ישוב ב'אזור' המתנהל באמצעות אגודה שיתופית - היש בכוחה של האגודה השיתופית לגבות "מסי ישוב" מאת תושבים שאינם חברי אגודה?
עיקרי העובדות
1. המבקש הינו תושב הישוב כוכב יעקב שבחבל בנימין (להלן - הישוב). ביום 29.12.1998 רכש המבקש זכויות בבית מגורים בישוב, ובחודש 6.2001 עבר להתגורר בו.
המשיבה הינה אגודה שיתופית אשר התאגדה בשנת 1984, והיא מנהלת את חיי הישוב מן הבחינות השונות - תרבות, בטחון, גינון, בית-כנסת ושירותי דת, תברואה, וכן מייצגת את הישוב אל מול הרשויות והגורמים הממשלתיים השונים (להלן - האגודה). מבין כלל 412 המשפחות החיות בישוב, בני הזוג של כ-249 מתוכן הינם חברי האגודה, והיתר - חלקם בעלי בתים וחלקם גרים בשכירות - אינם. מטבע הדברים, רק חברי האגודה רשאים לבחור ולהיבחר לוועד ההנהלה של האגודה (להלן גם - ועד האגודה), ורק להם נתונה זכות ההצבעה באסיפות החברים של האגודה. ברם, מסי הישוב נגבים מכלל התושבים, מבלי שנעשית הבחנה בין חברי האגודה לבין אלה שאינם. מעת שהמבקש עבר לגור בביתו החדש בישוב, החלה האגודה לחייבו בתשלומים החודשיים. הלה הביע נכונות לשלם עבור צריכת המים והוצאות השמירה, ואף שילם מספר פעמים; אולם את תשלום מסי הישוב סירב לשלם. חובו - לכאורה - לאגודה, הלך וגדל, וביום 12.7.2004 עמד על סך של 11,568 ש"ח. מאז ועד עתה, ניתן לשער כי החוב טפח עוד.
2. ביום 19.12.04 הגישה האגודה תביעה בסדר דין מהיר לגביית החוב מאת המבקש, בבית משפט השלום בירושלים. המבקש טען להגנתו, בין היתר, כי האגודה דורשת ממנו לשלם את המסים הללו בחוסר סמכות. בדיון שהתקיים ביום 16.5.05 בפני כבוד השופט מ' בר-עם הושגה הסכמה דיונית, לפיה "תמציא התובעת [האגודה] לידי הנתבע [המבקש]... את כל המסמכים הרלוונטיים לביסוס סמכותה החוקית לדרוש תשלומי מיסים מאנשים המתגוררים בתחום הישוב... ולאחריה יהא רשאי הנתבע לפנות בעתירה מתאימה, בתקיפה ישירה כנגד סמכותה של התובעת, ככל שיבקש לעשות כן...". האגודה המציאה לידי המבקש העתק של חלקים נרחבים מתוך תקנון המועצות האזוריות, אשר נקבע על-ידי מפקד האזור בהתאם לצו בדבר ניהול מועצות אזוריות (יהודה ושומרון) (מס' 783), התשל"ט-1979 (להלן - התקנון).
משלא נחה דעתו של המבקש, לאחר שעיין בתקנון, באשר לסמכותה של האגודה לגבות ממנו את מסי הישוב, הגיש המרצת פתיחה זו.
טענות הצדדים
3. המבקש טוען כי הכספים שהאגודה מבקשת לגבות ממנו אינם 'מסי ישוב' אלא הם 'מסי האגודה'. הכספים יופקדו בקופת האגודה, וייעשה בהם שימוש לצרכיה של האגודה. במצב דברים שבו המבקש איננו חבר באגודה ואינו רשאי לבחור ולהיבחר לאגודה, קרי, אין ביכולתו להשפיע על מהלכיה, הרי שגביית כספים ממנו לצרכיה של האגודה אינה עולה בקנה אחד, לטענתו, עם עקרונות היסוד של השיטה המשפטית. לראיה כי זהו אכן מצב הדברים, הראה המבקש כי בבחירות שהתקיימו לוועד האגודה ביום 10.2.2005 השתתפו אך ורק חברי האגודה, ורק הם יכולים היו לבחור ולהיבחר. לשיטת המבקש, ועד האגודה אוחז את החבל משני קצותיו: מחד גיסא מנהל את הישוב באמצעות מוסדות האגודה בלבד, כאשר הסמכות לקבלת ההחלטות מצויה בידי האגודה ובידי ועד האגודה; מאידך גיסא מבקשת האגודה להציג כלפי כלל התושבים מצג שלפיו ועד האגודה משמש גם כוועד מקומי, כדי שיהיה מוסמך לגבות תשלומים גם ממי שאיננו חבר האגודה.
