פסק-דין בתיק הפ 4113/01

ההליך

1.         המבקשת ביקשה לקבוע כי המחאות הזכות שנעשו על ידי משיבה 1 ביום 7/5/98 לטובת משיבים 3 ו- 4 בקשר עם כל תשלום, ו/או זכות ו/או מגרש שיגיע למשיבה 1 מאת משיבה 5 והקשור למקרקעין בגן-יבנה (להלן: "גן יבנה") , בהתאם להסכם שנחתם בין משיבה 1 לבין משיבה 5, ובקשר עם זכויות משיבה 1 כלפי משיבה 6 בגין השקעתה של משיבה 1 בבניית מפעל "דויטש-דגן" באזור התעשיה הדרומי באשקלון (להלן: "דויטש דגן"), בטלות מעיקרא, ולהורות למשיבים להשיב למבקשת כספים וזכויות שהגיעו אליהם במסגרת המחאות הזכות האמורות.

הרקע העובדתי

2.         משיבה 1, עוסקת, בין השאר, בעסקי קבלנות ויזמות, והיא ניהלה חשבון בנק אצל המבקשת. משיב 2 הינו בעל השליטה במשיבה 1.

משיבה 3  הינה אימו של משיב 2, ומשיב 4 הינו אחיו. מחצית ממניותיה של משיבה 5 מוחזקות בידי משיבה 1 ומשיב 2 הינו דירקטור במשיבה 5. למשיבה 1 היה אצל המבקשת אשראי מאושר עד 4,000,000 ש"ח, ולעתים היו לה חריגות מעבר לאשראי המאושר. האשראי הובטח על ידי שעבודים על נכסי משיבה  1 וערבות של משיב 2.

בתאריך 7/5/98 הוצג מצב האשראי המאושר על ידי ועדת האשראים של המבקשת  כעומד על 7 מיליון ש"ח ונדחתה הבקשה להגדילו עד לסכום של 16 מליון ש"ח. (נספח ד' לבקשה). לועדה האמורה דווח כי למשפחת הנר יש 38% בקניון חוצות באשקלון, שלגביהם קיימת משכנתא ראשונה לבנק איגוד, וכי למבקשת היו פרוייקטים בביצוע כלהלן: פרוייקט קוורץ המרינה - להקמת 202 יחידות דיור לבנית שלושה בניינים בליווי בנק טפחות, פרוייקט "דויטש דגן" - בו בנתה המבקשת מפעל בעסקת קומבינציה עם חב' "דויטש דגן" ו פרוייקט "גן יבנה" - שעניינו הקמת 120 בתים צמודי קרקע ב"גן יבנה". ביחס לבטחונות למסגרת האשראי, נאמר בין השאר שיש משכנתא שניה על חלקם של משיב 2 ובני משפחתו בקניון חוצות באשקלון ושעבוד שוטף על הרכוש של משיבה 1.

בתאריך 20/5/98 הסכימה ועדת אשראים, משותפת עם החטיבה המסחרית של המבקשת, לאשר למבקשת מסגרת אשראי בסכום של 7.5 מיליון ש"ח (נספח ב' לבקשה).

כנגד אישור מסגרת האשראי האמורה, חתמה משיבה 1 ביום 7/6/98 על אגרת חוב לשעבוד קבוע של הון המניות הבלתי נפרע של החברה, המוניטין שלה, ועל שעבוד שוטף ראשון של מפעלה על כל יתר רכושה ועל כל זכויות החברה הקיימות והעתידיות מביטוח הרכוש הנ"ל. כמו כן, התחייבה המבקשת לא לשעבד ולא למכור את רכושה, פרט למכירות במהלך הרגיל של העסק, ללא הסכמת הבנק בכתב (נספח ו' לבקשה). אגרת חוב זאת נרשמה אצל רשם החברות ביום 26/6/98.

עוד קודם לכן, בתאריך 2/6/98 חתם משיב 2, כמנהל המבקשת, לפני עו"ד בנטל, על אישור חתימתו על שתי הודעות על המחאת זכות למשיב 3 ו/או 4, האחת לגבי "השקעות בבנין מפעל "דויטש דגן" באיזור התעשיה הדרומי אשקלון", והשניה לגבי  "כל תשלום ו/או זכות ו/או מגרש, שיגיע לי.ד. הנר בנין והשקעות בע"מ והקשור למגרשים ב"גן יבנה" על פי ההסכם", כאשר מועד החתימה הנקוב בהודעות להמחאת הזכויות היה ה - 7.5.98.

ההודעות על המחאת הזכויות האמורות הועברו לרשם החברות ביום 4/6/98, ובתאריך 15/6/98 נרשמו המחאות הזכות האמורות בספר השעבודים של רשם החברות.

