פסק-דין בתיק הפ 1254/06

רקע

ביום 10.1.83 התקשרה בלה פסט, מורישתם של מבקשים 1 ו - 2 (להלן: "פסט") עם מינהל מקרקעי ישראל (להלן: "המינהל") בהסכם לפיו חכרה פסט מקרקעין הידועים כחלקה 39 בגוש 6358 בפתח תקווה לתקופה של 25 שנה. הסכם זה, נכרת על פי בקשת פסט בסמוך למועד סיום תקופת חכירה קודמת של המקרקעין בהתאם להסכם חכירה שנכרת בין מאיר פסט למינהל ביום 6.6.63.

ביום 11.1.83 התקשרו משיבים 3 ו - 4 (להלן:"שרייבר") עם המינהל בהסכם לפיו חכר שרייבר מקרקעין הידועים כחלקה 38 בגוש 6358 בפתח תקווה לתקופה של 25 שנה. הסכם זה, נכרת על פי בקשת שרייבר בסמוך למועד סיום תקופת חכירה קודמת של המקרקעין בהתאם להסכם חכירה שנכרת בין בנימין וחנה שרייבר ז"ל לבין המינהל ביום 3.3.63.

בתובענה שלפני עותרים המבקשים להצהיר כי סעיף 15 להסכמי החכירה משנת 1983, לפיו זכאי המינהל לבטל את הסכם החכירה במקרה של שינוי ייעוד המקרקעין המוחכרים, בטל, וסעיף 6 להסכמי החכירה משנת 1963 שאינו כולל הוראה כאמור, תקף, ועל המינהל לפעול לפי הוראותיו.

טענות המבקשים

בעת חידוש הסכמי החכירה בשנת 1983 שינה המינהל את תנאי הסכמי החכירה משנת 1963 ובין היתר קבע בסעיף 15 להסכמים אלה כי במקרה של שינוי ייעוד המקרקעין המוחכרים רשאי הוא לסיים את תקופת החכירה. זאת, אף שהוראה כזו הפוגעת בזכויות המבקשים לא נכללה בהסכם החכירה משנת 1963.

על פי הוראות הסכמי החכירה משנת 1963 חייב היה המינהל לחדש את הסכמי החכירה באותם תנאים. לפיכך, הכללת ההוראה הקבועה בסעיף 15 להסכמי החכירה משנת 1983 מהווה הפרה של חובתו האמורה.

המינהל פנה אל החוכרים וביקש מהם לחתום על הסכמי החכירה משנת 1983 מבלי שפירט בפניהם את השינויים המהותיים שכלל בהסכמי החכירה ובכך יש משום הצגת מצג שווא ו/או הטעיית החוכרים, הפרת חובת תום הלב וההגינות ופגיעה בזכות הקניין של המבקשים.

סעיף 15 להסכמי החכירה משנת 1983 מהווה תניה מקפחת בחוזה אחיד ועל כן דינה להתבטל,  באופן שיחולו הוראות סעיף 6 להסכמי החכירה משנת 1963.

טענות המינהל

עילת התביעה של המבקשים התגבשה בעת כריתת הסכמי החכירה בשנת 1983, לפיכך ובהתאם להוראות חוק ההתיישנות, תשי"ח - 1958 (להלן: "חוק ההתיישנות"), התיישנה תביעת המבקשים כבר בשנת 1990.

עובר לחתימה על הסכמי החכירה משנת 1983 חתמו פסט בלה, שרייבר יורם ודבורה בן משה על מסמך בו הביעו את הסכמתם לשינוי הסכמי החכירה בהתאם להסכמים הנהוגים אצל המינהל. מסמך זה ומסמך נוסף בעניין דמי החכירה נערכו בהתאם להחלטה 263 של מועצת מקרקעי ישראל לפיה הופחתו דמי החכירה של קרקע חקלאית שהוחכרה שלא כנחלה לדמי החכירה הנהוגים ביחס לנחלות חקלאיות, בתנאי שחוזה החכירה יומר לחוזה חכירה הנוהג במינהל באופן שיכלול הוראה בעניין שינוי ייעוד המקרקעין. לפיכך, זכאי היה המינהל לשנות את תנאי הסכמי החכירה שנכרתו עם פסט ושרייבר, ובכלל זה לכלול את הוראות סעיף 15 להסכמי החכירה משנת 1983.

פסט בלה, דבורה בן משה ויורם שרייבר חתמו על הסכמי החכירה משנת 1983, ובעת החתימה על ההסכמים לא טענו נגד התנאים הקבועים בו. לפיכך יש ליתן תוקף להוראות הסכמים אלה. 

דיון

א.      בסעיף 5 לחוק ההתיישנות, התשי"ח - 1958, נקבע:

"הזמן להתיישנות

(1)    בשאינו מקרקעין - שבע שנים;

(2)    במקרקעין - חמש עשרה שנה; ואם נרשמו בספרי האחוזה לאחר סידור זכות קנין לפי פקודת הקרקעות (סידור זכות הקנין) - עשרים וחמש שנה."

בסעיף 1 לחוק ההתיישנות, נקבע:

"מקרקעין" -  קרקע מכל סוג וכל זכות או טובת הנאה בקרקע וכל דבר המחובר לקרקע חיבור - קבע וכל זכות או טובת - הנאה הטעונים רישום בספרי האחוזה."

המינהל החכיר לפסט ולשרייבר את המקרקעין נשוא התובענה בשנת 1983 לתקופה של 25 שנה. בהתאם להוראות הרישום הקבועות בסעיפים 7 (א) ו - 79 (א) לחוק המקרקעין, התשכ"ט - 1969, זכותם של שרייבר ופסט מכוח ההסכמים עם המינהל טעונה רישום, ועל כן יש לראות בזכות זו מקרקעין כהגדרתם בסעיף 1 לחוק ההתיישנות ולהחיל על תובענת המבקשים את הוראות סעיף 5 (2) לחוק ההתיישנות.