בבסיסה של תובענה זו מצאנו את הוראות האגף החקלאי 31 (להלן : "
הוראות האגף") של מינהל מקרקעי ישראל (להלן : "
המנהל או המשיב"). בהוראה זו נקבעו כללים המסדירים אופן מסירת זכויות של נחלה פנויה למתיישב ראשון, במסגרת אגודות ההתיישבות במושבים. בהחלטת המנהל מיום 30/4/03 מספר 863 (להלן: "
החלטת ההקפאה "), הוקפא איוש נחלות פנויות במושבים, בכל אזורי הארץ, למעט אזורי קו עימות, זאת עד לגיבוש עמדת המינהל והבאת הנושא לדיון במועצת ממ"י.
בתובענה שבפני מתבקש בית המשפט להצהיר כי, המבקש זכאי להירשם כחוכר של משק מס' 69 במושב אלמגור, בשטח של כ- 35 דונם (להלן : "
הנחלה"), וכי הימנעות המשיב מלהשלים את ההקצאה על שמו, נעשתה שלא כדין.
1
.
רקע - כללי:
בשנת 1993, או בסמוך לכך, החליטה האסיפה הכללית של מושב אלמגור (להלן:
"המושב, או אלמגור"), להכפיל את בתי האב במושב ולאפשר לכל בית אב לקלוט "בן חוזר". החלטה זו נעשתה בתיאום עם המחלקה להתיישבות בסוכנות היהודית ועם הרשות לתכנון ופיתוח החקלאות, ההתיישבות והכפר. עקב כך החל המושב בקליטת הבנים החוזרים, קבלתם כחברי האגודה ורישומם כמתיישבים בסוכנות היהודית והפנייתם אל המינהל כדי שיאשר הקצאת נחלות שנמסרו לידן ע"י המושב.
בשנת 1994 החל המבקש בהליכים לקבלתו כחבר אגודת אלמגור והקצאת הנחלה על שמו. ביום 21/8/94, נחתם בין המבקש לבין הסוכנות היהודית חוזה התיישבות בגין הנחלה (נספח א' לה"פ). באותו יום, ניתנה הודעת הסוכנות למינהל, על מסירת הנחלה לחזקת המבקש. ביום 28/12/95 התקבל המבקש כחבר באגודה וביום 7/8/97, ניתן אישור האגודה המופנה למנהל, המפרט את הרכב הנחלה (על פי דרישת המנהל).
המבקש המציא למינהל את כל המסמכים והאישורים שהתבקש, בקשר עם הקצאת הנחלה על שמו. אולם, לאחר שתהליך הקצאת הנחלות לידי הבנים ובכללם המבקש היה בעיצומו, ניתן בשנת 1994 לערך, צו איסור דיספוזיציה, וכן הוטלו עיקולים ביחס לשטח המשבצת של המושב, זאת עפ"י החלטת המנהלה להסדרים במגזר החקלאי (להלן: "
המשקם") המשקם שמונה למושב, על פי חוק ההסדרים במגזר החקלאי המשפחתי - 1992. עקב כך, התנהלו הליכים לשם הסדרת חובות האגודה אצל המנהלה להסדרים במגזר החקלאי המשפחתי. הליכים אלה נמשכו זמן רב. עד להסרת העיקול וצו המניעה, לא ניתן היה לבצע הקצאת נחלות, שכן המינהל דרש להמציא לידו את החלטת המשקם באשר להסדרת חובות המושב, וכן את אישור המשקם בדבר החרגת השעבודים משטחי הנחלות המיועדות להקצאה.
בתאריכים 9/7/03 ו- 9/11/03, אישר המשקם הסדר מעטפת, בין האגודה לבין הנושים שעקרונותיו אושרו באסיפה הכללית של האגודה. במסגרת הסדר המעטפת שילם המבקש ו/או מי מטעמו סך של 32,000 ש"ח, לצורך שחרור הנחלה מן העיקול. ביום 24/12/03, ניתן אישור המשקם שהופנה למשיב, בדבר ביטול העיקול וצו מניעה, ביחס למספר נחלות באגודה ובכללן נחלה 69, נשוא תביעה זו.