בתאריך 7/5/98 אישרו משיבות 3 ו- 4 למבקשת, לפי דרישתה, לרשום שעבוד מדרגה שניה על זכויותיהם בקניון חוצות בגין אשראי שהקצתה המבקשת למשיבה 1 (סעיף 6 ונספח א' לתשובת משיבים 1  ו- 2).

בתאריך 30/11/98 פנתה המבקשת למשיבות 1 ו- 2 במכתב בו בקשה, בין השאר, שיומצא לה יפוי כוח נוטריוני בלתי חוזר לשעבוד זכויותיהם בהסכם "דויטש דגן" ובפרוייקט "אלון-נאור" ב"גן יבנה", חתום על ידי משיבים 3 ו- 4, לשם אישור מסגרות העבודה המאושרות (נספח ט' לבקשה).

באותו יום, היינו ביום 30/11/98, נתנה משיבה 1 למבקשת כתב התחייבות בה נאמר כי למבקשת יש זכות כספית בסך 1,000,000 $ בעסקת "דויטש דגן" המשעובדים לזכות משיבים 3 ו- 4, וכי הם (משיבים 3 ו- 4) משעבדים לטובת המבקשת את זכויותיהם בהקשר לכסף ב"דויטש דגן" כ- 1,000,000 $, על מנת שהבנק לא ידרוש לממש את זכויותיו בהקשר לשעבוד קניון חוצות כלפי חובות משיבה 1 (נספח י' לבקשה).

טענות הצדדים

3.         המבקשת טענה בהמרצת הפתיחה:

א.         המחאת הזכויות האמורה למשיבות 3 ו- 4 נעשתה ביום 7/5/04 לאחר שנודע למבקשת, באותו יום, על אישור ועדת האשראים של המבקשת להגדלת האשראי
ל - 7,000,000 ש"ח, בהסתמך על תזרים המזומנים שמקורם בפרוייקט "המרינה", בפרוייקט "דויטש דגן" ובפרוייקט "גן יבנה", שהיה צפוי להיות מופקד בחשבון הבנק.

 במהלך המשא ומתן ובמועד החתימה על אגרת החוב נשוא השעבוד השוטף, לא       גילה משיב 2 למבקשת את כוונתם להמחאת הזכויות למשיבים 3 ו- 4, הואיל וידעו כי המחאות הזכויות האמורת תרוקנה מכל תוכן את הבטחונות עליהן הסתמכה המבקשת בהסכמתה להגדיל את מסגרת האשראי למבקשת בכך יש משום מרמה, עשיית עושר ולא במשפט וחוסר תום לב.

ב.      עם היוודע על המחאת הזכויות האמורות למבקשת, בחודש 11/98, פנתה המבקשת למשיבות 1 ו- 2 וביקשה מהם לשעבד את זכויותיה של משיבה 1 בפרוייקט "דויטש דגן" ובפרוייקט "גן יבנה", בשעבוד הקודם להמחאת זכות בסדר העדיפות. בתגובה לכך העבירו משיבים 1 ו- 2 את הסכמתם ואת הסכמת משיבים 3 ו- 4 לשיעבוד זכויותיהם בפרוייקט "דויטש דגן". במקביל לכך הכינה המבקשת מסמכים לשיעבוד פרוייקט "גן יבנה" בעדיפות להמחאת הזכות, אך מסמכים אלו לא נחתמו מעולם.

ג.          עובר לביצוע המחאות הזכות, הציגו משיבים 1 ו - 2 מצג, לפיו אמורים לעבור כל הכספים מהפרוייקט של "גן יבנה" "דויטש דגן" לחשבונה אצל המבקשת, על מנת להבטיח את פרעון האשראי. בפגישה שהתקיימה בין משיב 2 ונציג המבקשת ביום 27/12/97, הציג משיב 2 את פרוייקט "דויטש דגן" ופרוייקט "גן יבנה", כפרוייקטים השייכים למשיבה 1 והציג את הכספים העתידיים להתקבל במסגרתם כבטוחה למסגרת האשראי (נספח יא' לבקשה).

            ביום 23/7/98 לאחר המחאת הזכויות, הציע משיב 2 למבקשת לממש את חלקה של משיבה 1 בפרוייקט "דויטש דגן" ובפרוייקט "גן יבנה", ולהפקיד את התמורה שתתקבל מהם בחשבון הבנק אצל המבקשת, וזאת לאחר המחאת הזכויות ולאחר רישום השעבוד השוטף על הרכוש של משיבה 1, בלי להביא לידיעת המבקשת את המחאת הזכויות בפרוייקטים הנ"ל (נספח יב' לבקשה).

בתחזית תזרים המזומנים והנכסים למימוש שנשלחה למבקשת על ידי משיבה 1 ביום 3/8/98, לאחר הטלת השעבוד השוטף על נכסי משיבה 1 לטובת המבקשת ולאחר ביצוע המחאת הזכויות, מופיעים הפרוייקטים "דויטש דגן" ופרוייקט "גן יבנה" במקום נכסי המשיבה 1 המיועדים למימוש לשם הקטנת החוב של משיבים 1 ו- 2 למבקשת (נספח יג' לבקשה).

