פתיח
1. עניינה של תובענה זו בשאלה - האם נקשרו יחסי עבודה בין התובע, הרב ישראל מאיר ביטון (להלן:
התובע), לבין מי המועצה הדתית חדרה (להלן:
המועצה הדתית או
המועצה); וביתר פרוט - האם זכה התובע במכרז לתפקיד של רב שכונה בעיר חדרה, בשנת
2002, והינו מכהן בו עד היום, כטענתו, ולכן זכאי לאיזו מהתרופות שביקש, מהמועצה או ממדינת ישראל (להלן:
המדינה או
המשרד לשירותי דת), עקב מצג כלשהו, או שמא - כטענת המועצה הדתית והמדינה - מדובר במכרז שלא השתכלל לכדי תוצאה מחייבת, ולפיכך - התובע לא זכאי לתשלום כלשהו, או, לכל היותר, לפיצוי קטן, יחסי, במיוחד נוכח טענות לשיהוי ניכר.
2. נכריע תחילה בשאלה האם נקשרו יחסי עובד-מעביד ובהתאם לתוצאה, נבחן את הזכויות האחרות הנתבעות.
עובדות
3. למעשה, רוב העובדות הרלבנטיות אינן שנויות במחלוקת, והצדדים חלוקים בעיקר בקשר למסקנות המתבקשות - נוכח הוראות חוק, תקנות, חוקת העבודה והוראות מינהליות בחוזרי מנכ"ל משרד הדתות, החלים על המועצה ועובדיה.
4. להלן יפורטו העובדות החשובות, יחד עם ההוראות הנורמטיביות, המהוות בסיס להכרעתנו, כפי שאנו קובעים אותן, על יסוד כל החומר הנמצא בפנינו והאמון שנתנו בדברי העדים השונים ששמענו:
- א. אספקת שירותי דת יהודיים, בישראל, ניתנת ע"י מועצות דתיות, המוקמות ברשויות המקומיות לפי חוק שירותי הדת היהודיים [נ"מ], תשל"א-1971 (להלן:
חוק שירותי הדת היהודיים או
החוק). התובע אינו חולק על כך, שהמועצה הדתית הינה תאגיד עצמאי, המוסמך לדאוג לאספקת שירותי הדת היהודיים בישראל, דבר הנעשה על ידה, בין השאר, באמצעות רבני השכונות, מכוח אחריותה בהתאם לחוק.
ב. ככלל, בין מועצה דתית - לרבות המועצה הדתית שלפנינו - לבין רבני שכונות ברשות המקומית בה מכהנת אותה מועצה דתית, מתקיימים יחסי עובד-מעביד, על כל הנובע והמשתמע מכך, אם נקשרו בדרך המקובלת בגוף ציבורי שכזה; ככל שכך נעשה - המועצה הדתית הרלבנטית היא האחראית הבלעדית לתשלום שכרו של רב שכונה שהתקבל לשורותיה, כדין.
ג. בעניין רבני השכונות, כמו בקשר לשירותי דת נוספים, המדינה פועלת כרגולטור, המתקצב (חלקית) את המועצות הדתיות - ובכללן המועצה - ומפקח על פעילותן, בכל הנוגע לתקציבן ולמנהל תקין בהן.
ד. לפי הוראות ס'
8 לחוק [כנוסחו בתקופה הרלבנטית לתביעה, עד ביטולו בתיקון מס'
13 לחוק, בשנת
2008 (להלן:
התיקון לחוק)] - כל מועצה דתית היתה צריכה לקבוע את התקציב של שירותי הדת בתחומה, במועד, בצורה ולפי כללים שקבע השר לענייני דתות (להלן:
השר); במקומו חוקק סעיף
11ט' לחוק, לפיו - המועצה הדתית, לאחר התייעצות עם הרשות המקומית, שבתחום שיפוטה היא נמצאת, תגיש לאישור השר את התקציב השנתי של המועצה, במועד, בצורה ועל פי הכללים הקבועים בסעיף.
ה. בס'
10 לחוק נקבע בתחילה: "אושרה הצעת תקציב כאמור, תהיה ההצעה לתקציב בר-תוקף ומחייב והמועצה לא תוציא כל הוצאה שהיא אלא אם נכללה בתקציב זה", ומאז התיקון לחוק הסעיף קובע: "המועצה לא תוציא כל הוצאה שהיא, אלא אם כן נכללה בתקציב שנקבע לפי סעיף 11ט".
ו. מכח החוק, הוציא השר את תקנות שירותי הדת היהודיים (תקציב מועצות דתיות), תשמ"ה-1985. תקנה 1 לתקנות אלה קובעת: "הסכום הכולל של תקציב כל מועצה, בגדר חוק התקציב הנוהג במדינה מזמן לזמן, וכן כל סעיפי המשכורת שבו, יאושרו מראש בידי השר לענייני דתות.".
ז. לצד החוק והתקנות - הליכי בחירת רבנים לכהונה במועצות דתיות הוסדרו אף במסגרת חוזרי מנכ"ל המשרד לענייני דתות. לענייננו, נקבעו בסעיף
732(3) לחוזר מנכ"ל
סג/1 מחודש
2/03 [נספח
ו' לתצהירו של מר אריאל קטן -
נ/6 (להלן:
חוזר המנכ"ל ו/או
החוזר)], ההוראות הבאות:
"פתיחתם של הליכים למינוי למשרה של רב שכונה או רב אחר מותנית בתנאים המפורטים להלן, כולם יחד:
א. החלטת המועצה הדתית על הצורך במשרה, אם מדובר במשרה שהתפנתה, על הצורך באיושה, ובמועצה אזורית - החלטת המועצה האזורית וכן החלטת הגוף המוסמך של הישוב או הישובים בהם עתיד לכהן המתמנה למשרה.
ב. ההחלטה האמורה תובא לדיון ולאישור ועדת התקנים של המשרד, לאחר התייעצות עם רב או רבני העיר, לפי העניין. אין באישור ועדת התקנים משום אישור תקציבי כחוק. ועדת התקנים לא תדון באישור תקן בהיעדר החלטה כאמור.
ג. אישור תקציב כחוק על ידי המועצה הדתית, הרשות המקומית והמשרד לענייני דתות."
- ח. ביום
4.4.98, ביקשה המועצה מהשר לענייני דתות, דאז, לאשר לפחות
3 תקנים לרבני שכונות, בהקדם האפשרי, נוכח גידול מספר התושבים בעיר חדרה ומיעוט רבני השכונות המכהנים בה [תצהיר התובע -
ת/1, נספח
2].
ט. במכתב מיום
30.3.99, נכתב מטעם משרד הדתות, כי "ועדת התקנים" החליטה לאשר שני רבני שכונה בחדרה, בהיקף
100% משרה כל אחד, בהליך בחירה שייעשה על פי ההוראות והנהלים, וכשהרב הנבחר חייב לגור בשכונה בה הוא מכהן [
ת/1, נספח
3], אולם,
איוש כזה לא יצא אל הפועל.