השופט ח' מלצר:
1. לפנינו שני ערעורים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופטת ש' גדות), בגדרו נקבע כי המערערת 1 ב-ע"א 5727/07 והמשיבה ב-ע"א 5704/07 (להלן: הפניקס) תשלם למערערת ב-ע"א 5704/07 והמשיבה ב-ע"א 5727/07 (להלן: אלמו) סכום השקול בשקלים ל-950,823 דולר, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, כתגמול ביטוח על נזק שנגרם למלאי ולמכונות של אלמו, אשר היו מבוטחים אצל הפניקס, ואשר נפגעו בעקבות שריפה שפרצה בבניין שבו פעלה אלמו. שני הצדדים מערערים על גובה הפיצוי שנקבע בפסק הדין.
אפתח בהבאת העובדות הצריכות לענייננו.
העובדות הרלבנטיות
2. אלמו היא חברה פרטית העוסקת בייצור ושיווק של מגברי הספק חשמליים. מפעלה של אלמו השתרע בעבר על שטח של כ-1,500 מ"ר, במבנה מושכר בפתח-תקווה (להלן: המפעל הישן). המפעל הישן שכן בקומה השלישית והעליונה במבנה, ששטחו הכולל כ-6,000 מ"ר. בתאריך 29.10.1994 ארעה שרפה במבנה שבו שכן המפעל הישן (להלן: השריפה), אשר גרמה נזק לתכולת המפעל (שעל היקפו חלוקים הצדדים). אלמו היתה מבוטחת, במועד השריפה, אצל הפניקס, בשתי פוליסות: ביטוח אש ואובדן רווחים, וביטוח ציוד אלקטרוני. הפניקס יודעה בדבר השריפה עוד בתאריך 29.10.1994, ומינתה את המשיבה 2 ב-ע"א 5704/07 והמערערת 2 ב-ע"א 5727/07 (להלן: חברת מרכוס) כשמאי להערכת נזקי השריפה. בתאריך 3.11.1994 הוגש דו"ח מוקדם ע"י חברת מרכוס, ובעקבותיו שילמה הפניקס לאלמו, כמקדמה, סכום של 300,000 דולר, ממנו 250,000 דולר תחת פוליסת ביטוח האש ואובדן הרווחים, ו-50,000 דולר תחת פוליסת הביטוח לציוד אלקטרוני.
3. למחרת השריפה, ביקרו במפעל הישן נציגי חברת "אקולין שיקום נזקים (1994)" ונציגי חברת "שריט טכנולוגיות בע"מ", אשר נקראו על ידי חברת מרכוס (לטענתם, בתיאום עם אלמו ובהסכמתה) במטרה להביא את מלאי הרכיבים והמכונות של אלמו, אשר נפגעו מן השריפה, בחזרה למצב תקין ושמיש. בסופו של תהליך זה הוחזרו לאלמו שלוש מכונות, אשר היו ברשותה (במצב שעליו חלוקים הצדדים): מכונת ה-Peter Jordan (להלן: מכונת ה-PJ), מכונת הלחמת הגל ומכונת ה-MY DATA (להלן: מכונת ה-MD הישנה). במקביל, רכשה אלמו מכונת MD חדשה, בהתאם להסכמה בין הצדדים (לגביה אפרט בהמשך).
4. בעקבות השריפה הוחלט על הריסת שטח בגודל כ-3,000 מ"ר, אשר היווה את חלקו הצפוני של המבנה בו שכן המפעל הישן, ואשר כלל כ-750 מ"ר בהם שכן אגף הייצור של אלמו. אגף המשרדים של אלמו, אשר שכן באגף הדרומי של המבנה, נותר על כנו. בתאריך 10.11.1994 שכרה אלמו שתי קומות באתר חלופי, גם הוא בפתח-תקווה (להלן: המפעל החדש), ובמשך עשרה חודשים פעלה כשהייצור מתנהל במפעל החדש, באחת משתי הקומות שהושכרו בו, בעוד שאגף המשרדים והלוגיסטיקה נותר במפעל הישן. בקומה השנייה שהושכרה במפעל החדש בוצעו עבודות על מנת להתאים את המושכר לצרכיה של אלמו (כשטח המשרדים שלה).
5. בתאריך 11.12.1994 הסכימו הצדדים כי ימונה מומחה לאלקטרוניקה לבחינת המלאי שניזוק. בעקבות הפגישה מונה ד"ר ערן וייס (להלן: וייס), ובהמשך נערכו למדגם מרכיבי המלאי של אלמו בדיקות במעבדת רוד (Rood) באנגליה. עוד הוסכם בפגישה בתאריך 11.12.1994, כי חברת מרכוס תמליץ, כמחווה של רצון טוב, על העברת סכום נוסף של 200,000 דולר, כמקדמה, ממנו 150,000 דולר תחת פוליסת ביטוח האש ואובדן הרווחים, ו-50,000 דולר תחת פוליסת הביטוח לציוד אלקטרוני - ואכן כך המליצה חברת מרכוס בדו"ח ביניים מס' 1 שהוגש בתאריך 14.12.1994. בעקבות זאת, שולמה המקדמה הנוספת. תשלום שלישי, בסך 45,820 דולר, הועבר מהפניקס אל אלמו בתאריך 14.6.1995, כשיפוי על התשלום ששילמה אלמו לחברת "אקולין שיקום נזקים (1994)". כך, בסופו של יום, שולמו לאלמו מקדמות בסכום כולל של 545,820 דולר.
