זהו ערעור על פסק-דין של בימ"ש השלום באשקלון (כב' השופט ע. כפכפי), שניתן ביום 2/7/12, ועל החלטת ביניים שניתנה במסגרת אותו תיק, ביום 1/8/11, ע"י כב' הרשמת עפרה גיא.
השתלשלות הדברים יצרה מצב דיוני לא שגרתי ולמרבה הצער משאין הצדדים מצליחים למצוא מוצא "פשרתי" ראוי והוגן לשניהם, תוצאת הערעור הנוכחי אף היא אינה מסיימת את הסאגה שביניהם.
בבימ"ש השלום נדונה תביעה כספית של המשיבה כנגד המערערת ובן זוגה לשעבר (להלן: "ויטלי"), בשל נזקים שנטען כי גרמו לדירה שהיא השכירה לשני אלה, ובשל אי-פינויה במועד. לימים, לאחר שהוגש כתב תביעה מתוקן, הוגשה גם תביעה שכנגד כלפי המשכירה. הסכום שנתבע ע"י המשיבה היה 47,620 ש"ח, נכון ל- 6/09.
ביום 11/2/10 ניתן פס"ד בהיעדר הגנה כנגד המשיבה, באשר נטען כי לא הגישה כתב הגנה, בעוד ויטלי עשה כן, ועל כן ההליך נמשך ביחס אליו, ואילו כלפי המשיבה החלה המערערת לנהל הליכי הוצל"פ.
לאחר שמיעת הראיות במשפט, שהמשיך להתנהל בין ויטלי למערערת, נפסק, ביום 2/11/10 (ע"י כב' השופטת סבין כהן), כי לאחר כימות הטענות הכספיות ההדדיות וקיזוזן אלה כנגד אלה, על ויטלי לשלם למערערת סכום של 7,445 ש"ח.
המשיבה, שכזכור עמד נגדה פס"ד על מלוא סכום התביעה, הגישה פניות שונות ללשכת ההוצל"פ, אולם רק לאחר חודשים ארוכים, ומשניתנו החלטות שונות ע"י רשמי ההוצל"פ, בדבר המסלול הנכון לליבון טענותיה כנגד חיובה האמור, הגישה בקשה לביטול הפסה"ד שניתן בשעתו כנגדה. היה זה ביום 29/3/11, כלומר - למעלה משנה לאחר שניתן וכאשר אין חולק שידעה על קיומו. הנימוק המרכזי היה בכך שהיא סברה שויטלי מייצג את שניהם ושכתב ההגנה שהוגש על ידו, ואף נוסח, לדבריה, על ידה, משותף לשניהם.
לאחר עיון בבקשה ובתגובות שניתנו החליטה כב' הרשמת עפרה גיא, ביום 1/8/11, לבטל את פסק- הדין ביחס למשיבה, כאשר הנימוק לכך התמצה בכך שהתוצאה של הותרת פסה"ד על כנו כאשר החוב "האמיתי" הוא לכל היותר כשישית מהסכום, אינה צודקת. נאמר בהחלטת כב' הרשמת כי:
"הגעתי למסקנה שחרף מחדליה של המבקשת, אין להותיר פסק הדין על כנו. אמנם אין בפי המבקשת הסבר מניח הדעת למחדל ואין די בטענה סתמית לפיה סברה כי ההליכים מתנהלים כנגדה וכנגד בן זוגה יחד. אלא שחרף זאת, לא ניתן להתעלם מכך שבכתב התביעה המתוקן נתבע סך של 47,620 ש"ח ובית משפט בפסק דין שניתן לאחר קיום הוכחות, פסק לטובת התובעת סך של 7,445 ש"ח בלבד ופסק הדין בהיעדר הגנה ניתן על מלוא סכום התביעה.
משכך, וחרף המחדלים, סבורני ששורת הצדק מחייבת ביטולו של פסק הדין
שבפני ומתן אפשרות למבקשת להגיש כתב הגנה בתיק ולהמשיך ההליכים בעניינה. עם זאת ולנוכח מחדלי המבקשת, אשר הגישה תצהירים שאינם ערוכים כדין ולא הגישה בקשותיה מבעוד מועד תנאי לביטול פסק הדין הינו תשלום הוצאות הצד שכנגד בסך של 2,000 ש"ח..." (הדגש אינו במקור).
פועל יוצא מהחלטה זו, ומשבוטל פסה"ד נגדה, הגישה המשיבה, שבשלב זה היתה כבר מיוצגת ע"י באי-כוחה דהיום, כתב הגנה וכן עתרה לדחיית התביעה על הסף מחמת מעשה בית דין והשתק שיפוטי שקם כלפי המערערת מתוך כך שבפסה"ד שבינה לבין ויטלי נפסק מה שנפסק והמערערת אף קיבלה את מלוא הסכום ממנו, כך שלא נותרה לבירור שום עילה, ככל שעמדה לה, בהקשר אותה שכירות.
