פסק-דין בתיק הפ 527/05

1.         המבקשת עותרת לביטול פסק בורר שניתן ביום 17.4.05 ע"י הבורר, אשר פרוליך, לפיו חויבה היא לשלם למשיבה, העותרת לאישור פסק הבורר (בה.פ. 534/05), סכום כולל של  -.503,002 ש"ח בצרוף ריבית והפרשי הצמדה מיום 23.4.00.

            הדיון בשתי התובענות אוחד כמקובל בתובענות מסוג זה.

            פסק הבורר שבפני ניתן ע"י הבורר לאחר שורה של התדיינות שהתקיימו בין הצדדים, לאור מחלוקות כספיות שהתגלעו ביניהן, על רקע הקמתו של מבנה באשקלון בו עסקה המבקשת עבור המשיבה.

            ההתדיינויות הקודמות בין הצדדים התנהלו בפני אותו בורר והחלו עוד בשנת  2000. פסק הבורר ניתן ב-23.4.00. הבהרה מטעמו ניתנה ביום 24.12.00. על אף זאת לא בא הסכסוך לקיצו וההתדיינויות בין הצדדים התמשכו בערכאות שונות. 

פסק הבורר והבהרתו אושרו ע"י בית המשפט. ערעור של המבקשת לביהמ"ש העליון הביא להחזרת הדיון לבורר (בהסכמה) על מנת "שישמע טענות משלימות מפי הצדדים ובמידת הצורך יאפשר הצגת ראיות נוספות לפי שיקול דעתו".

"לאחר מכן", כך נקבע בפסק דינו של ביהמ"ש העליון: "יינתן על ידו פסק דין חדש שיפרט את יתרת החוב שחב אחד הצדדים למשנהו, אם בכלל והכל - לאחר שיערוך התחשבנות כוללת מלאה וסופית".

הבורר פעל כמצוות בית המשפט העליון ואיפשר הגשת טענות משלימות. המבקשת דכאן לא הגישה טענות מעין אלה, על אף פניות שנעשו אליה בענין זה ע"י הבורר ועל אף שבקשותיה לצו מניעה שיאסור על הבורר להמשיך בהתדיינות נדחו ע"י בימ"ש זה (כב' השופט י. זפט).

משתמו כל העכבות שעמדו בפניו ומשהסתיימו, ללא הצלחה, הנסיונות "לדחות את הקץ", נתן הוא פסק בוררות "חדש" (ביום 17.4.05), כמצוות פסק דינו של ביהמ"ש העליון, תוך שהוא מציין כי לא נמסרו לו, עד מתן הפסק, טענותיה המשלימות של המבקשת (התובעת בפניו) ואף לא ראיות או מסמכים רלוונטיים חדשים הנוגעים למחלוקת בין הצדדים.

בפסק בורר חדש זה, שהוא נשוא ההתדיינות שבפני, חייב הבורר את המבקשת לשלם למשיבה סכום של -.503,002 ש"ח, כאמור לעיל.

2.         בהתנגדותה לאישור פסק הבורר מעלה המבקשת שורה של טענות ומסתמכת על מרבית עילות הביטול המנויות בסעיף 24 לחוק הבוררות תשכ"ח-1968 כדי להביא לביטול הפסק.

כך טוענת היא לבטלות הסכם הבוררות (לסעיף 24(1)), למינוי הבורר שלא כדין [סעיף 24(2)] ולחריגה מסמכות על ידו (סעיף 24(3) לחוק).

            עוד טוענת המבקשת כי דין הפסק להתבטל משום שלא ניתנה לה ההזדמנות הנאותה לטעון טענותיה ולהביא ראיותיה (סעיף 24(4) לחוק), ו/או על פי עילת הביטול המנויה בסעיף 24(10) לחוק שמכוחה ניתן לבטל פסק בורר בשל עילה "שעל פיה היה בית משפט מבטל פסק דין סופי שאין עליו ערעור עוד".

            אף על העילה המנויה בסעיף 24(9) לחוק, לפיה ניתן לבטל פסק בורר המנוגד לתקנת הציבור, לא פסחה המבקשת.

3.         אין כל ממש בטענות המבקשת ויש לדחותן מכל וכל.

            המבקשת הסכימה, כאמור, להחזרת הדיון לבורר ומתוקף הסכמה זו (כמו גם הסכמת המשיבה) הורה בית המשפט העליון בפסק הדין הנ"ל (רע"א 7413/02) על החזרת הדיון במחלוקות בין הצדדים לבורר, כאמור לעיל.

            פסק דין מוסכם זה אינו ניתן לביטול וכך הסכמת המבקשת שעל פיו הוא ניתן. הבורר פעל מכח הסכמות שניתנה לו על פי פסק הדין והסכמת הצדדים, ועל כן כל הטענות בדבר בטלות הסכם הבוררות ו/או חריגה מסמכותו, או מינוי הבורר שלא כדין, אין בהן ממש ואין בהן כדי להביא לביטול פסק הבורר.

העובדה שהמבקשת שלחה מכתב למשיבה, בו הודיעה על ביטול הסכם הבוררות באופן חד צדדי, לאחר מתן פסק הדין בביהמ"ש העליון, אין בה כדי לאיין את הסכם הבוררות ו/או לבטל את מינויו ואת סמכותו, אלא אם כן, המשיבה נתנה לכך את הסכמתה - הסכמה שלא ניתנה על ידה מעולם.

4.         טענות המבקשת בדבר אי מתן הזדמנות נאותה ע"י הבורר להשמיע את טענותיה או להציג בפניו את ראיותיה - טענות אלה "תמוהות" בלשון המעטה.

            הוצגו בפני מסמכים והתכתבויות מהן עולה כי הבורר איפשר למבקשת (כמו גם למשיבה), להגיש כתב טענות משלים ולהעלות את טענותיה.