6. בתאריך 17.7.1995 הגישה אלמו תביעה כנגד הפניקס וחברת מרכוס, בגין נזקים שנגרמו לה על ידי השריפה, והיו מבוטחים בפוליסות הביטוח של הפניקס, ובנוסף, בגין נזקים שנגרמו לאלמו בעקבות הטיפול של הפניקס וחברת מרכוס באירוע. בכתב התביעה נכתב כי מהותה של התביעה היא ביטוחית, חוזית ונזיקית, והיא הסתכמה בסכום השקול בשקלים ל-3,538,090 דולר.
פסק הדין מושא הערעור
7. לאחר שמיעת ראיות - בית המשפט המחוזי הנכבד הכריע במחלוקות שנתגלעו במסגרת פסק הדין, אשר עיקריו יתוארו להלן.
8. בית המשפט הנכבד קמא הפריד, תחילה, בין עילות התביעה השונות, וקבע כי בכל הקשור לחברת הפניקס, תביעתה של אלמו מתבססת על פוליסת הביטוח בלבד, ומכאן שהתביעה נושאת אופי ביטוחי ולא נזיקי או חוזי. התביעה כנגד חברת מרכוס, לעומת זאת, התבססה על עילות של רשלנות וגרם הפרת חוזה.
לאחר מכן עבר בית המשפט לבחינת רכיבי הנזק שנטענו על ידי אלמו כנגד הפניקס, בהתבסס, בין השאר, על הראיות שהביאה אלמו לעניין זה, ובנוסף על תצהיר עדות ראשית מאת מנהלה, מר חיים מונהיים(להלן: תצהיר מונהיים). אביא כעת, בתמצית, את מסקנותיו של בית המשפט הנכבד קמא לעניין רכיבי הנזק.
9. נזק למלאי:
(א) נזק למלאי שהיה ברשותה של אלמו ערב השריפה: נקבע כי לא הוכח קיומו של נזק למלאי, נוכח העובדה שאלמו השתמשה בפועל במלאי שהיה ברשותה ערב השריפה גם לאחריה - במלואו, ומאחר שלא הוכח כי השימוש במלאי האמור גרם למוצריה הסופיים של אלמו להיות פגומים בצורה כלשהיא. לעניין זה נדרש בית המשפט גם לבדיקות שנערכו במעבדת רוד: במבדקים שנערכו כשלו 5 רכיבים מתוך 637 - כלומר, כ-0.7% מן הרכיבים בסך הכל. בהתבסס על תוצאה זו, ובאמצו אחוז רף מקסימלי לתקלות של 1% (להלן: אחוז הרף), מצא וייס כי המלאי היה תקין, כך שלא נוצר בו נזק בעקבות השריפה. אלמו העלתה שורה של השגות בנוגע לקביעה זו, ובתוכן גם תהיות בנוגע לאחוז הרף שנקבע על ידי וייס, אך אלה נדחו על ידי בית המשפט הנכבד קמא, בקובעו כי בהעלותה תהיות כלליות בלבד, לא הצליחה אלמו להרים את נטל ההוכחה שהוטל עליה, להפריך את תוצאות הבדיקה. כתוצאה מכך, נקבע כי אלמו זכאית לפיצוי בגובה 10,824 דולר - שווי המלאי שלגביו הפניקס הסכימה כי נגרם לו נזק שלא איפשר שימוש בו.
(ב) חוסר פיזי של חלק מהמלאי בעקבות השריפה: למרות שאלמו הצביעה על חוסרים פיזיים שנמצאו בספירת מלאי שערכה בסוף שנת הכספים של שנת 1994, בית המשפט הנכבד קמא דחה את טענותיה של אלמו לעניין זה, בקובעו כי בכל ספירת מלאי שנערכת, ובתוך זה גם בספירות המלאי של אלמו בעבר, נמצאים חוסרים פיזיים. אלמו לא הביאה ראיות לכך שבספירת המלאי הרלבנטית היה חוסר שנבע מן השריפה בצורה ישירה, ולכן לא היה מקום לקבוע את זכאותה לפיצוי ברכיב זה.
10. נזק לציוד האלקטרוני - המכונות:
(א) מכונת ה-MD: בתאריך 31.10.1994 העבירה אלמו לחברת מרכוס הצעה לפיה, בין היתר, תוזמן מכונת MD חדשה, במקום הישנה, כאשר עלות המכונה, ההובלה וההתקנה תכוסה על ידי הביטוח, בהשתתפות של 20% על ידי אלמו. בתאריך 16.11.1994 הגיעה המכונה החדשה (להלן: מכונת ה-MD החדשה) ואלמו החלה לעשות בה שימוש. בהתבסס על המכתב האמור, קבע בית המשפט כי הצדדים הסכימו שהכיסוי הביטוחי בנוגע למכונה יעמוד על 80% מערך המכונה החדשה (שעלתה 200,942 דולר) - ובסך הכל, 160,753.6 דולר. מתוך הסכום קוזזו 150,000 דולר, שבהם כבר נשאה הפניקס בגדרי המקדמה ששולמה (במסגרת פוליסת אובדן הרווחים).
כן נדחו שתי טענות-נגד שהעלתה הפניקס: