1. מונחת לפניי בקשה לביטול פסק בורר, אשר הוגשה על ידי מר אסי (יוסף) רוט (להלן:
"המבקש").
2. במסגרת בקשה זו, עותר המבקש לביטול פסק הבוררות שלפי בקשת המבקש ניתן על ידי "בית הדין לממונות בית אל" ביום 10.09.12 (כ"ג אלול תשע"ג).
הרקע העובדתי
3. המבקש הינו סופר סת"ם, הכותב ומוכר ספרי תורה, מזוזות ותפילין.
4. המשיבה, תושבת ארה"ב, ובעלה, הזמינו מאת המבקש ספר תורה, לעילוי נשמת הוריהם, ולשם כך נערך הסכם בין הצדדים ביום 11.06.08. בהסכם נקבע, בין היתר, כי כתיבת ספר התורה תבוצע על ידי הסופר בלבד, וכי לספר תיערך הגייה על ידי מחשב וגם על ידי מגיה (להלן גם: "מגיה אנושי" ו/או "הגייה אנושית"). סיום הכתיבה נקבע לחג השבועות, שנת תשס"ט (חודש מאי, שנת 2009), כשנה לאחר מועד תחילת הכתיבה. על פי ההסכם, מחיר ספר התורה הועמד על סך 27,500$.
5. בפועל, ספר התורה נמסר לבנה של המשיבה, המתגורר באפרת, כחצי שנה לאחר המועד המוסכם בין הצדדים. במועד מסירת ספר התורה, הוא היה עטוף היטב בניילון, ולא נבדק על ידי הבן, אשר באותם רגעים עמד לצאת לחופשה עם בני משפחתו.
6. ספר התורה נפתח לראשונה בבית הכנסת באפרת, בו מתפלל הבן, והתגלה, לטענת המשיבה, כספר ישן מאוד ופגום אשר נלקח מן הגניזה. ספר התורה הפגום, נתפר בתפירות מקצועיות ל"עצי החיים" שהוזמנו על ידי המשיבה, עליהם טסי כסף החרוטים בהקדשה לעילוי נשמת הורי המשיבה ובעלה.
7. או אז טען המבקש כי הוא מסר לידי המשיבה ספר תורה חדש, אשר נכתב על ידו; וככל הנראה, אותו ספר הוא אשר נגנב, והוחלף על ידי הגנב בספר ישן ופגום, כאשר הגנב הסיר את היריעות מ"עצי החיים", החליפן ביריעות מיושנות ופסולות, ותפרן שוב ל"עצי החיים".
8. במהלך תקופת כתיבת ספר התורה, המשיבה גם הזמינה מן המבקש כמות של מזוזות עבור ביתה באפרת בו היא עתידה להתגורר לאחר שתעלה לישראל, והיא הזמינה ממנו גם תפילין. לאחר שהתגלה כי ספר התורה פסול ופגום, הורידה המשיבה את המזוזות מביתה ומסרה אותן ואת התפילין לבית הדין לבדיקה. בית הדין הכריע כי המזוזות כולן פסולות, בעוד שלגבי התפילין נמצאו כשרות אם כי לא מהודרות.
9. לאחר דרישה וחקירה (השנויה במחלוקת, כפי שיפורט להלן), דחה בית הדין את גרסת המבקש בכל הקשור לספר התורה והמזוזות, ופסק בהם לטובת המשיבה: הוא חייב את המבקש להחזיר למשיבה סך של 104,500ש"ח, שהוא הסכום ששולם עבור ספר התורה, ועוד 600$ בגין המזוזות, בצירוף סך של 1,500$ עבור הוצאות. תביעת המשיבה בבית הדין בעניין התפילין נדחתה.
