פסק-דין בתיק ע"א 27035-02-10

השופטת רות לבהר שרון

בפנינו ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב שניתן על ידי כב' השופטת נועה גרוסמן בת.א. 14167/07 ביום 3.1.10, בתביעה למתן סעד הצהרתי שהגיש המערער.

העובדות הצריכות לענין

1.         המערער הינו הנאמן בפשיטת רגל על נכסי משיבים 3 ו-4 (להלן: "בני הזוג אליהו") שהוכרזו ביום 1.2.04 על ידי בית המשפט המחוזי בבאר-שבע כפושטי רגל.

הנכס העיקרי אשר היה לבני הזוג אליהו הינו משק חקלאי במושב שחר (להלן: "המשק" או "הנכס").

2.         ביום 27.12.00 (כשלש שנים לפני שהוכרזו כפושטי רגל) חתמו בני הזוג אליהו עם משיבים 5 ו-6, שנער יעקב ומרים (אחותו של מר אליהו ובעלה), על הסכם הנחזה להיות הסכם מכר בתמורה לסך של 425,000 דולר (להלן: "הסכם המכר") אשר במסגרתו מכרו בני הזוג אליהו את הזכויות במשק לזוג שנער.

במקביל, חתמו הצדדים (בני הזוג אליהו ושנער) על תצהירים של העברת המשק ללא תמורה.

בנוסף נחתם ביום 29.12.00 הסכם בין בני הזוג שנער לבין ילדיהם של בני הזוג אליהו (להלן: "הילדים") לפיו התחייבו בני הזוג שנער לפצות את הילדים בסכום של 670,000 ש"ח בגין השקעות שביצעו הנ"ל במשק.

המסקנה העולה מן האמור לעיל היא כי למעשה בני הזוג אליהו ושנער חתמו על שני הסכמים שונים וסותרים להעברת הזכויות במשק; האחד הסכם העברת זכויות ללא תמורה והשני - הסכם מכר בתמורה מלאה.

 3.        בהסתמכם על הסכם המכר בתמורה פנו בני הזוג שנער, שרכשו לכאורה את הנכס, לבנק לאומי למשכנתאות - משיב 1 (להלן: " המשיב" או " הבנק"), לצורך קבלת הלוואה בסך 850,000 ש"ח, כאשר נרשם משכון על זכויות שנער בנכס כבטוחה לקבלת ההלוואה על שמם. יצויין כי לא ניתן היה לרשום משכנתא כיוון שהנכס לא היה רשום בלשכת רישום המקרקעין.

בני הזוג שנער העבירו את הכסף שקיבלו מהבנק בגין ההלוואה לבני הזוג אליהו לצורך פירעון משכנתא קודמת שרבצה על המשק, ולצורך המשך פעילותם החקלאית במשק. יצוין, שסוכם בין הצדדים כי ההחזרים החודשיים בגין ההלוואה ישולמו מחשבון הבנק של בני הזוג אליהו ולא מחשבון הבנק של בני הזוג שנער, כך לפי הוראת הקבע שניתנה לבנק בסמוך לנטילת המשכנתא. עוד יש לציין, כי בני הזוג אליהו לא עזבו בשום עת את המשק והמשיכו להתגורר בו.

4.         לאחר שבני הזוג אליהו לא עמדו בהחזרי המשכנתא, פעל הבנק למימוש המשכון שנרשם על המשק, ובחודש ינואר 2003, במסגרת תיק ההוצל"פ אשר נפתח כנגד בני הזוג שנער,  מונה עו"ד אהרון רשף - משיב 2, ככונס נכסים למימוש המשק (להלן: " הכונס").

5.         ביום 4.5.04 אישר ראש ההוצאה לפועל את מכירת המשק למר אבי יחזקאל (להלן: "הקונה") שרכש את הנכס תמורת 241,000 דולר.

המשק פונה על ידי בני הזוג אליהו ביום 13.12.04, למעט מבנה בו התגוררה בתם.

6.         בתובענה שהוגשה לבימ"ש קמא, היא נשוא הערעור בפנינו, עתר המערער לקבלת פסק דין הצהרתי לפיו, העיסקה עם בני הזוג שנער בטלה, המשכון חסר תוקף, וביקש להעביר התמורה שהתקבלה ממכירת המשק, לקופת הנאמן.

7.         המערער טען בפני בית משפט קמא, כי ההסכם שנכרת בין בני הזוג אליהו לבני הזוג שנער הוא הסכם למראית עין, ועל כן הוא בטל וחסר תוקף מכח סעיף 13 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג- 1973 (להלן:" חוק החוזים"). לטענתו, בני הזוג אליהו, הופנו על ידי אחד מעובדי הבנק, אל מר צבי ליבוביץ, ומר מאזיה, אשר סייעו להם בקבלת משכנתא מהבנק, ובעצה אחת עם הבנק רקמו "פיקציה" אשר הצריכה את מעורבותם של בני הזוג שנער, והוציאה למעשה את המשק מכלל הנכסים של הזוג אליהו, באופן שלא איפשר לנושים להיפרע מהם באמצעותו.

עוד טען המערער, כי העברת הזכויות במשק שבוצעה על ידי הזוג אליהו היוותה למעשה הענקה בטלה לפי סעיף 96 לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), תש"ם-1980 (להלן: " פקודת פשיטת הרגל"), שכן היא נעשתה בלא תמורה, ובזמן שבני הזוג אליהו היו חדלי פירעון ביחס לכל חובותיהם.

לבסוף ציין המערער כי הבנק לא רשם משכון או התחיבות לרישום משכנתא בספרי מינהל מקרקעי ישראל, חרף העובדה כי עסקינן במשק חקלאי המצוי בבעלות המינהל. 

8.         מנגד, שלל הבנק את עמדת המערער מכל וכל. לטענתו, אין בעובדה שמדובר בהסכם למראית עין, כדי לפגוע בזכויות שרכש כצד שלישי, בהסתמכו בתום לב על קיום החוזה. כך גם נסיבות המקרה דנן אינן מהוות הענקה בטלה, שכן עסקינן בהענקה שבוצעה לטובת קונה בתום לב ובתמורה.