1. בתביעה שבפנינו עותר התובע לחייב את הנתבעת לפצות אותו בשל נזקיו עקב העובדה שבניגוד למוסכם עמו - הוא לא החל לעבוד אצל הנתבעת. התובענה מבוססת על טענת התובע על כך שהנתבעת הפרה את חובתה לנהוג כלפיו בתום לב.
2. הנתבעת, בכתב הגנתה, הכחישה את זכאותו של התובע לקבל ממנה דבר מה. לטענתה, היא נהגה עם התובע בתום לב, והמניעה מלהעסיק אותו בתפקיד שאליו יועד - היתה מניעה חיצונית שאינה תלויה בה.
3. בפתח ישיבת ההוכחות, ניסינו להביא את הצדדים לפשרה או לפחות להסמיך אותנו לפסוק לפשרה, אך נכשלנו בכך.
משכך - שמענו את עדות התובע ואת עדות עד הנתבעת, ואת סיכומיהם הקצרים של ב"כ הצדדים, וכעת ניתן פסק דין זה.
מאז שמיעת הסיכומים ועד היום, חלף זמן ניכר. ההשתהות נגרמה בעטיו של אב בית הדין, ועל כך - שלוחה לצדדים התנצלותו.
אלה העובדות
4. הנתבעת עוסקת במתן שירותי שמירה ואבטחה.
5. בתחילת שנת 2010 זכתה הנתבעת במכרז למתן שירותי אבטחה למינהל מקרקעי ישראל (שייקרא להלן: "
ממ"י"), לרבות - למשרדי ממ"י בנצרת עלית.
6. המאבטחים שאותם היתה יכולה הנתבעת להעסיק כמאבטחים בעבור ממ"י, היו כאלה שיש להם רשיון נשק, ובלבד שעברו קורס אבטחה שנמשך 10 ימים בתנאי פנימיה (בימי ראשון עד חמישי, במשך שני שבועות רצופים). קורסים מעין זה מתחילים בתדירות גבוהה. בדרך כלל - מדי שבוע.
הקורסים מאורגנים על ידי משטרת ישראל, ולחברות אבטחה כמו הנתבעת אין שליטה על תכני הקורס ועל שאלת ההצלחה בקורס. עם זאת, חברות האבטחה הן אלה שמפנות לקורס את המועמדים שלדעתן מתאימים לקורס. תנאי להשתתפות בקורס הוא היותו של המשתתף בעל רשיון נשק.
7. בבוקר היום הראשון של כל קורס, נערכות בדיקות רפואיות, בדיקות אגומטריה, בדיקות כושר גופני וכד'. לפיכך, לא ניתן להשתלב בקורס מסויים אם לא מגיעים לקורס עם פתיחתו.
8. המועד המיועד של תחילת מתן שירותי האבטחה לממ"י היה בחלק הראשון של אפריל 2010, זמן לא רב לאחר זכיית הנתבעת במכרז. לפיכך, היה על הנתבעת לפעול בזריזות לגיוסם של מאבטחים מתאימים שיספיקו לקבל רשיון נשק ולעבור את הקורס.
הנתבעת פרסמה מודעות "דרושים" בכלי התקשורת לשם איתור מועמדים מתאימים.
9. בראשית שנת 2010, עבד התובע במשך מספר שבועות כמפעיל CNC במפעל תעשייתי (IMC). עבודתו האמורה נעשתה באמצעות חברת כח אדם. התובע השתכר שם שכר חודשי ברוטו בסך כ-7,000 ש"ח (שהגיע לסך כ-6,000 ש"ח נטו). לאחר השלמת 3 חודשי עבודה במפעל, התעתד התובע לעבור להיות עובד המפעל עצמו. הממונים על התובע בעבודתו האמורה היו מרוצים מעבודתו, והתכוונו להעביר אותו לעבוד ישירות במפעל, אולם, התובע היה מעוניין לעבור לעסוק בעיסוק אחר וחיפש עבודה אחרת, בידיעת הממונים עליו.
10. עם פרסום מודעות ה"דרושים" של הנתבעת, ראה התובע מודעה כזו או שמע עליה, והגיש את מועמדותו לתפקיד מאבטח בממ"י.
11. ביום 3/3/2010, עבר התובע ראיון אצל הנתבעת לתפקיד מאבטח בממ"י בנצרת עלית, ונמצא כי עקרונית הוא מתאים לתפקיד.
בראיון, נאמר לתובע כי לשם קבלתו לעבודה האמורה, יהיה עליו לקבל רשיון נשק וכן לעבור קורס אבטחה בן 10 ימים (קורס כזה שעליו דובר לעיל). המשכורת שדובר עליה היתה משכורת לפי תעריף שעתי של 30 ש"ח.
12. למחרת, ביום 4/3/10, החל התובע בהליכים לשם קבלת רשיון נשק. הוא פנה לחברת "נשק הצפון בע"מ", ושילם לה סך של 100 ש"ח, במטרה להביא לכך שבאמצעות אותה חברה יוגשו מסמכים מתאימים למשרד הפנים.