1. המבקשות עתרו ביום
22.11.00, במסגרת המרצת פתיחה זו, למתן סעד הצהרתי אשר לפיו יירשמו המבקשות, כיורשיו של המנוח קאסם סאלח ז"ל, להלן,
"המנוח", כבעלים של כל החלקים הרשומים על שם המשיבים
1 ו
-
2 בחלקה
9 מגוש
18591 מאדמות הכפר מכר, להלן,
"החלקה".
המשיבה מס'
1, להלן
: "נג'מה", היא אחותו של המנוח
, והמשיב מס'
3 הוא בנה, להלן:
"אסעד".
על זכויותיה של נג'מה בחלקה, שהם
1/3, רשומה הערת אזהרה לפי ס'
126
לחוק המקרקעין תשכ"ט-1969.
המשיב מס'
2, להלן
: "קאסם", אחיו של המנוח, הודיע על הסכמתו לעתירה. לכתב העתירה צירף תצהיר הסתלקות מן העזבון, משנת
1999. בשלב יותר מאוחר הוצג הסכם פשרה בין ב"כ המבקשות וקאסם וביקשו לתת לו תוקף של פסק דין. בית המשפט דחה את הבקשה מהנימוקים שפורטו בהחלטה שאין צורך, בשלב זה, לפרט אותם.
המבקשות טענו כי בין המנוח ואימו המנוחה, נכרת הסכם במסגרתו התחייבה
האם להעביר למנוח מלוא זכויותיה בחלקה. המבקשות מכנות את ההסכם
"הסכם מכר ללא תמורה" - ס'
8 לנימוקי העתירה המתוקנת (מס'
2).
2. בתצהיר התשובה לעתירה המקורית העלתה נג'מה שתי טענות מקדמיות עיקריות: התיישנות וחוסר סמכות עניינית של בית משפט זה לדון בעתירה הואיל והיא בסמכותו היחודית של בית המשפט לענייני משפחה, וכן הכחישה הטענות שהועלו בכתב העתירה לגופו של עניין.
3. ביום
30.12.01 הגישו המבקשות, כתב עתירה מתוקן וביום
21.4.02 הגיש ב"כ המבקשות בהתאם להחלטת בית המשפט מיום
2.4.02, כתב עתירה מתוקן (
2), בו צורף אסעד כמשיב מס'
3 לעתירה. נג'מה ואסעד יוצגו, בשלב יותר מאוחר, ע"י עו"ד ח'ורי אשר בהודעתו לבית המשפט מיום
10.10.04, שצורפה לבקשה, בהסכמה, לדחיית מועד הדיון, הצהיר כי הוא מבקש
"להסתמך על תצהיר התשובה אשר הוגש ע"י הנתבעת מס' 1 ביום 31.12.00", קרי
- נג'מה.
4. עו"ד ח'ורי, ב"כ נג'מה ואסעד, העלה טענת התישנות נגד התביעה. לאור טענה זו הוריתי על הגשת סיכומים בכתב לעניין זה.
5. ב"כ רשם המקרקעין בנצרת הודיעה לבית המשפט ביום
15.2.01 כי "אין לרשם כל יריבות בעניין נשוא העתירה וכי הרשם, בהתאם לחובתו על פי דין, ירשום כל צו או פסק דין שינתן ע"י בית המשפט בתנאים שפירט בהודעה". עוד הפנתה ב"כ הרשם את תשומת לב בית המשפט לפגמים בעתירה, שלדעתי אין מקום להתייחס אליהם בשלב זה.
6. משהובא התיק בפני למתן החלטה בטענת ההתישנות, ולאחר שעיינתי בתצהיר התשובה של נג'מה, התעורר אצלי ספק אם לבית משפט זה יש סמכות לדון בתביעה, ולכן שקלתי אם לא מן הראוי להוא להעביר את העתירה לבית המשפט לענייני משפחה, המוסמך לדון בסכסוך בין הצדדים. לא מצאתי לנכון לבקש את עמדת ב"כ הצדדים בסוגיה זו מאחר ובית המשפט רשאי לעורר שאלת הסמכות העניינית של בית המשפט מיוזמתו ומאחר ובכתב העתירה פורטו כל האלמנטים הדרושים לקביעת הסמכות העניינית.
