ערעור על פסק דינו החלקי של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כבוד השופט עודד אל-יגון) מיום 30.5.04, בת"א 127917/00 אשר קיבל את תביעת המשיבה 1 (להלן - המשיבה) וקבע כי למשיבה 2 (להלן - הנתבעת) ולמערערות אחריות משותפת לנזקיה.
רקע
1. (א) המשיבה והמשיבים 2 ו- 3 (להלן - הנתבעים) מתגוררים בבית המשותף
שברחוב מוהליבר 7 בבת ים (להלן - הבית המשותף). המערערת 1 היא נציגות הדיירים של הבית המשותף (להלן - הנציגות) ואילו המערערת 2 היא מבטחת הנציגות, לפי תנאי פוליסת הביטוח שנכרתה ביניהן (להלן - המבטחת ו- פוליסת הביטוח, בהתאמה).
(ב) ביום 7.2.99, עת ירדה במדרגות הבית המשותף החליקה המשיבה על חומר רטוב ושמנוני ונחבלה ברגלה (להלן - התאונה). בתביעתה, טענה המשיבה שהנתבעים אחראים לנזקי הגוף שנגרמו לה בשל אותה החלקה, שכן מקור החומר עליו החליקה היה בשקיות אשפה שהניחו על רצפת חדר המדרגות. כך גם הנציגות אחראית אף היא לנזקיה, כמי שמופקדת על נקיון הרכוש המשותף ועל בטחונם של המשתמשים בו. אחריות המבטחת מקורה באחריות הנציגות.
(ג) הנציגות והמבטחת שלחו הודעת צד ג' לנתבעים כמי שלטענתן גרמו לתאונה, ואלה הגיבו במשלוח הודעת צד ד' בחזרה כלפיהן.
פסק דינו של בית משפט קמא
2. (א) פסק הדין החלקי, נשוא הערעור, עסק בשאלת האחריות בלבד, ועשה כן
מבלי לדון בנפרד בהודעות צד ג' ו- ד'.
(ב) בית משפט קמא קיבל את גרסת המשיבה בדבר נסיבות התאונה בקובעו שעדותה מעוררת אמון ונתמכת על ידי יתר עדי התביעה, שהגיעו למקום האירוע מיד לאחר נפילתה של המשיבה. בית משפט קמא קבע על כן שהתאונה התרחשה עת החליקה המשיבה על נוזל שמנוני שנזל משקיות אשפה מלאות שהיו מונחות על רצפת חדר המדרגות של הבית המשותף.
(ג) בית המשפט הוסיף וקבע שהנתבעת, שנמנעה מלהעיד, היא שהניחה את שקיות האשפה בחדר המדרגות. קביעה זו נסמכה על עדות המשיבה שהעידה שהנתבעים נהגו באופן קבוע להניח את שקיות האשפה שלהם בחדר המדרגות. עדותה זו נתמכה, כך נפסק, הן בעדות הגב' אורנה כהן, מדיירי הבית שראתה את שקית הזבל מונחת ליד דלת הנתבעים; הן בעדות מר רונן אבירם, חבר ועד הבית שהתריע בפני הנתבעים על השארת אשפה ליד דלתם; הן בעדות מר אייל תבורי שהעיד כי הנתבעת התנצלה בפניו לאחר התאונה על שלא יכולה היתה להוריד את שקיות האשפה מחמת הריונה. אשר למשיב 3, קבע בית המשפט שאין הוכחה לענין אחריותו ליצירת המפגע.
(ד) אשר לאחריות הנציגות - בית המשפט קבע שלנציגות הבית אחריות משותפת עם הנתבעת לנזקי המשיבה, שכן חלה עליה החובה להחזיק את הרכוש המשותף באופן בטוח למשתמשים בו. ניקוי חדר המדרגות בתדירות של 3 פעמים בשבוע בלבד אינו מקיים חובה זו, במיוחד בהתחשב בהרגלי הנקיון של הנתבעים אשר הנציגות היתה מודעת להם, וכאשר ההחלטה שלא להגדיל את תדירות הנקיון נבעה מטעמי חיסכון. העובדה שהנציגות העירה לנתבעים על הרגלם להניח את שקיות האשפה בחדר המדרגות, אינה מהווה תחליף לחובתה לשמור את הרכוש המשותף כמקום בטוח.