ב- 10/98 הסכימה המבקשת להעניק אשראי נוסף למשיבה 1, כנגד התחייבות  משיב 2 למישכון זכויותיו וזכויות בני משפחתו בקניון לטובת המבקשת כמשכנתא שניה, שעבוד זכויות משיבה 1 בפרוייקט "דויטש דגן", מימוש חלקה של משיבה 1 בפרוייקט "גן יבנה" והתחייבויות נוספות. הדבר תועד במכתב של השלוחה האיזורית של המבקשת להנהלת החטיבה המסחרית מיום 10/11/98 (נספח יד' לבקשה).

 גם לאחר מכן, התייחסו משיבים 1 ו- 2 לפרוייקטים "דויטש דגן" ו"גן יבנה" כשייכים למשיבה 1 לצורך הבטחת פרעון האשראי שלה אצל המבקשת. כל עוד המשיכה המבקשת להעמיד אשראי למשיבה 1, התנהגו משיבים 1 ו -2 כאילו שאין תוקף להמחאת הזכות, והפקידו בחשבונם אצל המבקשת כספים שהתקבלו מהפרויקטים "דויטש דגן" ו"גן יבנה".

ד.                במצב זה יש לראות את המחאת הזכויות של משיבה 1 למשיבות 3 ו- 4, כהענקת מתנה ללא תמורה, הניתנת לביטול, או התחייבות לתת מתנה הניתנת לביטול, שבוטלה.

ה.         המתנה או התחייבות לתת מתנה נעשו על ידי משיבות 1 ו- 2 תוך הטעיית המבקשת ובכוונה להונות אותה, והיא פסולה מחמת אי חוקיות לפי סעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג - 1973 (ע.א 574/78, מפעל מבצע נ' אבגה, פ"ד לג(3) 712, 720).

ו.          לחלופין, מדובר בהמחאה על דרך השעבוד, כאשר המבקשת רכשה את זכותה על פי השעבוד הצף שנרשם לטובתה בתמורה ובתום לב, וזכותה עדיפה על פני הנמחים אליהם הומחו הזכויות. 

ז.          לחלופין, המחאות הזכות, הינן המחאות מכר שאין צורך ברישומן, שאין לגביהן כל משמעות ביחס למועד רישומן, כאשר המבקשת רכשה את זכותה על פי השעבוד הצף לטובתה בתום לב ובתמורה, וזכותה עדיפה על פני זכויות הנמחים הנ"ל, על פי סעיף 5 לחוק המשכון. 

ח.     בנסיבות הענין יש לבטל את המחאות הזכות, עקב כוונתם הנסתרת של משיבים 2,1 3 ו- 4 להבריח את נכסי המשיבה 1 בניגוד למצגים של משיביים 1 ו- 2 למבקשת. כל עוד המשיכה המבקשת בהעמדת אשראי למשיבה 1, המשיכה משיבה 1 בהפקדת כספים, כולל כספים מהפרוייקטים "דויטש דגן" ו"גן יבנה", לחשבונה, אך לאחרונה לנוכח הקשיים בהם היא נתונה, עלולה היא להבריח את נכסיה בעזרתם של משיבים 3 ו- 4, תוך שימוש בהמחאת הזכויות.

ט.      כמו כן, בטלות המחאות הזכות בהיותן חוזה בלתי חוקי, וחוזה הנוגד את תקנת הציבור, לאור העובדה שמטרת ההמחאה היתה בלתי חוקית עליה נודע גם למשיבים 3 ו - 4 (ע"א 574/78, מפעל מבצע נ' אבגה, פד לג(3), 720).

4.         בסיכומיה טענה המבקשת:

א.             המחאות הזכות הינן חוזה "למראית עין" הבטל מעיקרו, לאור העובדה שמשיב 2 המשיכך לנהוג בזכויות שהומחו מנהג בעלים.

ב.         יש לבטל את המחאת הזכויות בהיותה חוזה בלתי חוקי או מכוח תקנת הציבור.

ג.          המחאות הזכויות הינן ההתחייבות ליתן מתנה שבוטלה.

ד.         אין מקום להבחין בין זכויות משיבה 1 כיזם ובין זכויותיה כקבלן מבצע ביחס להמחאת הזכויות, כפי שטוענים המשיבים.

      ה.       העובדה שהמחאת הזכות נרשמה ברשם החברות מצביעה על אופיה                                כהמחאה מותנית, שאילו היה מדובר בהמחאה מלאה לא היה צורך                                  ברישומה. 

ו.           למשיבים 3 עד 5 היה חלק בתרמית.