ביום 30/4/03, קרי כ- 8 חודשים לפני שניתן אישור המשקם, התקבלה החלטת הנהלת המנהל שהקפיאה את הוראת אגף 31, על פיה, הוקפא איוש הנחלות במושבים, במרכז הארץ ובאזור עדיפות ב', עד לגיבוש עמדת המינהל בנושא והבאתו לדיון במועצת מקרקעי ישראל (כפי שכונתה בכותרת "
החלטת ההקפאה").
למרות שהחלטת ההקפאה ניתנה חודשים ספורים לפני שניתן אישור המשקם, הקצה המינהל 16 נחלות חדשות במושב, לאחר ההקפאה (פירוט הנחלות שהוקצו לאחר החלטת ההקפאה מצויות בהודעה שהוגשה מטעם המבקש ביום 16/1/06 ונספחיה).
ביום 14/1/04 התקבלה החלטת הנהלת המינהל ולפיה הורחבה הקפאת איוש הנחלות גם ביחס לאזור עדיפות א'. מאותו מועד חלה ההקפאה הלכה למעשה גם על אלמגור (תצהיר גב' איריס ורד מטעם המינהל).
2
.
טענות הצדדים:
טענות המבקש
:
(א) המבקש טוען כי, למרות החלטת ההקפאה ואחריה, המשיך המשיב והקצה 16 נחלות במושב אלמגור. למרות שנחלות אלה לא הוקצו קודם להחלטת ההקפאה. אולם, נמנע מלהשלים את הקצאת נחלת המבקש. עוד הוא טוען כי, מחדלי המינהל הם שגרמו לכך שהקצאת הנחלה שיועדה למבקש לא הושלמה.
אין לקבל את טענת המינהל כי נמנע מהשלמת ההקצאה, על-פי החלטת ההקפאה, מכמה טעמים. תחילה מהטעם כי, החלטה 863, נעשתה בחוסר סמכות. הגוף המוסמך להחליט בנושא מדיניות ניהול ממ"י הינה מועצת ממ"י. תפקיד המינהל מתמצה בביצוע המדיניות אשר נקבעת על ידי המועצה. הטעם הנוסף הוא כי, מאחר והמבקש השלים את כל דרישות המינהל לשם השלמת ההקצאה, והחלטת ההקפאה 863, אינה חלה רטרואקטיבית, לכן היא חלה רק לגבי הליכי הקצאה שהחלו או הושלמו אחרי קבלתה.
(ב) המינהל המתפקד כגוף ציבורי ומחויב לעקרון השוויון, אינו יכול להיתלות במחדלו בדבר "אי ידיעתו" כי מושב אלמגור נכלל באזור עדיפות ב', כעילה למתן יחס שונה כלפי המבקש לעומת אחרים באותו מושב, אשר לגביהם בחר המינהל להשלים הקצאת הנחלות, חרף אי ידיעתו הנטענת.
בפועל גם לאחר 14/1/04, ובניגוד לגרסת המינהל, הוסיף המנהל והיקצה לפחות שבע נחלות נוספות באלמגור- עד 4/4/04, היינו - 3 חודשים, לאחר אותו מועד שלגרסת המינהל חלה ההקפאה הלכה למעשה גם על המושב. המנהל אינו רשאי להתלות בהחלטת ההקפאה כ"עילה" לכך שלא להשלים את הקצאת הנחלה למבקש.
(ג) המבקש עוד טוען כי, המינהל המשיך וטיפל בהליכי ההקצאה, דרש וקיבל דמי חכירה, ולא הודיע כי אין בכוונתו להשלים את הליכי ההקצאה. בהתנהגות זו, יצר המינהל מצג כלפי המבקש ולפיו ההקצאה למשיב תבוצע ותושלם. המבקש סמך על מצג זה ופעל על פיו.