שגה בית המשפט המחוזי בהחילו על העניין הנדון את תקנה 557(ב) לתקנות התעבורה, הדורשת הגשת תצהיר חלף רישיון, משום שהתקנה מדברת במצב בו הרישיון אבד, ואילו רישיונו של העורר כלל לא אבד, אלא הופקד כאמור בידי המשטרה.
6. לפי טענת ב"כ העורר, הפקדת רישיון הנהיגה במשטרה ממלאת אחר תכלית החקיקה המורה על הפקדת תצהיר חלף רישיון, ובעניין זה הפנה לפסיקת בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט א' שיף בת"פ 3039/04 מדינת ישראל נ' שטונוב(3.5.2012) ובב"ש 2562/08 מזרחי נ' מדינת ישראל (18.6.2008)), אשר קבע כי הפקדת רישיון הנהיגה אצל משטרת ישראל במסגרת אותו הליך, די בה כדי למלא אחר דרישת הפקדת הרישיון, ואין לדרוש עוד מהנאשם להפקיד את רישיונו במזכירות בית המשפט. לטענת ב"כ העורר, פרשנות זו עולה בקנה אחד גם עם דבריו של השופט א' רובינשטיין ברע"פ 8317/10 כהן נ' מדינת ישראל (8.2.2011) (להלן: עניין כהן), אשר סבר בדעת מיעוט כי תקנה 557(ב) לתקנות התעבורה אינה חלה על מי שרישיונו הופקד כבר בבית המשפטבמסגרת הליך אחר שהתנהל נגדו, ולפיכך איננו חייב בהגשת תצהיר על מנת להתחיל את מניין ימי הפסילה.
7. על כן, לשיטתו של ב"כ העורר, יש לחשב את מניין ימי הפסילה החל מיום מתן גזר הדין בבית המשפט המחוזי ועד היום, בניכוי ימי מאסרו של העורר, באופן שיובאו בחשבון, בין היתר, ששת החודשים שחלפו עד לתחילת מאסרו.
עיקרי טענות המשיבה
8. המשיבה טענה בתחילה בתגובתה שבכתב כי כלל לא ברור שקיימת סמכות לבית המשפט המחוזי, שנתן את גזר הדין, ואשר קם מכסאו זה מכבר, לדון בסוגיית חישוב ימי הפסילה. כמו כן הצביעה על אי-הבהירות באשר לסוג ההליך שבמסגרתו היה על העורר להשיג על החלטת בית המשפט המחוזי. בהשלמת הטיעון ציינה המשיבה כי ניתן לחשוב באופן תיאורטי על שלושה הליכים שונים שבאמצעותם ניתן לעתור בבקשה לחישוב מניין ימי הפסילה:
ראשית, ניתן לסבור כי בהחלטה מנהלית של רשות הרישוי עסקינן, ואשר תקיפתה יכולה להעשות בעתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים, בהתאם לסמכותו שלפי סעיף 14 לתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000, לדון ב"החלטה של רשות לפי פקודת התעבורה".
שנית,ניתן לסבור כי מדובר בהליך חדש, מנותק מן ההליך הפלילי, שעניינו בבקשה למתן סעד הצהרתי. במקרה כזה יתכן כי בהליך אזרחי עסקינן, או בבקשה שצריכה לידון לפני בית משפט השלום לתעבורה, הוא בית המשפט המומחה בתחום.