1. המבקשת מפעילה קיוסק בחוף הים של תל אביב המכונה "חוף מציצים".
תוקף ההסכם של המבקשת עם המשיבה, מכוחו המבקשת זכאית להפעיל את הקיוסק בחוף הנ"ל, עומד לפוג ביום 31.3.05. המבקשת עתרה כי בית המשפט יצהיר שאין לפנות אותה מהחוף, וכי יש לחייב את המשיבה להאריך את תקופת הפעלת הקיוסק בחמש שנים נוספות.
2. בקשת המבקשת מושתת למעשה על שני אדנים עיקריים. המבקשת טוענת, קודם כל, כי המשיבה ביצעה שיפוצים בחוף למשך תקופה של שנה וחצי, שיפוצים שגרמו למבקשת נזקים כספיים כבדים. לטענת המבקשת, בשל הנזקים האלה היא זכאית לכך שתוקף ההסכם שלה עם המשיבה יוארך. הטענה השניה של המבקשת, היא כי המשיבה באמצעות מנהלה מר ערן גריפל התחייבה בפניה כי תוקף החוזה יוארך, כתוצאה מן השיפוצים שנערכו בחוף.
כפי שיפורט להלן, אני סבורה כי דין התביעה להדחות.
3. בקצרה יצויין כי לפני המבקשת, היתה חברה אחרת בעלת הזיכיון להפעלת הקיוסק בחוף - חברת י. כהן מבט (להלן: "
חברת מבט
"). המבקשת טוענת כי חברת מבט היתה בבעלותו ובשליטתו של העד מר יחזקאל כהן, ואילו המבקשת היא חברה בבעלות אחיינו של מר יחזקאל כהן, המצהיר מטעם המבקשת.
חברת מבט היתה בעלת הזיכיון להפעלת הקיוסק עד שנת 1996. משנת 1996 ואילך, קיבלה המבקשת את הזכיון להפעלת הקיוסק, כאשר מלכתחילה נחתם עימה הסכם לתקופה של שנתיים ושלושה וחצי חודשים, עם אופציה לשנה נוספת, האופציה מומשה, ולאחר מכן הוארך תוקף ההסכם לשנתיים נוספות.
4. חברת מבט הגישה תביעה כספית נגד המשיבה במסגרת ת. א. 84175/00. במסגרת התביעה הנ"ל, הגיעו הצדדים להסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין (להלן: "
הסכם הפשרה
"). המבקשת דנן היתה אף היא צד להסכם הפשרה. בהסכם הפשרה, הוארך תוקפה של תקופת הזיכיון של המבקשת עד יום 31.3.05.
5. אני סבורה כי העובדה שלמבקשת נגרמו נזקים כתוצאה מעבודות שבוצעו בחוף, אינה יכולה - אף לו היתה מוכחת - להוביל למסקנה כי המבקשת זכאית לכך כי תקופת הזיכיון תוארך. אם נגרמו למבקשת נזקים כתוצאה מהתנהלות המשיבה, המבקשת עשוייה לכל היותר להיות זכאית, בתנאים המתאימים, להגיש נגד המשיבה תביעה כספית. מובן שבמסגרת הליך זה אין צורך לחוות דעה לגבי תביעה כספית כזו, והסיכויים שהיא תתקבל.
אולם, נזקים שנגרמו, אף אם נגרמו שלא כדין, אין בהם כדי לזכות את המבקשת בהארכת הסכם הזיכיון שלה עם המשיבה.
6. יצויין עוד, כי טענותיה של המבקשת (שהמשיבה כופרת בהן), בקשר עם נזקים שנגרמו לה כתוצאה מעבודות השיפוצים שבוצעו בחוף ע"י המשיבה, היא בעייתית מאוד גם מטעם נוסף. בהסכם הפשרה שהמבקשת היתה צד לו, היא הצהירה במפורש כי :
"
המפעיל (הוא המבקשת, ר.ר.), מצהיר כי ידוע לו שבכוונת עיריית תל אביב יפו ו/או אתרים לבצע עבודות תחזוקה ושיפוץ בחוף שרתון כולל במבנה המזנון. המפעיל ישתף פעולה ככל שיידרש לשם ביצוע השיפוצים ומתחייב כי היה ומהלך העבודות יגרום להפרעה כלשהי להפעלת המזנון ואפילו לסגירתו, לתקופת העבודות או חלקן, לא יפנה המפעיל כלפי אתרים ו/או כלפי העירייה ו/או כלפי מבצע העבודות בפועל בכל טענה בדבר הפסד ו/או נזק שייגרמו, אם ייגרמו, למזנון".
7. המצהיר מטעם המבקשת טען, כי התחייבות זו נבעה מכך ש"נאמר להם שהשיפוצים יארכו כחודש חודשיים בתקופת החורף". (ר' עמ' 6 שורות 22-23 לפרוטוקול). העד אינו מפרט מי אמר לו את הדברים, ובעיקר - מדוע הם לא הוכללו ולא נזכרו בכל דרך שהיא בהסכם הפשרה, שהוא אינו חולק על כך שהוא צד לו.
8. הטענה השניה של המבקשת היא, כי ניתנה לה הבטחה לפיה תקופת הזיכיון תוארך. המבקשת מסתמכת על הבטחה נטענת של מר ערן גריפל, שניתנה על פי הטענה במשרדו של מר גריפל, בפגישה בה היו נוכחים בין היתר מר יחזקאל כהן, ומר שטיינמץ.
אני סבורה כי אין לקבל את הטענה מכמה טעמים.
9. ראשית, העד מר גריפל כפר בטענה בתצהירו. הוא גם הסביר מדוע אין בסיס לטענה. הוא הבהיר כי מכוח הסכם הפשרה, המבקשת הסכימה לכך שבחוף ייערכו שיפוצים, ולא היתה כל הצדקה, לכן, כי המשיבה תחזור בה מהמוסכם, ותבטיח דבר מה מעבר למה שהוסכם.
10. יתרה מזאת - גם ב"כ המבקשת בסיכומיו אינו טועם כי בפגישה הנ"ל, ניתנה למבקשת
הבטחה מפורשת להארכת תקופת הזכיון. ב"כ המבקשת טוען כי ההבטחה לא היתה במפורש, אלא "היה רמז שיתחשבו בהם".
מובן שאין די ברמז כזה כדי להצדיק מסקנה משפטית לפיה המשיבה מחוייבת כלפי המבקשת בהתחייבות משפטית להאריך את תקופת הזיכיון.
בין העדים מטעם המבקשת אין תמימות דעים לגבי תוכן ההבטחה המרומזת הנ"ל. העד מר שטינמץ העיד כי הוא סבור כי דובר על הארכה של תקופת הזיכיון בתקופה המקבילה לפרק הזמן שבו נערכו השיפוצים, ואילו בבקשה המבקשת עותרת כי הזיכיון יוארך לתקופה נוספת של
חמש שנים.
11. ב"כ המבקשת בסיכומיו, לא חלק על כך כי מנכ"ל המשיבה מר גריפל לא היה מוסמך להתחייב בשם המשיבה בפגישה עימו כי תוקף הזיכיון יוארך. מקובל על ב"כ המבקשת כי המנכ"ל היה צריך להביא את הענין בפני דירקטוריון המשיבה לאישורו. אין מחלוקת כי נושא הארכת תקופת הזיכיון לא אושר ע"י דירקטוריון המשיבה, ואף מטעם זה אני סבורה כי אין לקבל את הבקשה.