עובדות הצריכות לעניין
1. המבקש הוא בעליה הרשום של דירה בקומת קרקע ברח' בר כוכבא 2 בחיפה בחלקה 76/6 גוש 10865 (להלן- "
הדירה"). הוא התקשר ביום 22/6/09 עם המשיבים בחוזה (להלן - "
ההסכם") לפיו מכר המבקש את הדירה למשיבים.
2. בהמרצת הפתיחה שלפני, נתבקש בית המשפט להורות על ביטול ההסכם, לחייב את המשיבים לחתום על הצהרות למס שבח על ביטול העסקה, לבטל את הערת האזהרה שנרשמה לטובת המשיבים ולהתיר למבקש לחלט מתוך חלק מהתמורה, שכבר שולמה לו, את הפיצוי המוסכם בהסכם בסכום של 21,500 ש"ח.
3. נמשיך ונביא את העובדות הרלוונטיות, שברובן אינן שנויות במחלוקת.
המבקש לא התגורר מעולם בדירה. היא היתה מושכרת על ידו במהלך כ- 20 שנים בהם היה בעליה.
ביום 29/6/09, שישה ימים לאחר חתימת הסכם המכר, קיבל המבקש בכתובת מגוריו מכתב מאת עיריית חיפה, שבו נרשם כי הדירה נמצאת בבניין מסוכן עקב "
סדקים ונפילת גושי בטון ממרפסות", כשהכוונה לדירות בקומות, וכי בעלי הדירות חייבים להוריד גושי בטון רופפים מיידית, לתקן את המרפסות והגגונים על ידי בעלי הדירות תוך 30 ימים ולתקן את מרפסות הגג. עוד היתה במכתב התרעה שאם התיקונים לא יבוצעו, צפויים בעלי הדירות להליכים פליליים ולקנס, לרבות קנס יומי.
4. המבקש לא הראה מכתב זה למשיבים, אולם הוא היה בקשר עם אחת מבעלי הדירות בבנין על מנת לנסות לארגן את הדיירים כדי לתקן את הדרוש תיקון על פי מכתב העירייה. ככל הנראה מגעים אלו לא נשאו פרי בשל אי שיתוף פעולה של יתר דיירי הבניין.
5. התמורה על פי ההסכם נקבעה לסכום של 213,000 ש"ח. המשיבים שילמו על חשבון התמורה במעמד חתימת ההסכם 21,500 ש"ח, וסכום נוסף של 43,000 ש"ח שולם לפני ה-20/7/09. סה"כ שולם על ידי הקונים 64,500 ש"ח. הם נותרו חייבים 150,500 ש"ח, והיה עליהם, על פי ההסכם, לשלמם עד ליום 20/8/09.
6. משרצו המשיבים לרשום משכנתא על מנת לגייס את יתרת הסכום, 150,500 ש"ח, נאמר להם - לטענתם - בבנק הפועלים, כי לא תינתן להם משכנתא כל עוד הבית מוכרז כמבנה מסוכן. משהלכו לבדוק בתיק העירייה, נתגלה להם המכתב שנשלח אל המבקש.
7. המשיבים לא שילמו למבקש את יתרת התמורה. הם פנו אליו טלפונית ביום 25/8/09 וביקשו ממנו להתאזר בסבלנות באשר לתשלום כיוון שמשיבה 2 איבדה את תעודת הזהות שלה. לאחר מכן, ביום 28/8/09, הודיע המשיב למבקש כי אין הם מצליחים לקבל משכנתא עקב מכתב העירייה. ביום 3/9/09 שלח בא כוחם מכתב אל המבקש ודרש ממנו להסדיר מיידית את ביטול ההכרזה על הבניין כמבנה מסוכן, שאם לא כן הם לא יוכלו "להתקדם לקראת האפשרות לקבל את המשכנתא או שההסכם יבוטל ללא פיצוי של אחד למשנהו".
8. המבקש פנה אליהם ביום 3/9/09 והודיע להם כי על פי ההסכם, חיובי הקונה אינם מותנים בכך שתאושר להם משכנתא, כי הם היו מודעים למצב המבנה וכי ניתנת להם אורכה של שבעה ימים נוספים לשלם את היתרה.
המשיבים ענו על מכתב זה רק ביום 24/9/09, ובו חזרו על עמדתם שהם ישלמו את היתרה רק אם יקבלו משכנתא.
ביום 7/10/09 שלח המבקש למשיבים מכתב נוסף, בו הודיע להם כי עליהם להשלים את התמורה וכי הוא נותן להם, לפנים משורת הדין, אורכה של שבעה ימים לביצוע התשלום. המבקש הודיע באותו מכתב שאם התמורה לא תשולם, יבוטל ההסכם, ועליהם להחזיר את יפוי הכח על פיו רשמו הערת אזהרה לגבי הדירה לטובתם.
מכתבו זה של המבקש לא נענה על ידי המשיבים עד ליום 17/1/10, דהיינו המשיבים לא הגיבו עליו במשך קרוב לחודשיים ימים. בשיחה טלפונית נוספת עם בא כוחם של המשיבים, נתקבלה התשובה שהמשיבים לא ישלמו את התמורה כל עוד לא יקבלו משכנתא.
9. עם הגשת התביעה ביום 25/1/10 הפקיד המבקש בקופת בית המשפט שיק לפקודת המשיבים על הסכום של 43,000 ש"ח, המהווה את החזר התמורה של הסכום ששולם לו בהפחתה של הפיצוי המוסכם בסכום של 21,500 ש"ח.
טענות המבקש
10. המבקש טען כי הוא לא ידע בעת חתימת ההסכם על כך שהעירייה הכריזה על הבית כמבנה מסוכן. כשנודע לו הוא לא הודיע למשיבים על כך מכיוון שמדובר - לעמדתו - בתיקונים מינוריים, שעלותם איננה אלא כ-1,500 עד 2,000 ש"ח לדירה. גם בעבר, בשנת 2003 היתה הכרזה דומה של העירייה, ואז ביצעו הדיירים שיפוצים נרחבים בהרבה מאלו הנדרשים כאן ובין היתר נצבעה כל מעטפת הבניין וכל חדר המדרגות (בבניין יש 13 בעלי דירות). העלות לכל דייר אז היתה בסכומים של 1,500 עד 2,500 ש"ח, כשהמחיר יחסי לגודל הדירה. לגרסתו, ניתן היה להשאיר סכום כזה או גבוה ממנו בידי המשיבים על מנת להבטיח כי כשיבוצעו השיפוצים, יישא בהם המבקש, אולם את יתרת המחיר, היה על המשיבים לשלם לו בלא קשר אם יקבלו משכנתא - אם לאו.
11. המשיבים סרבו בכל הפניות אליהם לשלם את היתרה ועמדו על כך שההסכם יבוטל בלא שישולם הפיצוי המוסכם.
12. עוד טען המבקש כי המשיבים לא הודיעו, אלא במהלך המשפט, כי סבם מוכן להלוות להם את הסכום שנותר על מנת לשלמו. במהלך כל המגעים ביניהם עד להגשת התובענה, הם טענו כי לא ישלמו כיון שאין באפשרותם לקבל משכנתא.