פסק-דין בתיק ה"פ 7142/08

1.      לפניי המרצת פתיחה שהגישו ד"ר יעקב ברגמן וד"ר אורי זילברשייד (להלן - המבקשים) בה עתרו לקבלת הסעדים הבאים: צו הצהרתי הקובע כי כהונתה של פרופ' עליזה שנהר (להלן - פרופ' שנהר) כנשיאת המכללה האקדמית עמק יזרעאל (להלן - המכללה) אינה כדין וכי היא אינה יכולה עוד להמשיך לכהן בתפקידה, צו עשה שיחייב את המכללה להפסיק את כהונתה של פרופ' שנהר וצו עשה שיורה למועצה להשכלה גבוהה (להלן - המל"ג) לחייב את המכללה להפסיק את כהונתה של פרופ' שנהר במידה והמכללה תימנע מלעשות כן בעצמה.

2.      המכללה, המל"ג ופרופ' שנהר (ביחד - המשיבות) הגישו תשובה לתובענה (המכללה ופרופ' שנהר מיוצגות יחדיו בהליך זה). לטענתן, לבית המשפט אין סמכות עניינית ומקומית לדון בתובענה, מאחר והסעדים המבוקשים ביחס למל"ג נתונים לסמכותו העניינית של בית המשפט העליון בשבתו כבג"צ, בעוד שהסמכות המקומית לדון בתביעה נגד המכללה נתונה לבית המשפט המחוזי בנצרת. לפיכך מבקשות המשיבות לדחות את התובענה על הסף.

3.      המשיבות טוענות כי בתובענה מבוקש צו עשה המורה למל"ג להפעיל את סמכויותיה בהתאם לחוק המועצה להשכלה גבוהה, התשי"ח-1958 (להלן - חוק המל"ג) לחייב את המכללה להפסיק את כהונתה של פרופ' שנהר כנשיאת המכללה. לטענת המשיבות, המל"ג הינה תאגיד סטטוטורי הפועל מכוח חוק המל"ג, כאשר סעיף 15(ד)(2) לחוק יסוד: השפיטה, מורה כי הסמכות ליתן צווים לגופים הממלאים תפקידים ציבוריים על פי דין נתונה לבית המשפט העליון בשבתו כבג"צ. לאור זאת טוענות המשיבות, כי מתן צו עשה למל"ג אינו בסמכותו של בית משפט זה, ועל כן יש בשלב ראשון לדחות את התובענה ככל שהיא מתייחסת למל"ג.

4.      המכללה ופרופ' שנהר ממשיכות וטוענות כי כתוצאה ממסקנה אחרונה זו, נשמט גם הבסיס  לסמכות המקומית לדון בתובענה. לטענתן, התובענה הוגשה בירושלים לאור העובדה כי זהו מקום מושבה של המל"ג, אולם בשל היעדר הסמכות ביחס למל"ג, יש לקבוע את הסמכות המקומית לפי מקום עסקה של המכללה (תקנה 3(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984; להלן - תקנות סדר הדין האזרחי) ומכאן שהסמכות המקומית נתונה לבית המשפט המחוזי בנצרת.

5.      בתגובה לטענות מקדמיות אלה טוענים המבקשים כי המכללה היא מושא הסעד העיקרי בתובענה זו, משום שהיא נדרשת להפסיק את כהונתה של פרופ' שנהר, בעוד הסעד הנדרש כלפי המל"ג הוא טפל. לטענתם, פיצול התובענה לשתי תובענות נפרדות יביא לעיוות דין ולדיון בלתי יעיל ובלתי שלם בכל אחת מהערכאות, מאחר והצטרפות המל"ג להליך כמשיבה - ולו פורמלית - הינו הכרחי. לחילופין מציעים המבקשים למחוק את הסעד המבוקש ביחס למל"ג ולהותירה משיבה פורמלית. המבקשים מוסיפים וטוענים כי שאלת הסמכות בכל הנוגע להליכים בעניין השכלה גבוהה לוקה באנומליה מסוימת, מאחר ולאורך עשרות השנים האחרונות נדחו על הסף כל העתירות שהוגשו לבג"צ נגד מוסדות להשכלה גבוהה והמל"ג, ונקבע שמוסדות אלה הם אמנם גופים בעלי אופי ציבורי אך הם אינם ממלאים את תפקידם הציבורי על פי דין. לחילופי חילופין טוענים המבקשים כי יש להעביר את הדיון בתובענה לבית המשפט שיקבע כמוסמך לדון בה, לפי סעיף 79 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן - חוק בתי המשפט).