בית המשפט, כב' השופט כפכפי, בפסה"ד נשוא הערעור, קיבל טענה זו. צויין כי די היה, לצורך מחיקת התביעה בכך שלא היתה התייצבות מטעם המערערת לדיון שנקבע, ולגופה של בקשת הסילוק על הסף, נאמר, כי היא מוצדקת לחלוטין. בית המשפט קבע כי
"טענות התובעת מנוגדות לכללים הבסיסיים של מעשה בי דין ולא יתכן מצב בו אדם ינהל תביעה כנגד שני נתבעים, יזכה בפסק דין כנגד אחד, ולא (במקור נכתב בטעות "ולו")
יהיה מושתק כנגד בעל הדין השני כאשר מדובר בשני נתבעים אשר חייבים ביחד ולחוד כבמקרה דנן... דומה המצב למקום בו ניתן פסק דין כנגד החייב העיקרי ולפיכך הערב גם אם לא התגונן, זכאי ליהנות מגדר החיוב של החייב העיקרי... הנתבעת גרה עם הנתבע בדירה, ולא יתכן מצב בו תחוייב מעבר לחיובי הנתבע אשר נקבעו בפסק דין מנומק לגופו של עניין. אין ספק כי הפלוגתאות אשר נקבעו מחייבות את התובע גם בהתדיינות כנגד הנתבעת ושעה שנקבע היקף החיוב ושולם, אין לתובע עוד כל עילה כנגד הנתבעת".
משקיבל ביהמ"ש את בקשת הדחייה על הסף, הורה לדחות את תביעת המערערת כנגד המשיבה, וחייב את המערערת בהוצאות בסכום 5,000 ש"ח.
הערעור הנדון כעת התייחס לשתי ההחלטות השיפוטיות, זו שבגדרה בוטל פסה"ד בהעדר הגנה, וזו שהביאה לדחיית התביעה לגופה, לאחר מכן.
בהשלמת הטיעון הכתובה מטעם הצדדים, ובעקבות הערות של בימ"ש זה בדיון שהתקיים, מתמקדים הצדדים אך בסוגיית ההצדק לביטול פסה"ד שניתן כנגד המשיבה, ולא שבים על הטיעונים במישור החלטת כב' השופט כפכפי לדחות תביעת המערערת לגופה, מהנימוקים שצוטטו לעיל. התמקדות זו באה משום שדעתי היא, וכך הובהר לבאי כח הצדדים, שככל שביטול פסה"ד שניתן בהעדר הגנה ראוי להיוותר בעינו - הרי החלטת כב' השופט כפכפי מוצדקת מנימוקיה ומחוייבת המציאות.
אכן, לא יעלה על הדעת, ולא אכביר על כך מילים, שלאחר שמכלול הסוגיות הנוגעות לשכירות הדירה לובנו והוכרעו לגופן בפס"ד מנומק היטב, של כב' השופטת ס. כהן, יועמדו אותן פלוגתאות שוב לבירור כאילו לא היו דברים מעולם. לא רק שהמשיבה צריכה "ליהנות" מנפקותן של ההכרעות והממצאים שנפסקו ביחסים שבין המערערת לויטלי, שותפה לחיים ולדירה, אלא, שבכתב הגנתה אף הוסיפה וטענה טענות של העדר יריבות והעדר חתימתה על הסכם השכירות, שלו התקבלו אף יכלו להביא להעדר חבות מצידה אפילו ביחס לסכום הצנוע שויטלי חוייב בו. מכל היבט- אין דופי בפסק הדין של כב' השופט כפכפי ובנימוקיו. למעשה, לאחר שפסה"ד כנגד ויטלי נפרע במלואו, ניהול משפט מחודש ונפרד כלפי המשיבה, לפי שיטתה של המערערת, לא היה אלא הזמנה של בית המשפט לתת פסק דין סותר והקובע ממצאים שונים, באותם עניינים בדיוק ובאותן פלוגתאות שכבר הוכרעו לאחר ניהול משפט הוכחות מלא כלפי ויטלי. הדבר לא יעלה על הדעת.
שונה המצב ביחס לשאלת ההצדק לביטול פסה"ד שניתן בהעדר הגנה בשעתו.
ניתן להבין שכב' הרשמת ע. גיא חתרה להגיע לתוצאה צודקת ונכונה בעיניה, שתמנע מצב פרדוקסלי של שני חייבים, שחבותם היא לכאורה, יחד ולחוד, בגין אותו חוב כלפי הזוכה - המערערת, ובעוד שאחד מהם (המשיבה) חייבת במלוא הסכום שנתבע משניהם, ואף ללא בירור והכרעה שיפוטית לגוף הטענות, הרי, האחר (ויטלי) נמצא חייב כשישית מאותו סכום, וזאת לאחר ליבון שיפוטי מעמיק ולגופו של עניין.
