בפניי תובענה שהגישה המבקשת (להלן: "
לפידות") למתן צו הצהרתי, שלפיו בהתאם למערכת ההסכמים ויפויי הכוח שבין לפידות לבין המשיבה (להלן: "
אבניו"), לפידות זכאית לחתום על שטרי העברת זכויות ברישיונות הקידוח 335/"חלץ-כוכב" ו-343/"אירוס" (להלן: "
רישיון חלץ-כוכב", "רישיון אירוס", וביחד:
"הרישיונות"). זאת כדי למלא אחר דרישת הממונה על ענייני הנפט במשרד התשתיות הלאומיות (להלן: "
הממונה"), כתנאי לדיון בבקשת לפידות לשינוי רישום הזכויות ברישיונות בפנקס הנפט - והתנאי הוא, שיוצג פסק דין המאשר ללפידות לחתום בשם אבניו על הבקשות להעברת הזכויות.
הרקע לתובענה
1. מכוח סמכותו על פי חוק הנפט, התשי"ב-1952 (להלן: "
חוק הנפט"), הממונה הקנה ללפידות ולאבניו את רישיון אירוס, ולאבניו את רישיון חלץ-כוכב.
ביום 2/3/09 לפידות ואבניו התקשרו בהסכם שותפות בזכויותיהן ברישיונות (להלן: "
הסכם הבעלות המשותפת"). על פי האמור בהסכם, נקבעה בו חלוקת בעלות ברישיונות בשיעור של 75% לאבניו ו-25% ללפידות. הסכם הבעלות המשותפת כולל כחלק בלתי נפרד ממנו הסכם תפעול משותף של הרישיונות בנוסח המקובל בענף (להלן: "
הסכם התפעול המשותף"). על פי הסכמים אלה, הוקנתה לאבניו הזכות להפעיל את הרישיונות - זכות שבצידה אחריות וחובה לבצע את תכנית העבודה שהוכתבה על ידי הממונה ולעמוד בתנאי הרישיונות. התקשרות הצדדים כאמור דווחה כדין לממונה וקיבלה את אישורו (הסכם הבעלות המשותפת כולל הסכם התפעול המשותף, צורף כנספח 1 לתובענה).
2. בהתאם לסעיף 55(א)(3) לחוק הנפט, נתונה לממונה הסמכות לשלול את הרישיון במידה שבעל הרישיון לא ביצע את תוכנית העבודה המפורטת במסמכי הרישיון במועדים שנקבעו. בעקבות התראת הממונה מיום 9/1/10 על כוונתו לבטל את הרישיונות מכוח הסמכות הנתונה לו - ולטענת לפידות, ההתראה הוצאה בעקבות אי עמידת אבניו בתנאי הממונה ואי ביצוע העבודות שנדרשו כתנאי להענקת זכויות ברישיונות - נחתמה בין הצדדים תוספת מס' 1 להסכם הבעלות המשותפת (להלן: "
התוספת", נספח 2 לתובענה).
התוספת צפתה, לטענת לפידות, את האפשרות שאבניו תשוב ותפר את התחייבויותיה, בין כלפי משרד הממונה ובין כלפי לפידות; ובכך תסכן את זכויות לפידות ברישיונות. על פי האמור בתוספת, במקרה בו כתוצאה מהפרות אבניו את התחייבויותיה על פי הרישיונות, תוצא שוב על ידי הממונה התראה על ביטול הרישיונות וזו לא תבוטל בתוך 5 ימים, ייכנס לפעולה
מנגנון אוטומטי. לפי מנגנון זה, חלוקת הזכויות ברישיונות תשתנה כך שלפידות תהיה בעלת 75% מהזכויות ואבניו בעלת 25%. במצב דברים זה, לפידות תיכנס בנעלי אבניו כמפעילת הרישיונות על מנת שתוכל לפעול לקיום תנאי הרישיונות ולמנוע את ביטולם.
3. לטענת לפידות, ביום 15/12/10 וכחלק מהתחייבויותיה המקוריות בהסכם הבעלות המשותפת ובהתאם לתוכנית העבודה שהוכתבה על ידי הממונה, אבניו התקשרה בהסכם להזמנת קידוח באר נפט, "חלץ 41", עם לפידות חברת מחפשי נפט לישראל בע"מ (להלן: "
הקבלן"). במסגרת ההסכם הקבלן התחייב לשמש כקבלן הקידוח ואבניו כמפעילת הקידוח. לפידות מבהירה כי הקבלן, שלדבריה הוא קבלן קידוחי הנפט המוביל בישראל בקידוחים יבשתיים, הוא בעל עניין ושליטה בלפידות.
