לפני מונחות שתי תובענות. באחת (ה"פ 387/06), עותרת עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ (להלן: "
עמידר"), לכך שבית המשפט יורה על ביטולם של פסקי הבוררות שניתנו בתאריכים 30.5.2000 ו- 4.1.2006 על-ידי הבוררת עו"ד חירותה הראל; ואילו בשנייה (ה"פ 191/06), עותר מר זוהר חי (להלן: "
זוהר"), כי בית המשפט יורה על אישורם.
תמצית העובדות וההליכים
1. בתחילת שנות ה- 90, בתקופת העלייה הגדולה ממדינות ברית המועצות לשעבר, פעלה עמידר כשלוחה של מדינת ישראל לצורך מציאת פתרונות דיור לעולים הבאים לשעריה. זוהר, אשר היה באותה עת בעל בניין שהיה מיועד לתעשייה (להלן: "
המבנה"), הציע למבקשת כי הוא יסב את המבנה מייעודו התעשייתי למקבץ דיור שיכלול 165 יחידות-דיור בנות חדר אחד, והיא תשכור ממנו את החדרים לתקופה של שש שנים. ביום 13.1.1991 נחתם הסכם שכירות בין הצדדים (להלן: "
הסכם השכירות"; נספח ג' לבקשת עמידר), שבמסגרתו התחייב זוהר להשיג "
כל רישיון או אישור הנחוצים כדין על מנת שמותר יהיה להשתמש במושכר למגורים" (ראו סעיפים 3, 7 ו- 12 להסכם השכירות).
ביום 22.4.1991 סירבה הוועדה המחוזית, חרף המלצת הוועדה המקומית, לאשר את התוכנית המוצעת כפי שהיא, והתנתה את האישור בביצוע שינויים מהותיים, שעיקרם הגדלת כל יחידת-דיור לשטח שלא יפחת מ- 40 מ"ר, אשר יכלול 2 חדרים, שירותים, מקלחת ומטבחון, וכן
הקצאת שטחים ציבוריים במבנה. המשמעות של השינויים הללו היתה הפחתת כמות הדירות לכדי 48 דירות בלבד. על-אף החלטה זו של הוועדה המחוזית, הוציאה הוועדה המקומית, ביום 22.8.1991, "טופס ארבע", שעל בסיסו קיבלה עמידר חזקה במבנה, ובחודש אוקטובר 1991 התחילה לאכלס את יחידות הדיור.
ביום 1.11.1991 הוציא בית-משפט השלום בירושלים, בהסכמת הצדדים, צו מניעה האוסר על אכלוס המבנה. בית המשפט התנה את האכלוס, בין היתר, בכך שכל יחידת-דיור תהיה סגורה בדלת ותכלול שני חדרים בשטח מינימאלי של 36 מ"ר, שירותים ומטבחון. בית המשפט הותיר על כנו את צו אי האכלוס לגבי קומת הקרקע והקומה הרביעית (ב"ש 586/91).
ביום 15.11.1991 הודיעה עמידר על ביטולו של הסכם השכירות (הודעת הביטול צורפה כנספח ח' לבקשת עמידר) בטענה, כי זוהר לא השיג את כל הרישיונות וההיתרים הנדרשים על-פי דין וכמתחייב מן ההסכם. בעקבות זאת, הגיש זוהר ביום 20.2.1992 כתב-תביעה בסדר דין מקוצר לבית המשפט המחוזי בירושלים (ת"א 112/92), כשעיקר טענתו היה, כי הביטול נעשה שלא כדין, ונגרמו לו עקב כך נזקים.