את התשלומים המוניציפליים טוען המבקש כי הוא משלם ממילא למועצה האזורית מטה בנימין, אשר בתחום סמכותה מצוי הישוב, ולו בשל כך אין ניתן לתבוע ממנו תשלומים נוספים.
המבקש מוסיף וטוען כי מעולם לא הוחתם על-ידי מי מנציגי האגודה על מסמך כלשהו המחייבו לשאת בתשלומים כלשהם כלפי האגודה.
4. האגודה טוענת כי יש לדחות את הבקשה על הסף, וכן טענות לגופו של עניין.
לטענתה האחת, יש לדחות את הבקשה על הסף משום חוסר ניקיון כפיו של המבקש, אשר פנה לבית משפט לקבלת סעד בעוד הוא עושה דין לעצמו ואינו משלם את חובותיו לישוב מזה תקופה ארוכה.
אין לקבל טענה זו, בשים לב לכך שהמבקש טוען כי השתת התשלומים הללו עליו נעשתה שלא בסמכות, ועל כן איננה כדין. לשון אחר, היא גופא השאלה שבמחלוקת.
טענתה השניה של האגודה היא כי יש לדחות את הבקשה על הסף מאחר והמבקש לא מיצה את ההליכים שיכול היה לנקוט במישור המינהלי בטרם יפנה לבית המשפט. על-פי טענה זו של המשיבה, היה על המבקש לפנות אל הממונה על ביצוע התקנון מטעם מפקד האזור (להלן - הממונה), בדרכים הקבועות בתקנון (סעיפים 97א(א), (ד)), ולבקשו להורות כי ייבחרו מקרב תושבי הישוב שאינם חברי האגודה נציגים שיכהנו בוועד המקומי, בנוסף לוועד האגודה.
גם אם יימצא טעם בדברים אלה, ספק בעיניי אם יש בהם כדי להכשיר השתת תשלומים בלא סמכות, אם אכן לא היתה סמכות להשיתם. כך או כך, אין בטענה זו כדי לדחות את התביעה על הסף, שכן כדי להכריע בה יש לבחון ולהכריע בשאלות עובדתיות הנוגעות לבחירות שהתקיימו לרשות המקומית בישוב בשנת 2003. יש אפוא לדון בבקשה לגופה.
5. לגופו של עניין טוענת האגודה כי ועד האגודה בישוב משמש גם כוועד מקומי, ושני כובעים יש לאותו הרכב של חברים. בכובעו כוועד מקומי רשאי הוא, על-פי התקנון, לגבות מסי ועד מקומי. כיון שכך, הרי שמסי הישוב נגבים כדין. המשיבה מטעימה כי המיסים הנגבים מכלל תושבי הישוב, חברים באגודה ושאינם חברים, הם משולמים לקופת הישוב ומשמשים לכלל צרכיו השונים.
עוד טוענת האגודה כי כל תושב המבקש להתגורר בתחומיה, מתבקש במסגרת תהליך הקליטה למלא טופס קליטה, ובו מובאת בפירוט רשימת התשלומים אשר תושבי הישוב נדרשים לשלמם. כל תושב שנקלט בישוב חותם בטופס זה כי הוא מתחייב לשלם את התשלומים המפורטים בו. את הטופס אשר עליו חתום המבקש, לא הצליחה האגודה לאתר, אף-על-פי-כן היא טוענת כי חתם על טופס כזה.
דיון והכרעה
6. התקנון הינו הוראת החיקוק החלה על המועצות האזוריות ביהודה ושומרון, ולמעשה הוא מקבילה דומה לצו המועצות המקומיות (מועצות אזוריות), התשי"ח - 1958 (להלן - הצו), החל בתחומיה הריבוניים של מדינת ישראל. סעיף 96 לתקנון קובע, כנקודת מוצא, כי "כל ישוב יתנהל על ידי ועד מקומי". הוועד המקומי - כך בתקנון וכך גם בצו - הינו גוף אשר נבחר על ידי כלל בעלי זכות הבחירה הרשומים בפנקס הבוחרים שהוכן לאותו ישוב (להלן - בעלי זכות הבחירה בישוב) (סעיף 105). לוועד המקומי מסורות הסמכויות הנתונות למועצה האזורית, והוא יעשה בהן שימוש ככל שהמועצה לא עושה זאת, וככל שאין סתירה להחלטותיה של המועצה (סעיף 112). לשון אחר, הוועד המקומי הינו זרוע - עצמאית - של המועצה האזורית, בניהול הישוב בתחומו.