לפידות טוענת כי חרף התחייבויותיה של אבניו, זו לא עמדה בתוכנית העבודה ועקב קשייה הכספיים דחתה שוב ושוב את תחילת קידוח חלץ 41. הממונה מצידו הותיר על כנה את ההתראה בדבר כוונתו לבטל את הרישיונות, הגם שהאריך את תקופת ההתראה עד ליום 1/6/11. משהחל הקבלן בעבודתו, אבניו לא פרעה לידיו את חשבונות הקידוח בהתאם למוסכם, למרות דרישות חוזרות ונשנות מצידו. כך, עד אשר ביום 10/7/11, שאז החוב הצטבר לסך של כ-5 מיליון ש"ח לטענת לפידות, הודיע הקבלן על הפסקת הקידוח.
4. במצב דברים זה, שב הממונה וביום 11/7/11 הוציא ללפידות ולאבניו התראה לפי סעיף 55(א)(3) לחוק הנפט על כוונתו לבטל את הרישיונות (נספח 4 לתובענה). משכך, פנתה לפידות בדרישה לאבניו לעמוד לאלתר בדרישות הממונה ולחדש את קידוח חלץ 41; שאם לא כן - לפידות תפעיל את זכותה על פי המוסכם בתוספת, לשינוי יחס חלוקת הזכויות ברישיונות. משלא עמדה אבניו בהתחייבויותיה, כטענת לפידות, ביום 19/7/11 הודיעה לפידות לאבניו כי מימשה את זכותה כאמור; וכי מעתה לפידות הפכה למפעילת הרישיונות ובכוונתה לפעול ללא דיחוי לחידוש עבודות הקידוח (ההודעה מיום 19/7/11 צורפה כנספח 6 לתובענה). ואמנם הקבלן חידש את הקידוח, משלפידות נכנסה בנעליה של אבניו בהסכם הקידוח עימו ושילמה לו את חובו .
אבניו לא הגיבה להודעת לפידות, וביום 25/8/11 הגישה לפידות בקשה לממונה לאישור העברת הזכויות ברישיונות מאת אבניו ללפידות - כך שלפידות תהא בעלת 75% מהזכויות ואבניו בעלת 25% (הבקשה על נספחיה צורפה כנספח 8 לתובענה). יצוין בנקודה זו כי טרם שהממונה מאשר שינויים בבעלויות ברישיונות נפט, הוא מתייעץ עם מועצת הנפט. משכך, בקשת האישור נועדה גם לעיונה של המועצה.
5. משמימשה לפידות מבחינתה את המנגנון הקבוע בתוספת, כך שאבניו הפכה לבעלת 25% בלבד מהזכויות ברישיונות - פנתה לפידות לאבניו בדרישות לתשלום חלקה בחוב לקבלן שהופחת בעקבות שינוי יחס הזכויות. חרף הדרישות שהופנו לאבניו (נספחים 9א-9ג לתובענה), היא לא שילמה דבר. כל אחת מדרישות אלה מהווה הודעת הפרה (Default Notice) כמשמעותה בהסכם התפעול המשותף, וכללה גם התראה בדבר כוונה לחילוט יתרת זכויותיה של אבניו ברישיונות (25%) במקרה שלא תתוקן ההפרה, בהתאם להוראת סעיף 8.4 (D) להסכם זה.
דרישות אלה נותרו ללא מענה. לפיכך ומשלא פרעה אבניו את חובה כאמור, נמצאה מפרה באופן יסודי את הסכם התפעול המשותף. במצב דברים זה בהתאם להוראת סעיף 8 (D) להסכם התפעול המשותף, קמה זכותה של לפידות, לטענתה, לחלט את יתרת חלקה של אבניו בזכויות המשותפות. ביום 14/9/11, אמנם הודיעה לפידות לאבניו כי הפעילה את זכות החילוט הנתונה לו, ומשכך הפכה לבעלים של 100% ברישיונות (הודעת לפידות צורפה כנספח 10 לתובענה). גם להודעה זו לא נתקבלה כל תגובה.
