הפ"ב
בית המשפט המחוזי תל אביב - יפו
|
14300-01-12
29/07/2012
|
בפני השופט:
שבח יהודית
|
- נגד - |
התובע:
נייני אריה פרשקובסקי עו"ד נורית שורק איל
|
הנתבע:
1. גן-חן חברה לבנין והשקעות בע"מ 2. יוסף גולדין 3. תמר גולדין
עו"ד אבירם מזרה
|
פסק-דין |
בקשה לביטול פסק בוררות
רקע עובדתי
המבקשת והמשיבה מס' 1 (להלן -
המשיבה) היו במועדים הרלבנטיים שותפות במיזם בניה בתל- אביב. בהתאם להסכם שנכרת ביניהן, רכשה המבקשת 70% מזכויות המשיבה בקרקע עליה נבנו הבניינים נשוא המיזם תמורת מחיר מוסכם. עוד נקבע ביניהן כי למבקשת יוקנו 70% מהזכויות והחובות במיזם, ואילו למשיבה יוקנו 30% מהזכויות והחובות הנותרות. במהלך הבניה אף משכו השותפות מקדמות על חשבון הרווחים הצפויים. הפרוייקט הסתיים וכל 40 הדירות נמכרו. בסופו של יום נותרה בין השותפות מחלוקת חשבונאית, כאשר כל אחת טענה כי רעותה היא זו שחייבת לה כספים. המחלוקת הכספית הועברה לבוררות.
המשיבים 2-3 (להלן-
גולדין) הינם בעלי השליטה במשיבה וערבו לחובותיה בהתאם לתוספת להסכם.
התביעות
המבקשת הגישה לבורר תביעה כספית על סכום כולל של 3,607,077 ש"ח המורכב מדרישה להשבת 30% מההוצאות: מס רכישה, שכ"ט עו"ד, שכר ניהול, הפרשה לספקים, הפרשה לבדק וכן כיסוי יתרת החוב בבנק.
המשיבה הגישה מצידה תביעה על סכום כולל של 4,652,000 ש"ח, במסגרתה עתרה גם למתן חשבונות ולצו עשה לחלוקת רווחים. בסכום התביעה נכלל רכיב גם פיצויים ע"ס 500,000 ש"ח.
פסק הבוררות
הבוררות היתה ארוכה, ממושכת ומורכבת, במהלכה נשמעו עדים רבים, כולל מומחים ורואי חשבון, הוגשו
מאות ראיות ופרוטוקול הדיונים מחזיק
אלפי עמודים. נערך אף ביקור במקום.
ביום 19.09.11 הוציא הבורר תחת ידיו פסק דין יסודי, מנומק, מפורט, היורד לפרטי חישובים והמחזיק לא פחות מ- 69 עמודים. הבורר העמיד לדיון 31 פלוגתאות מרכזיות, ניתח אותן, הכריע בהן והסיק את המסקנות המתבקשות. בין היתר קבע הבורר כי המבקשת לא ניהלה את חשבונות המיזם בצורה נפרדת וכי עשתה בחשבון המיזם "כבתוך שלה". בנתחו את הכנסות המיזם, מחיר העסקה, חוות הדעת של רואי החשבון והמומחים השונים, המיסים למיניהם (מס רכישה, מס מכירה, היטל השבחה, היטלי פיתוח ומס ערך מוסף) ההוצאות (פריט אחר פריט) - הגיע המומחה לתוצאה החשבונאית לפיה הסתכם הרווח בפרוייקט המשותף בסך 8,052,236 ש"ח.
הבורר חייב את המשיבה בהשבת סך של 1,058,697 ש"ח (בגין חלקה במס רכישה, מס מכירה והיטלי פיתוח) ואילו המבקשת חוייבה בהשבת סך של 314,934 ש"ח (30% מסך 864,015 ש"ח הנובע מהפרשי מע"מ בתוספת ריבית) וכן בתשלום פיצויים למשיבה בסך 150,000 ש"ח.
בסופו של יום נסתיימה הבוררות, שהחלה בקול תרועה רמה, ובתביעות הדדיות של מיליוני ש"ח, בקול ענות חלושה, עת חויבה המשיבה לשלם למבקשת סך של 203,092 ש"ח.
הסכום שולם.
המבקשת אינה משלימה עם תוצאת פסק הבוררות ומכאן העתירה לביטולו.
טענות המבקשת
בבקשת ביטול ארוכה ומפורטת, המנתחת קביעה אחר קביעה, חישוב אחר חישוב, והמחזיקה 50 עמודים (242 סעיפים ב- 25 עמודי בקשה ו-25 עמודי תצהיר), בתוספת שני כרכי נספחים, קובלת המבקשת על פסק הבורר, שניתן לטעמה: ללא סמכות; תוך חריגה מסמכות; היותו כולל החלטות בעניינים שלא נמסרו להכרעתו של הבורר; הבורר ערך דו"ח משוחזר; לא פסק בהתאם לדין המהותי; טעה בחישוביו ובמסקנותיו; לא נתן למבקשת את האפשרות לטעון טענותיה; לא נימק את הפסק ואף גרם למבקשת לעיוות דין.
המבקשת טוענת, בין היתר, כי הבורר התעלם מתביעתה לחיובם האישי של המשיבים 2-3, וחרג מסמכותו עת חישב את התוצאה העסקית של המיזם, הגם שלא התבקש לעשות זאת. כן נטען כי הבורר לא פסק בהתאם לדין המהותי עת לא חייב את המשיבים בריבית והצמדה, בה בשעה שלסכום בו חוייבה המבקשת בהשבה התווספו ריבית והצמדה. כן הועלתה ע"י המבקשת טענת הרחבת חזית.
החלק הארי של הבקשה מתייחס לטעויות ענייניות וחשבונאיות שנעשו ע"י הבורר. כך למשל נטען כי שגה הבורר בסוברו כי המבקשת חילטה ערבות של אלמוג ולא זיכתה את חשבון הפרוייקט בסכום שהתקבל; טעה בחישוב השל"ות של שנת 2005; טעה בהפחתה בגין דמי תווך; לא פירש נכונה את חוות הדעת של רואי החשבון; טעה בדחותו את תביעת המבקשת לדמי ניהול, ועוד כהנה וכהנה, טענות רבות היורדות לפרטי החישובים.
טענות המשיבה