פסק-דין בתיק סק"כ 722-09-11

הנשיאה נילי ארד

פתח דבר

ביום 25 באוגוסט 2011 נחתם הסכם קיבוצי בין ממשלת ישראל, שירותי בריאות כללית וההסתדרות המדיצינית הדסה - המעסיקים, לבין ההסתדרות הרפואית בישראל - הר"י. תקופת תקפו של ההסכם מיום 14 ביולי 2010 עד ליום 13 ביולי 2019. הסכם חשוב ומורכב זה נחתם בתום שביתה ארוכה, מן הממושכות שידענו, וביסודו הסכמת הצדדים בדבר "הצורך בהכנסת שינויים משמעותיים במערכת הבריאות הציבורית על מנת לשפרה" . בהתאם, נועד ההסכם להביא מזור למערכת הבריאות במדינת ישראל ולייצב את התנהלותה התקינה לשנים הבאות; לשפר ולקדם את תנאי עבודתם של הרופאים בישראל; ולתת מענה לציבור החולים הנזקקים לשירותי הבריאות מידי יום ביומו, ולציבור בכללותו.

עם חתימת ההסכם הקיבוצי ולקראת מימושו במוסדות הבריאות ובחוזי העבודה האישיים של הרופאים, דומה היה כי תבוא הרגיעה המיוחלת במערכת הבריאות הציבורית והשירות לציבור יתחדש במלואו. אולם, למרבה הצער, מערכת הבריאות טרם הגיעה לחוף מבטחים והטלטלה הולכת ומתעצמת נוכח כוונתם של כ-1000 רופאים צעירים להתפטר מעבודתם ביום ראשון הקרוב, ה-4 בספטמבר 2011. סכסוך זה הובא אף הוא לפתחנו בבקרו של יום, ה-2 בספטמבר, בבקשה דחופה שהגישו מדינת ישראל ושירותי בריאות כללית במסגרתה עתרו לצווים זמניים וקבועים "למניעת ההתפטרות הקולקטיבית של הרופאים המתמחים" בבתי החולים הממשלתיים ובבתי החולים בבעלות שירותי בריאות כללית.

נקדים ונאמר, כי לאחר דיון ממושך ולאחר שנשמעו בפנינו טענות הצדדים בכה ובכה, בנוכחות בעלי הדבר והמוסמכים מטעמם, הצענו לצדדים להגיע לכלל פתרון מוסכם שיהא בו כדי לייתר פסיקה לדין. 

הצעתנו זו, באה לאור ההכרה בשנים הרבות אותן השקיעו הרופאים הצעירים בלימודים ובהשתלמות להגשמת ייעודם ופיתוח עתידם בתחומי הרפואה בישראל; ההכרה בתרומתם רבת החשיבות למערכת הבריאות בישראל במסגרתה הם עושים ימים כלילות, במקצועיות, במסירות ובנאמנות לציבור החולים. להכרה זו, על מכלול פניה, שותפים מעסיקיהם של הרופאים הצעירים, עמיתיהם בשדה הרפואה והציבור בכללותו בארץ ובחו"ל.

משלא עלה בידי הצדדים להגיע לכלל הסדר מוסכם, לא נותר לנו אלא לדון ולהכריע בסעדים הזמניים והקבועים, כאחד, המתבקשים בעתירה שלפנינו. כאשר השאלה לה נדרש, אינה האם תביעותיהם של הרופאים המתמחים צודקות, אלא האם הדרך בה בחרו למימוש תביעותיה לגיטימית ומתיישבת עם דרישות הדין .

עד שנבוא לגופם של דברים, נקדים ונעמוד על השתלשלות העניינים שהביאתנו עד הלום.

הכרזת סכסוך קיבוצי

3.     בשלהי שנת 2010 החלו מגעים בין מעסיקי הרופאים  - המדינה, שרותי בריאות כללית וההסתדרות המדיצינית הדסה (להלן: המעסיקים) לבין ההסתדרות הרפואית בישראל (להלן: הר"י), בעניין חידוש ההסכם הקיבוצי שהגיע לתום תקופתו החוזית ביום 13.7.2010. המגעים ומהלכי משא ומתן בין הצדדים לא הסתייעו, והר"י  הודיעה ביום 20.3.2011 סכסוך עבודה, והחל מיום 5.4.2011 הורתה לחבריה לנקוט בצעדים ארגוניים.