משהגעתי למסקנה שלבית משפט זה אין סמכות עניינית לדון בעתירה לא מצאתי לנכון להחליט בשאלת ההתישנות, סבורני שבית המשפט שידון בתביעה, הוא זה שיחליט בשאלה זו.
אנתח להלן הוראות החוק הרלוונטיות לעניין הסמכות.
7. לפי סעיף
1 (2) לחוק בית המשפט לעניני משפחה, תשנ"ה-1995, תובענה אזרחית בין אדם או עזבונו לבין
בן משפחתו, או עזבונו
שעילתה סכסוך בתוך המשפחה, יהא נושאה או שוויה אשר יהא, נכללת בהגדרת
"ענייני משפחה", הנתונים בסמכותו העניינית היחודית של בית המשפט לעניני משפחה.
בעניננו, נג'מה וקאסם הם אחיו של המנוח, קרי
"בני משפחתו" בהתאם להגדרה בסעיף הנ"ל. המבקשות עותרות לבית המשפט בהיותן יורשות על פי דין של המנוח.
אף התנאי הנוסף באותו סעיף מתקיים, שכן לטעמי, עילת התובענה הינה סכסוך בתוך המשפחה. השאלות העולות מטענות הצדדים: האם האמא, שהיא אחותו של המנוח, התחייבה כנטען לתת את החלקה במתנה למנוח? או, שמא, כטענת נג'מה, האמא שלה דווקא ציוותה את החלקה לה, והמנוח
"העלים את הצוואה" כעולה מס'
15 לתצהיר התשובה
? האם קאסם הסתלק מעזבון האמא המנוחה לטובת המנוח, והאם רק הוא הסתלק מחלקו
? וכיוצ"ב שאלות, בעלות אופי מובהק של סכסוך שנוצר בתוך המשפחה. ראה פס"ד שניתן ב
רע"א 6558/99 נחום חבס ואח' נ' חבס, פ"ד נד (4) 337, להלן:
"הלכת חבס". המבחן שנקבע בפס"ד זה נוטה לפרשנות מרחיבה של תנאי זה, דהיינו "הסכסוך הוא בתוך המשפחה", על רקע התכלית לפתור ביעילות ובשלמות סכסוכים משפחתיים.
על פי הלכת חבס המבחן שקבע כב' הנשיא ברק הוא
שהסכסוך המשפחתי
תרם תרומה משמעותית לגיבושה של עילת התביעה. מבחני עזר שנקבעו היו,בין היתר, מידת הקרבה; אנשים זרים למשפחה המעורבים בסכסוך; בחינת מכלול הקשרים העסקיים בין אותם בני משפחה וכו'.
בעניננו, טיבן של הטענות העולות מצביע על כך כי הקשר המשפחתי הוא שהוביל להסכם ו/או ההסכמים בנוגע לחלקה, בתמורה או בהעדר תמורה. נג'מה טענה כי המנוח העלים כביכול, את צוואת אימה, והדבר מרמז על יחסים עכורים ומחלוקות על רקע משפחתי בנוגע לצוואה של אימם. גם מצידם של המבקשות, הרי לפי טענותיהם היחסים העכורים הם שהובילו להתכחשות לזכויותיהם כביכול. בסעיף
17 לכתב העתירה המתוקנת (מס'
2) מיום
21/4/02, נטען כי:
"נג'מה שלא כדין רשמה את צו הירושה בלשכת רישום המקרקעין ביודעה כי החלקה הנ"ל הועברה ע"י אמה המנוחה לאחיה המנוח".
המשיבה מס'
2 מתנגדת באופן גורף לתובענה, לגופו של עניין. על כן ברור כי המחלוקות בין הצדדים (והיחסים העכורים המשפחתיים הכרוכים בהן) עומדים בפני עצמם, והינם הרקע להליך, ולא ההפך. אין בעניננו גם כל הקשר עסקי או אחר בעניננו אשר חיצוני ואינו תלוי ביחסים המשפחתיים.
8. המסקנה היא, אפוא, כי הסכסוך נשוא תיק זה הוא בתחום סמכותו העניינית של בית המשפט לענייני משפחה.