ס"ע
בית דין אזורי לעבודה באר שבע
|
11602-10-10
27/11/2012
|
בפני השופט:
משה טוינה
|
| - נגד - |
התובע:
אלעסם פריד
עו"ד כרמל מזוז
|
הנתבע:
1. אס.איי.ג'י. אמריקה ישראל חברה לניהול בע"מ
2. יורם גדיש חברה להנדסה בע"מ
עו"ד שגית זוהר
|
| פסק-דין |
מבוא:
פסק דין זה עניינו תביעה שהגיש מר אלעסם פריד (להלן: "התובע") נגד "אס.איי.ג'י. אמריקה ישראל חברה לניהול בע"מ" ו"יורם גדיש חברה להנדסה בע"מ" (להלן: הנתבעות"), ובה טען לקיומם של יחסי עובד מעביד בינו לנתבעות בתקופה שמחודש אפריל 2008 ועד לחודש פברואר 2010 ומכוחם הוא זכאי לגמול על העסקה בשעות נוספות ובימי מנוחה שבועית, לדמי פדיון חופשה ויתרת הודעה מוקדמת בעקבות פיטוריו. סה"כ ביקש התובע לחייב את הנתבעות יחד ולחוד לשלם לו סכום כולל של 90,619 ש"ח.
הצדדים:
1. התובע, מר אלעסם פריד תושב תל שבע, עבד בשירותן של הנתבעות על פי הנטען בכתב התביעה, בתקופה שמיום 1.4.08 ועד ליום 21.2.2010; ובמהלכה הוצב מטעמם כשומר במרכז המסחרי בנחל עשן בבאר-שבע (להלן: "המרכז המסחרי").
2. הנתבעות "אס.איי.ג'י. אמריקה ישראל חברה לניהול בע"מ" ו"יורם גדיש חברה להנדסה בע"מ" אשר הן חברות בע"מ בשליטתו של מר יעקב בר, היו בתקופה הרלוונטית לתובענה הבעלים של המרכז המסחרי.
התביעה:
3. בתביעה שהגיש התובע בחודש אוקטובר 2010, טען האחרון למתכונת העסקה קבועה לפיה לאורך התקופה נשוא התובענה, עבד מידי ערב החל מהשעה 19:00 ועד לשעה 06:30 למחרת (כך בימי השבוע וכך גם בימי שבת וחג) כשומר במרכז המסחרי.
בתביעתו הוסיף התובע וטען, כי גמול על העסקה בשעות נוספות ובימי מנוחה שבועית וחג המתחייבים מכוח החוק בשל העסקתו במתכונת העבודה הנטענת - לא שולם.
בהתאם תבע התובע גמול על העסקה בשעות נוספות ובימי מנוחה שבועית, בסכום של 81,512 ש"ח.
4. על פי כתב התביעה עמדה לרשות התובע בסיום עבודתו בחודש פברואר 2010 מכסה של 15 ימי חופשה לפדיון הבאים לביטוי בתלוש השכר של חודש דצמבר 2009.
התובע הוסיף כי בסיום ההתקשרות עם הנתבעות, לא שולמו לו דמי פדיון חופשה תמורת מכסת החופשה שעמדה לזכותו נכון לאותו מועד - ומכאן התביעה לדמי פדיון חופשה בסך 1,969 ש"ח.
5. תביעתו האחרונה של התובע, מתייחסת לחובתן של הנתבעות לשלם לו שכר ודמי הודעה מוקדמת בעקבות פיטוריו כדלקמן.
לטענת התובע, את ההודעה על סיום עבודתו בשירות הנתבעות ביום 1.2.2010, קיבל התובע לטענתו, ביום 21.1.2010. בפועל טען התובע, כי הוא המשיך ועבד לדרישת הנתבעות כשומר, עד ליום 8.2.2010.
מכאן טוען התובע, כי הוא זכאי לשכר עבודה עבור תקופת העבודה שמיום 1.2.2010 ועד ה-8.2.2010, ולדמי הודעה מוקדמת המתייחסים לתקופה שמיום 8.2.2010 ועד ליום 21.1.2010 - סה"כ סכום של 2,625 ש"ח.
טענות הנתבעות:
6. בכתב ההגנה שהוגש בחודש אפריל 2011 בשם הנתבעות, הודו אלה בקיומם של יחסי עובד מעביד בינן לתובע ובמסגרתן הועסק התובע על ידן כשומר. בהקשר זה נפנה לסעיף 15 לכתב ההגנה האומר:
"התובע החל עבודתו כשומר במרכז המסחרי בנחל עשן בבאר שבע, כאשר סוכם עמו ששעות עבודתו תהינה החל מהשעה 22:30 בכל יום (שעת סגירת חלק מהחנויות כגון סופרפארם, סלקום) ועד 5:30 בבוקר."
7. מההודאה בקיומם של יחסי עובד מעביד, חזרו בהן הנתבעות בסיכומים שהוגשו. הגרסה המתוקנת טוענת כי בין הצדדים לא התקיימו יחסי עובד מעביד; והכספים ששולמו לתובע כביכול כשכר הם למעשה דמי חסות ששילמו הנתבעות מחשש שיבלע להן. גם כאן נביא את גרסת הנתבעות כלשונה:
"מטענות הנתבעות עולה כי "העסקתו" של התובע אכן נכפתה על הנתבעות וכי מדובר בחלק מתופעה נפוצה של "תשלום דמי חסות". הנתבעות שילמו 8,000 ש"ח בכל חודש על מנת לקנות "שקט תעשייתי" ולאפשר את המשך ניהול העסק הרגיל של המרכז המסחרי. הלכה למעשה, התובע לא עשה כל עבודה במרכז ואף לא היה צורך בעבודתו.