6.      לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת המצב המשפטי הגעתי למסקנה כי דין התובענה להימחק על הסף.

7.      ראשית, הסעד המבוקש כלפי המל"ג הוא להפעיל את סמכותה על פי חוק המל"ג ולחייב את המכללה להפסיק את כהונתה של פרופ' שנהר. לעניין זה קובע סעיף 15 לחוק יסוד: השפיטה לאמור:

"(ד) מבלי לפגוע בכלליות ההוראות שבסעיף קטן (ג), מוסמך בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק -

(1) ...

(2) לתת צווים לרשויות המדינה, לרשויות מקומיות, לפקידיהן ולגופים ולאנשים אחרים הממלאים תפקידים ציבוריים על פי דין, לעשות מעשה או להימנע מעשות מעשה במילוי תפקידיהם כדין, ואם נבחרו או נתמנו שלא כדין - להימנע מלפעול ;".

(ההדגשה שלי - י.צ.).

המל"ג הינה תאגיד הממלא תפקיד ציבורי על פי חוק, והסעד המבוקש בעניינה הוא להפעיל את סמכותה לפי החוק. לפיכך ברי כי לבית משפט זה אין סמכות לדון בתובענה כנגד המל"ג, ויש להגישה אל בית המשפט העליון בשבתו כבג"צ.

8.      המבקשים טענו בשפה רפה כי שאלת הסמכות בכל הנוגע להשכלה גבוהה נגועה באנומליה מסוימת, וכי לאורך השנים נדחו על הסף כל העתירות שהוגשו נגד מוסדות להשכלה גבוהה והמל"ג, לאחר שנקבע כי המוסדות להשכלה גבוהה אינם ממלאים תפקיד ציבורי על פי דין. דינה של טענה זו להידחות. אמנם נפסק כי האוניברסיטאות או המכללות אינן נתונות לשבט ביקורתו של בג"צ (לדוגמא בג"צ 5485/01 אבנר נגד המכללה האקדמית אשקלון). יחד עם זאת, בכל הנוגע למל"ג עצמה, הרי שבג"צ דן והכריע בעתירות רבות שהוגשו נגדה, ולא נשמעה כל טענה בדבר היעדר סמכות כלשהי (ראו לדוגמא בג"צ 6671/04 עמותת שחר - אגודה לקידום החינוך בישראל נ' המועצה להשכלה גבוהה, בג"צ 5341/00 רוסק נ' המועצה להשכלה גבוהה, בג"צ 131/81 דובר נ' המועצה להשכלה גבוהה, פ"ד  לה(4) 263).

9.      המבקשים טוענים כי הסעד העיקרי המבוקש בתובענה הוא נגד המכללה ולא כנגד המועצה, וכי יהיה זה מלאכותי לפצל את התובענה ולנהל את ההליך בשתי ערכאות נפרדות. משנקבע כי לבית משפט זה אין סמכות לדון בתובענה כנגד המל"ג, הרי שיש להגיש את התובענה לבית המשפט המוסמך לדון בעניינן של שתי הנתבעות האחרות (המכללה ופרופ' שנהר), ובמיוחד בעניינה של המכללה, שלגביה מבוקש הסעד העיקרי בתובענה. מכאן, שיש להגיש את התובענה לבית המשפט המוסמך לדון בעניינה של המכללה מבחינה מקומית. תקנה 3(א) לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת:

"(א) תובענה שאינה כולה במקרקעין תוגש לבית המשפט שבאזור שיפוטו מצוי אחד מאלה:

(1)   מקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע;

(2)   מקום יצירת ההתחייבות;

(3)   המקום שנועד, או שהיה מכוון, לקיום ההתחייבות;

(4)   מקום המסירה של הנכס;