ה"פ
בית המשפט המחוזי תל אביב
|
226-07
17/07/2007
|
בפני השופט:
יהודה זפט - סגן נשיא
|
| - נגד - |
התובע:
1. יהודה דמרי
2. מישל דמרי
3. שמחה אביחסרה
4. סימון בלאיש
עו"ד חנה זילבר
|
הנתבע:
1. בנק הפועלים בע"מ
2. בנק ירושלים בע"מ
|
| פסק-דין |
רקע
דיאן. איי בע"מ (להלן: "החברה") ניהלה חשבון בבנק הפועלים בע"מ (להלן:"הבנק") במסגרתו נטלה הלוואות ו/או אשראי מהבנק. לפירעון חובותיה של החברה לבנק ערבה מבקשת 2 (להלן: "החייבת") בערבות מתמדת בלתי מוגבלת בסכום.
החברה לא פרעה את חובה לבנק, וביום 16.7.03 פנה הבנק אל החייבת בדרישה כי תפרע את חוב החברה לבנק אשר נכון לאותו מועד עמד על סך כ 777,000 ש"ח.
בעקבות דרישת הבנק התקיימה פגישה בהשתתפותו של יהודה דמרי, בעלה של החייבת (להלן: "יהודה"), בה דחה הבנק בקשה להקצאת אשראי נוסף לחברה בסך 100,000 ש"ח, ודרש מיהודה לפרוע את חובה של החברה.
ביום 11.9.03 מימש הבנק פיקדון בסך של 479,870 ש"ח, ובסמוך דרש מהחייבת לפרוע את יתרת החוב בסך כ - 311,000 ש"ח.
ביום 13.10.03 נערך בין החייבת לבין בלאיש סימון, שכנה של משפחת דמרי (להלן: "בלאיש") שטר משכון לפיו מישכנה החייבת את זכויותיה בדירה ברח' דב הוז בנתניה הידועה כחלקה 362/1 בגוש 8130 (להלן: "הדירה") לטובת בלאיש להבטחת החזר הלוואה בסך 70,000$ שהלווה בלאיש ל - King Rod Cosmetique (להלן: "קינג רוד"). ביום 19.10.03 נרשם משכון על זכויות החייבת בדירה לטובת בלאיש שתוקפו עד ליום 19.10.04. ביום 12.10.04 הוארך תוקף המשכון לשלוש שנים נוספות.
ביום 19.10.03 נערך בין החייבת ויהודה לבין אבוחסירה שמחה, אימה של החייבת (להלן: "אם החייבת") הסכם הלוואה לפיו הלוותה אם החייבת לבני הזוג 215,000$ בנובמבר 1995 ולהבטחת פירעון ההלוואה האמורה נרשם ביום 19.10.03 משכון על זכויות החייבת בדירה.
משלא פרעו החברה ו/או החייבת את יתרת החוב לבנק הגיש הבנק תביעה כספית נגד החברה והחייבת וניתן פסק דין לטובתו.
בסמוך פתח הבנק בהליכי הוצאה לפועל במסגרתם הוטל, ביום 8.3.05, עיקול על זכויות החייבת בדירה.
ביום 20.3.06 הגישה החייבת בקשת חייב למתן צו כינוס ולהכרזתו פושט רגל.
ביום 18.11.06 הגיש הבנק בקשה למינוי כונס נכסים למכירת הדירה.
בתובענה שלפני עותרים המבקשים להצהיר כי יהודה דמרי בעל מחצית הזכויות בדירה, וזכויותיו גוברות על העיקול שהטיל הבנק על הזכויות בדירה.
כן, עתרו המבקשים להצהיר על תוקפם של משכון מיום 19.10.03 לטובת אם החייבת, ומשכון מיום 19.10.03 לטובת בלאיש.
טענות המבקשים
עם עלייתה לארץ נתנה אם החייבת לחייבת וליהודה 150 מיליון פרנקים צרפתיים ישנים לרכישת דירה ברחוב הרב קוק בנתניה, ולאחר רכישת הדירה האמורה נרשמו הזכויות בדירה זו על שם החייבת, יהודה ואם החייבת.
בנובמבר 1995 רכשו החייבת ויהודה את הדירה ולמימון רכישת הדירה מכרו את הדירה ברחוב הרב קוק. בפועל נרשמה הערת אזהרה על הזכויות בדירה לטובת החייבת בלבד.
להבטחת זכויות אם החייבת, ביום 19.10.03 נחתם הסכם בו הודו החייבת ויהודה בקבלת 215,000$ מאם החייבת והוסכם כי להבטחת פירעון הסכום האמור תירשם משכנתה מדרגה שניה לטובת אם החייבת ועו"ד ויקטור עטיה הוסמך לרשום משכנתה לטובת אם החייבת. עד לרישום הזכויות כאמור נרשם ביום 19.10.03 משכון על זכויות החייבת בדירה לטובת אם החייבת עד ליום 19.10.04 וביום 12.10.04 הוארך תוקף המשכון ב - שלוש שנים נוספות.
ביום 13.10.03 חתמה החייבת על שטר משכון לטובת בלאיש להבטחת ערבותה להלוואה בסך 70,000$ אותה העמיד בלאיש לטובת קינג רוד בדרך של הפקדת שיקים לחשבונה. ביום 19.10.03 נרשם משכון על זכויות החייבת בדירה לטובת בלאיש עד ליום 19.10.04 וביום 12.10.04 הוארך תוקף המשכון ב - שלוש שנים נוספות.
ביום 18.8.04 נרשמו בפנקס המקרקעין הערות על דמרי יהודה ומישל לטובת בנק ירושלים בע"מ (להלן: "בנק ירושלים") באשר להתחייבות לרישום משכנתא לטובתו להבטחת פירעון שתי הלוואות שנטלו החייבת ויהודה.
חובה של החייבת לבנק נובע מערבותה לחברת דיאן איי בע"מ (להלן: "החברה"). החייבת אינה בעלת מניות בחברה והיא הועסקה על ידי החברה כעובדת במספרה.
משלא פרעה החברה את חובה לבנק מימש הבנק בהסכמת החייבת פקדון שבסך כ - 479,000 ש"ח על חשבון חובה של החברה לבנק.