2. לאחר הליכים משפטיים שונים, ביום 6.8.1998 חתמו הצדדים, בהמלצת בית-משפט זה, על הסכם בוררות (להלן: "
הסכם הבוררות"; נספח ט' לבקשת עמידר), שלפיו מונתה עורכת הדין חרותה הראל כבוררת (להלן: "
הבוררת"). הבוררות חולקה לשני שלבים, כך שבשלב הראשון תוכרע שאלת החבות, ובשלב השני תוכרע שאלת הוכחת הנזק. ביום 30.5.2000 ניתן פסק הבוררות הראשון, שקבע את חבותה של עמידר (להלן: "
הפסק הראשון"), וביום 23.12.2001 הגישה עמידר בקשה לביטולו (ה"פ 1488/01). במסגרת דיון בבית-משפט זה, הוסכם בין הצדדים ואושר על-ידי בית המשפט, כי בקשה זו תידון לאחר סיום הליכי הבוררות. ביום 9.5.2002 הגישה עמידר בקשה להעברת הבוררת מתפקידה, בין היתר, בטענות של משוא פנים ומניעת הבאת ראיות (בש"א 9420/02). בקשה זו נדחתה על-ידי כבוד השופטת ר' שטרנברג-אליעז ביום 5.7.2002. בקשת רשות ערעור שהוגשה לבית המשפט העליון נגד החלטה זו נדחתה אף היא (רע"א 6075/02).
ביום 11.10.2004 הודיעה הבוררת לצדדים, כי בעקבות מחלה היא איבדה את מאור עיניה, ועל-כן בכוונתה להיעזר בעורך-דין שהצדדים ישאו בשכרו. בסופו של דבר, מונה עו"ד רם גורודיסקי כעוזרה של הבוררת (להלן: "
העוזר"). בשל הנסיבות הללו, ביום 20.10.2004 פנתה עמידר לבוררת בבקשה, כי תמשוך ידה מניהול הבוררות או, לחילופין, כי תפנה באבעיה לבית המשפט בנושא סמכותה (ראו נספח יא' לבקשת עמידר). משסירבה הבוררת להיעתר בקשות אלו, הגישה עמידר בקשה לבית-משפט זה להעביר את הבוררת מתפקידה (בש"א 23342/04). ביום 7.3.2005 החליטה כבוד השופטת ר' משל לדחות את הבקשה. על החלטה זו הגישה עמידר בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון (רע"א 3265/05). בינתיים, המשיכה הבוררת בניהול הבוררות, וביום 4.1.2006 ניתן פסק הבוררות השני, שקבע את סכום הפיצוי שתשלם עמידר לזוהר על-סך של כ-20 מיליון ש"ח (להלן: "
הפסק השני").
3. מכאן התובענה שהגישה עמידר לביטול פסקי הבוררות, והתובענה שהגיש זוהר לאישורם. במהלך הדיון שהתקיים ביום 26.11.2006, הצדדים נתנו את הסכמתם להצעת בית המשפט, לפיה יסתיים ההליך בבית-משפט זה, ללא קשר להליך המתנהל בבית המשפט העליון, בדרך של סיכומים בכתב, אשר יתרכזו בשתי הנקודות הבאות:
"
א. האם הבוררת, במצב הבריאותי הנתון, היתה מסוגלת, מבחינה עובדתית או משפטית, לנהל הליך שיפוטי.
וכן נקודת משנה נוספת - האם הבוררת חרגה מהוראות הסכם הבוררות בנושא סמכותה, מבלי לפגוע בטענת עו"ד קירש, כי נושא זה כבר הוכרע.
ב. הנושא של תקנת הציבור, דהיינו - מתן פסק-דין בניגוד לחוק הכרות (כך במקור, א"ג)
ופסק הדין החלוט" (ראו: פרוטוקול הדיון מיום 26.11.2006).
ביום 3.5.2007 התקיים דיון בבית המשפט העליון, שבו משכה עמידר, בהמלצת בית המשפט, את הבקשה למתן רשות ערעור על החלטתה של כבוד השופטת ר' משל, תוך שהיא שומרת על טענותיה לבקשה לביטול פסק הבורר הנידונה לפני בית-משפט זה.
משכך, הגיעה השעה להכריע בתובענות המונחות לפני.
טענות עמידר
4. עמידר טוענת, כי יש לבטל את הפסק הראשון של הבוררת מכוח העילות הקבועות בסעיפים 24(3), (7), (9) ו- (10) לחוק הבוררות, התשכ"ח - 1968 (להלן: "
החוק"):
"
24. בית המשפט רשאי, על-פי בקשת בעל-דין (בחוק זה - בקשת ביטול), לבטל פסק בוררות, כולו או חלקו, להשלימו, לתקנו או להחזירו לבורר, מאחת העילות האלה:
(3) הבורר פעל ללא סמכות או שחרג מהסמכויות הנתונות לו לפי הסכם הבוררות;
...