ההליך בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב

4.     נוכח העיצומים שננקטו על ידי הר"י פנו המדינה והמעסיקים ביום 31.5.2011 לבית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב בבקשת צד בסכסוך קיבוצי במסגרתה עתרו למתן צווי מניעה נגד הצעדים הארגוניים הננקטים על ידי הר"י, ולחלופין ביקשו להורות על הפניית הצדדים לבוררות .

לבקשת הצדדים, התנהל משא ומתן בחסותו של נשיא בית הדין האזורי משך כשלושה שבועות. מהלכי המשא ומתן לא נשאו פרי, ולאחר דיון בבקשת הצד ניתנה ביום 23.6.2011 החלטת בית הדין האזורי הדוחה את עתירת המדינה והמעסיקים.

ערעורי המעסיקות לבית הדין הארצי

5.     המדינה והמעסיקים הגישו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי . במסגרת הליכי הערעור ולבקשת הצדדים נוהל משך כחודש ימים, משא-ומתן אינטנסיבי ורצוף בחסות נשיאת בית הדין הארצי. בתוך כך, גובשו הסכמות מפורטות בין הצדדים, שהיוו תשתית להסכם הקיבוצי שנחתם במועד מאוחר יותר. בעוד המשא ומתן מתנהל, הודיעו המדינה והמעסיקים לבית הדין הארצי, על צעדי מחאה בהם נוקטים הרופאים המתמחים בימים 19 ו-20 ביולי 2011 במסגרתם מתחוללת נטישת מחלקות בבתי חולים, וכל זאת, ללא אישורה של הר"י - הארגון היציג.

שביתה בלתי חוקית של הרופאים המתמחים

6.     ביום 20.7.2011 הגישו המדינה והמעסיקים בקשה דחופה לבית דין זה ועתרו למתן צווי מניעה נגד שיבושי העבודה ונטישת המחלקות על ידי הרופאים המתמחים. במסגרת הבקשה התבקש בית הדין להורות להר"י להפעיל את מרותה הארגונית ולהורות לרופאים המתמחים לחזור לעבודה סדירה ומלאה. בערבו של אותו יום התקיים דיון בבקשת המדינה והמעסיקים. בפסק דין מיום 21.7.2011 קבע בית דין זה כי "הפעולות הננקטות על ידי הרופאים המתמחים בבתי החולים של המערערות, הן בגדר שביתה בלתי חוקית ובלתי מוגנת... מאחר ולא הוכרזו על ידי ארגון עובדים יציג, ולא ניתנה עליה הודעה כדין". לפיכך הורה בית דין זה לארגון היציג של הרופאים, לדאוג לכך שכלל הרופאים במערכת הבריאות בישראל, לרבות הרופאים המתמחים "יקיימו את העבודה כסדרה ויימנעו משיבושי עבודה כלשהם החורגים מהנחיותיה של הר"י". בית דין זה הוסיף וקבע כי "כל שיבושי עבודה שיינקטו על ידי הרופאים או הרופאים המתמחים, ככל שיינקטו, שלא על פי הנחיותיה של הר"י, ייחשבו כהשתתפות בשביתה בלתי חוקית ובלתי מוגנת, על כל המשתמע מכך".

בקשת הצטרפות לדיון מטעם עמותת מרש"ם ופסק הדין בערעורים

7.     בין לבין, עלו על שרטון מהלכי המשא-ומתן בין המדינה והמעסיקים לבין הר"י והדיון בערעורי המדינה והמעסיקים נועד ליום 24.7.2011. בבוקרו של אותו יום הגישה עמותת מרש"ם בקשה לצירופה כצד להליך. כתימוכין למבוקשה טענה מרש"ם כי היא "עמותה אשר הרוב המכריע של החברים בה הינם רופאים מתמחים וסטאג'רים" וכי נכון למועד הגשת הבקשה מונה העמותה "כ-900 חברים" ומדי יום ביומו מצטרפים רופאים מתמחים רבים לשורותיה. הוסיפה מרש"ם וטענה, כי הרופאים המתמחים לא זכו לייצוג הולם במסגרת המגעים לקראת חתימת הסכם קיבוצי על ידי הר"י והמעסיקים וכי הגם שאינה ארגון עובדים יציג, הרי שנוכח מספר חבריה ההולך וגדל מדי יום ביומו מתבקש צירופה כצד להליך בפני בית הדין, על מנת שיישמע קולו של ציבור רופאים זה.