(ה) בשאלת הכיסוי הביטוחי דחה בית המשפט את טענת המבטחת שהביטוח חל רק בגין אחריות הנציגות ולא בגין אחריות הדיירים, וזאת בהסתמך על הגדרת הכיסוי הכוללת גם את "אחריותם החוקית המשותפת של הדיירים בגין הרכוש המשותף". התאונה, כך נפסק, אירעה בשטח הרכוש המשותף והיא אינה אמורה להיות מכוסה בביטוח האישי של כל דייר ודייר, בין אם קיים ביטוח שכזה ובין אם לאו. התאונה אירעה עקב החזקה רשלנית ולקוייה של הרכוש המשותף, ועל כן זכאים הנתבעים להנות מן הכיסוי הביטוחי, כאשר פוליסת הביטוח שעשתה הנציגות לרכוש המשותף נעשתה גם עבורם. למבטחת, אם כן, אחריות משותפת לנזקי המשיבה, בין כמבטחת הנתבעים, ובין כמבטחת הנציגות.
(ו) בית המשפט דחה את טענת הנתבעים בדבר אשמה התורם של המשיבה שראתה את שקית האשפה, אך לא נזהרה או זרקה אותה בחדר האשפה. בית המשפט קבע שהמשיבה הבחינה בנוזל השמנוני רק לאחר שהחליקה, ומכל מקום אין היא חייבת לפנות אשפה של שכניה.
(ז) אשר על כן, הטיל בית המשפט על הנתבעת, הנציגות והמבטחת אחריות לנזקי המשיבה. הנציגות והמבטחת הגישו בקשת רשות ערעור על הכרעה זו בענין האחריות, וביום 13.12.04 הסכימו הצדדים שתינתן רשות ערעור, יוגשו טיעונים בכתב ובנוסף, ההליכים בפני בית משפט קמא יימשכו.
טענות המערערות
3. ואלו טענות המערערות:
(א) בית משפט קמא שגה בקובעו שלנציגות אחריות לנזקי המשיבה למרות קביעתו שהנתבעת היא שהניחה את שקיות האשפה בחדר המדרגות. בהתחשב בכך שמדובר בבניין שבו מותקנת מעלית ורוב הדיירים עושים בה שימוש; בכך שהנציגות דאגה לנקיון חדר המדרגות 3 פעמים בשבוע והמשיבה עצמה העידה שלא היו בעיות נקיון בבית המשותף; ובכך שהנציגות העירה לנתבעים על הנחת שקיות האשפה בחדר המדרגות, לא היה מקום לקבוע שהתאונה נגרמה עקב החזקה רשלנית ולקויה של הרכוש המשותף. המערערות מדגישות כי תביעה זו היא תביעת נזיקין רגילה בין אדם לרעהו, ובתביעה ממין זה ניתן להטיל אחריות על הנציגות רק כאשר היא עצמה התרשלה, ולא כך הוא.
(ב) לחלופין, לא היה מקום לקבוע "אחריות משותפת", אלא היה על בית המשפט לקבוע את שיעור החבות של כל אחד מן הנתבעים ולהתייחס עניינית להודעה לצד ג' ששלחה הנציגות לנתבעים.
(ג) פוליסת הביטוח אינה מכסה אחריות של דייר כלשהו בגין תאונה שאירעה ברכוש המשותף, אלא את אחריות הנציגות או את אחריותם
המשותפת של הדיירים. במקרה דנן אין מדובר באחריות משותפת של הדיירים ואף אין חבות של הנציגות. על מעשיהם הרשלניים של הדיירים חלה פוליסת ביטוח שבה מבטח כל דייר את עצמו מפני תביעות, כאשר הנתבעים הודו במהלך הדיון שברשותם פוליסה כאמור, וכאשר בתביעה זו מיוצגים הם מכוח אותה פוליסת ביטוח.
(ד) בית המשפט שגה אף בפוטרו את המשיבה מאשם תורם, שכן על אף שראתה את שקיות הזבל, לא נזהרה דיה וגרמה לעצמה לנזק.
טענות המשיבים
4. (א) המשיבה סומכת ידיה על פסק דינו של בית משפט קמא וטוענת שלנציגות חובת זהירות מושגית וקונקרטית לדאוג לנקיונו ולאחזקתו של הרכוש המשותף.