עם זאת, הרציונל של החלטת ביטול פסק הדין לא בוסס על אדנים משפטיים, תוך שימוש בכלים הנדרשים לבירור בקשת הביטול, בעיתוי הגשתה, ואף לא נשקלו ואוזנו, אל מול טענות המשיבה, אותם אינטרסים לגיטימיים של המערערת, שעלולים היו להיפגע, וככל הנראה נפגעו בפועל, מביטול פסה"ד כלפי המשיבה.
דברים אמורים בכך, שאף לפי קביעת כב' הרשמת, הוגשה בקשת הביטול בשיהוי עצום וללא נימוקים של ממש להשתהות. מאחר שהמועד החוקי להגשת הבקשה חלף עבר חודשים ארוכים טרם הגשתה (בהעדר בירור עובדתי אין קביעה מדוייקת מתי הומצא לה או נודע לה על קיום הפסה"ד, אך ברור שמדובר בתקופה ארוכה), צריך היה להגיש, גם במישור הדיוני - פורמאלי, ואף מעבר לסוגיית השיהוי, בקשה להארכת מועד ואף זה לא נעשה ובקשה כזו ממילא לא הוכרעה לגופה. זאת ועוד - לא נשקלה ולא בוררה טענה, שלכאורה יש בה ממש, ולפיה המערערת הסתמכה על חלוף תקופת הערעור החוקית מטעם המשיבה, ועל כך שפסה"ד נגדה הפך להיות חלוט, ולכן לא הזדרזה המערערת להגיש ערעור, בשעתו, על פסק הדין שניתן ביחסים בינה לבין ויטלי. לכאורה, קם למערערת אינטרס הסתמכות מתוך עיקרון סופיות הדיון, על כך שהמשיבה לא הגישה ערעור ועומד נגדה פס"ד חלוט וסופי על מלוא סכום התביעה. מדוע, אם כן, להוציא הוצאות נכבדות ולהיטרד בהגשת ערעור על פס"ד כלפי ויטלי, שתוצאתו לא היטיבה איתה, וניתן להתמקד בגביית מלוא הסכום מהמשיבה דכאן. טוען ב"כ המערערת כי אלמלא כן אפשר שהיה מגיש ערעור ועומד על כך שפסה"ד של כב' השופטת כהן, היה שגוי.
בירור לעומק של בקשת ביטול פסק הדין היה גם מזקיק התייחסות לשאלה עובדתית מסויימת שמשום מה הוצפה רק כעת, ואף לאחר הגשת הערעור הנוכחי, וזאת בשלב השלמת הטיעונים. העותק הסרוק של כתב ההגנה המקורי, שלכאורה הוגש רק על ידי ויטלי, חתום בפועל על ידי שניהם, הן ויטלי והן המשיבה. אם כך - ספק אם ניתן היה לתת בשעתו פס"ד בהעדר הגנה כנגד המשיבה, שהרי, אף אם כתב ההגנה נוסח בלשון יחיד על ידי ויטלי, ואף זה לא נקי מספק, עצם חתימת המשיבה עליו עשוי להקנות לו נפקות של כתב הגנה מטעמה, ואין חולק שכתב זה הוגש טרם הגשת הבקשה למתן פס"ד בהעדר הגנה, ובוודאי טרם ההחלטה להיעתר למבוקש. כדי להרבות קושי, אציין גם, שעותקי הנייר של אותו כתב הגנה (עם חותמת שלפיה הוגש ב 31.1.10) המצויים בתיק בימ"ש קמא, אינם חתומים על ידי המשיבה, ואילו העותק הסרוק הנחזה להיות חתום, מופיע במערכת הנט, אך אינו קיים בתיק הנייר...
סבורני, שנימוקי ההחלטה לבטל פסה"ד, כפי שנעשה, ובעצם מדובר אך בנימוק של "שיקולי צדק", אינם יכולים לעמוד, לפחות לא לבדם, וללא בירור מעמיק של מכלול העובדות, הנסיבות, והטיעונים השונים, וכי אין מנוס מלבטל את החלטת כב' הרשמת גיא, ולהחזיר העניין לליבון מראשיתו (במאמר מוסגר - לא לחלוטין ברור האם הדרך הנכונה לתקוף את החלטת כב' הרשמת, שניתנה כהחלטת רשם, אכן היתה על ידי הכללת הטענה במסגרת הערעור הנוכחי על פסה"ד של כב' השופט כפכפי, ובפני בימ"ש מחוזי, אך לא אזקק לסוגיה דיונית זו משכתבי הטענות אינם מציפים עניין זה וטיעוני הצדדים לנדון אינם בפני).