6. ביום 4/10/11 הגישה לפידות לממונה "בקשה משלימה" כפי שכונתה על ידה, לאשר גם את העברת יתרת הזכויות של אבניו ברישיונות לידי לפידות (נספח 11 לתובענה). לטענת לפידות, ביום 9/10/11 התכנסה מועצת הנפט ודנה, בין היתר, בבקשותיה של לפידות לאישור העברת הזכויות ברישיונות על שמה. בתום הדיון החליטה המועצה לעכב את המלצתה לממונה לאשר את העברת הזכויות עד לקבלת פסק דין המבהיר כי לפידות זכאית לחתום בשם אבניו על שטרי העברת הזכויות שצורפו לבקשות. בהמשך לכך ביום 2/11/11 נתקבלה אצל לפידות הודעה מאת הממונה, שלפיה בהתייעצות עם המועצה בקשותיה של לפידות לא יידונו קודם שיוצג פסק דין כאמור.
מכאן, העתירה של לפידות למתן פסק דין הצהרתי.
לפידות מטעימה כי היא מצויה בשלבים מתקדמים של קידוח חלץ 41, וכי המשך הפעילות כרוך בהשקעת משאבים רבים עד מאד. משאבניו נעלמה ונראה כי אין סיכוי לגבות את חלקה בהוצאות - אין זה מתקבל על הדעת, לטענתה של לפידות, שמצד אחד תידרש ליטול את כל הסיכונים הכרוכים בהשקעה ממין זה ותוך מאמצים מצידה לעמוד בתנאי הרישיונות על מנת שאלה לא יבוטלו; ומצד שני הזכויות ברישיונות לא יהיו רשומות על שמה. לפידות גם מפנה לכך שמצב זה גורם נזק לבעלי תעודות ההשתתפות שלה הרשומות למסחר בבורסה.
דיון והכרעה
7. אבניו לא הגיבה לתובענה וגם לא התייצבה לדיון. לדברי לפידות וכלשונה, אבניו "נעלמה" ו"ירדה למחתרת" מאז מחצית יולי 2011. ביום 12/12/11, משלא הופיעה אבניו ואף לא איש מטעמה לדיון שהיה קבוע בפניי, בהחלטה מנומקת שניתנה על ידי קבעתי כי בוצעה לה המצאה כדין. משכך, הדיון בתיק זה התקיים בהעדרה.
מאידך גיסא, היתה נוכחות בדיון מצד ארקו החזקות בע"מ (להלן: "
ארקו") באמצעות בא-כוחה. ארקו ביקשה להצטרף להליך בטענה כי היא נושה מובטח של אבניו, ומשכך היא בעלת עניין מהותית בתובענה ובתוצאותיה. במסגרת הסכם הלוואה שבין ארקו לבין אבניו, נרשמו לטובת ארקו שעבודים ברשם החברות על 6100 חביות נפט השייכות לאבניו וכן על זכויות אבניו בכל חביות הנפט שיופקו בעתיד מאזור הרישיונות; וכן על כל זכויותיה של אבניו ברישיונות. בנוסף נרשם לזכות ארקו שעבוד על מניותיה של אבניו ברשם המשכונות. על אודות התובענה נודע לארקו מכונסת הנכסים, עו"ד רייכבך-סגל שמונתה על ידי ראש ההוצאה לפועל מכוח השעבודים שאבניו יצרה לטובת ארקו, בגין חוב הלוואה בסך 355,000 דולר; ואילו לכונסת נודע על ההליך שבו נקטה לפידות, מדוח מיידי שפרסמה לפידות - שהינה שותפות נפט מוגבלת רשומה בישראל, שתעודות ההשתתפות שלה נסחרות בבורסה לניירות ערך בתל אביב. גם כונסת הנכסים נטלה חלק בדיון.
מטיעוני ארקו והמסמכים שצורפו, אכן נראה היה כי היא בעלת עניין מהותית בהליך זה, ומן הראוי היה כי הדבר היה מקבל ביטוי וחשיפה מתאימים בתובענה שהגישה לפידות. כך גם אם לפידות וארקו חלוקות ביניהן באשר לטיב הזכויות הנטענות, סוגיית קדימות הזכויות ועוד. עם זאת, אינני רואה מקום עוד להכביר מילים בנדון, שכן ארקו ולפידות הגיעו לידי הסכמה ביניהן - שבעקבותיה חזרה בה ארקו מן הבקשה להצטרף להליך, ואף הסירה את התנגדותה למתן סעד כמבוקש על ידי לפידות בתובענה.