בהחלטת בית הדין מיום 10.09.12 , נאמר, בין היתר, כדלהלן:
א. טענת הנתבע (הוא המבקש, ב.ג.) לפיה הוא מסר ספר תורה ומזוזות ראויים, אך הם הוחלפו לאחר המסירה - אינה טענה מסתברת. לא מסתבר שנמסר ספר תורה טוב או מזוזות טובות, ואחר הנחתן בא גנב מצויד בספר תורה אחר, פרץ לבית הכנסת המוגן בלא להשאיר שום סימני פריצה, לקח דווקא את ספר התורה הזה, הניח את ספר התורה החלופי והתעכב במקום על מנת לתפור את ספר התורה החלופי ל'עצי החיים' המקוריים בתפירה מקצועית ... כמו כן אין זה מסתבר שבא גנב דווקא לבית מש' ברפמן, לקח את המזוזות הקיימות וטרח להחליפן במזוזות אחרות...
ב. גם אם נקבל את גרסת הנתבע שהוא מסר ספר תורה טוב, העונה לכל דרישות ההזמנה של התובעת, עדיין עומדת מולנו הודאתו של הנתבע לפיה הוא מסר את הספר ללא כל הגהה אנושית, בניגוד להתחייבותו בחוזה, ותוך העלמת עובדה זו מהתובעת..
שני נימוקים הנ"ל הם נימוקים הלכתיים הצפים ועולים לנגד עיננו מתוך דברי הנתבע עצמו, גם אילו ביה"ד לא היה שומע כלל עדויות מפי עדים בפרשייה זו.
ג. כיוון שגרסת הנתבע תמוהה וההכחשות בה רבות, כפי שפורט לעיל, ביה"ד מגדיר את המקרה הנדון כ"דין מרומה". במקרה כזה נטל הראיה עובר לנתבע, ואם אינו עושה כן - יפסיד...
ד. הנתבע הודה שאמר למגיה, מר פ', שלא למסור דיסק ובו צילום ההגהה לתובעת. הסיבה לכך, לפי דבריו היא, שהוא ידע שחומר ההגהה של התובעת- אינו אצל מר פ'...כיצד אם כן ידע הנתבע שאין אצל מר פ' את סריקת ספר התורה המדובר? ידיעה זו מוסברת רק אם נאמר שהנתבע אכן לא ביצע כל הגהה אצל מר פ' לספר התורה המדובר, בעוד שהנתבע אומר שאת ספרי התורה שלו הוא מוסר להגהה אצל המגיה פ' בלבד. יש לפנינו, אפוא, הודאת בעל דין שהספר לא נמסר למר פ' להגהה, וממילא הודעה שהספר לא נכתב כלל.
ה. הנתבע הוחזק ככפרן. שהרי טען במפורש שהוא מוסר את כל ספרי התורה שהוא כותב למגיה פ', ולא לשום מגיה אחר. המגיה עצמו מדווח שלא נמסרו לו להגהה יותר מארבע ספרים (אחרים). מכאן עולה שלא נכתב ספר תורה נוסף בתקופה המדוברת...
ו. כיוון שהנתבע מודה שלא עשה הגהה אנושית, בניגוד להתחייבותו בהסכם ההתקשרות בינו לבין התובע, הרי שהוא מודה שהוא לא קיים חלק מהתחייבויותיו, ואם כן הוא מוגדר "מודה במקצת" על חלק מהסכום.. במקרה דנן, טענתו של הנתבע, שהוא כתב ספר תורה טוב ומסרו לתובעת, ניתנת להוכחה ע"י ראיות, כגון: קבלות על הזמנת החומרים לכתיבה, קיומה של הגהת מחשב, שלפי דבריו של הנתבע (בהודאת דוא"ל לתובעת) הייתה ברשותו בזמן שהתגלעה המחלוקת בינו לבין התובעת. הנתבע לא סיפק את הראיות הללו, וכיוון שלא הביא ראיה - עליו לשלם.
10. בסיומו של פסק הדין, ראו לנכון הבוררים להתייחס לשתיים מטענות המבקש, במסמך אשר כותרתו:
"תוספת: התייחסות לטענות הנתבע ביחס לסדרי הדין": הראשונה, שעדים נחקרו שלא בפני בעלי הדין, ועל כן, העדויות אינן קבילות; וטענה שנייה, בדבר חובת בית הדין להיות פאסיבי, ולא גוף חוקר- אקטיבי.