השופטת מ' נאור:
1. שני ערעורים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בת"א (כבוד השופטת ה' גרסטל). בית המשפט המחוזי קיבל, אם כי לא במלואה, את תביעתו של משרד עורכי דין חטר-ישי (להלן: חטר-ישי) נגד מר יעקב חיננזון (להלן: חיננזון) לתשלום שכר טרחה בגין טיפול משפטי, ודחה את תביעתו של חיננזון לחיובו של חטר-ישי בתשלום פיצויים בגין רשלנות מקצועית.
העובדות
2. חיננזון כיהן כמנכ"ל אגודת "איסת"א" משנת 1978. ב-1980 הוקמה אגודת "איסת"א ליינס", ובמסגרת חוזה ההקמה הועברו לאיסתא ליינס כל המערכות והפעילות של איסתא. חיננזון שימש כמנכ"ל איסתא ליינס מיום הקמתה. חיננזון חתם עם שתי האגודות על הסכמי עבודה שפירטו את שכרו. ב-1985 פוטר חיננזון מעבודתו, ונתגלע סכסוך בקשר לשכרו ולפיצויים עקב פיטוריו.
3. חיננזון פנה בעצת ידידו, עו"ד יעקובי, לעורך הדין דרור חטר-ישי על מנת שייצגו מול האגודות, וביוני 1985 הגיש חטר-ישי, בשם חיננזון, שתי תביעות נפרדות לבית הדין האזורי לעבודה. כל אחת מהאגודות נתבעה לקיים את הסכם העבודה עם חיננזון. האגודות הגישו מצידן תביעה שכנגד. בבית הדין האזורי סוכם, כי כל התביעות ידונו במרוכז בפני אותו הרכב. בית הדין קבע, כי בשלב הראשון תוכרע שאלת החבות ובשלב השני יחושבו הסכומים. כעבור כמעט שתים עשרה שנים מיום הגשת התביעות, ב-5.1.1997, פסק בית הדין האזורי לעבודה כי הוא מקבל (בעיקרה) את תביעת חיננזון. הוא דחה את טענת האגודות ולפיה מאז תחילת ההסכם עם איסתא ליינס לא היה עוד תוקף נפרד להסכם עם איסתא, וכי יש להסיק מסקנות מכך שהסכם איסתא לא יושם עוד בנפרד לאחר חתימת ההסכם עם איסתא ליינס. על פי קביעתו, קיומם של שני ההסכמים במקביל נועד להבטיח שכר גבוה לחיננזון. בית הדין קבע כי כל אחת מהאגודות תשא בהתחייבויותיה שלה כלפי חיננזון. יחד עם זאת, בית הדין קבע רק את העקרונות לחישוב החבות והותיר את קביעת הסכומים המדויקים לחישוב בידי חשבונאי. לטענת חיננזון, הסכום לו הוא זכאי על פי פסק הדין עמד על לפחות 22,000,000 ש"ח. האגודות הגישו ערעורים על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה וחיננזון הגיש ערעור שכנגד. כעבור זמן קצר הגיש חיננזון, באמצעות חטר-ישי, גם תובענה בדרך של המרצת פתיחה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב, בה ביקש כי יוצהר, שעל איסתא ליינס לשאת בהתחייבויותיה של איסתא כלפיו מכוח הסכם ההקמה (המ' 7812/97). הליך זה סולק על הסף ב-26.6.1997 (כב' השופטת סירוטה) מן הטעם שלבית הדין לעבודה סמכות ייחודית לדון בעניין. על החלטה זו הגיש חיננזון ערעור לבית המשפט העליון (ע"א 5685/97).
הליכי הערעור - הן בבית הדין הארצי לעבודה והן בבית המשפט העליון - לא מוצו, שכן חיננזון הגיע עם האגודות - וליתר דיוק, עם יו"ר התאחדות הסטודנטים דאז, חברו ערן וינטרוב - לסיכום עיקרי פשרה ב-30.6.1998 (יום לפני תחילת עבודתו של חיננזון בחברת צ'רטר טור). ב-17.9.1998 חתם חיננזון בעצמו על הסכם פשרה עם שתי האגודות (להלן: הסכם הפשרה), וזאת ללא ידיעתו של חטר-ישי, אותו פיטר יום קודם לכן מייצוגו. במועד החתימה יצג את חיננזון עו"ד אריה לוי. לפי הסכם הפשרה, חיננזון קיבל מהאגודות סכום של 6,873,103 ש"ח. החבות בגין סכום זה הוטלה על איסתא ליינס בלבד והיא, בערך ובקירוב, חיובה שלה על פי פסק הדין לפי חישובי חיננזון. בהסכם נקבע עוד, כי עם מתן תוקף של פסק דין להסכם, יחזרו בהם חיננזון והאגודות מכל ההליכים המשפטיים שהתנהלו בין הצדדים, וכי כל צד ישא בעצמו במלוא שכר הטרחה וההוצאות הכרוכות בהליכים אלה. כן נקבע בהסכם, כי רוב רובו של הסכום (6,542,052 ש"ח) ישולם בגין "הפרשי הצמדה וריבית על הלנת שכר", באופן שגילם הטבת מס לחיננזון: חיננזון זכה לפטור מניכוי מס עבור הפרשי ההצמדה והריבית על הלנת השכר עד לסך 6.5 מיליון ש"ח, בעוד שעל יתרת הסכום שולם מס בשיעור של 30%.
4. ב- 18.9.1998 הגיש חיננזון את הסכם הפשרה לבית הדין הארצי לעבודה בכדי שינתן לו תוקף של פסק דין. במכתב מיום 20.9.1998 לנשיא בית הדין הארצי לעבודה כתב חיננזון, כי פיטורי עו"ד חטר-ישי אינם נוגעים לסוגיית שכר הטרחה, וכי לדעתו הושגה הפשרה הטובה ביותר:
"הגם, שהסכום שחושב עפ"י פסק הדין שניתן ע"י בית הדין האזורי לעבודה הינו גבוה משמעותית מהסכום הכולל שבהסכם הפשרה, הרי שהתמשכות ההליכים וקשיי הגבייה הביאוני לבחור בדרך הפשרה הטובה ביותר אותה ניתן היה להשיג. אין לפיטורי עו"ד חטר-ישי כל נגיעה לשכר טרחתו. ביום ו' מייד לאחר הגשת ההסכם לבית המשפט פגשתיו במשרדו והודעתי כי אשלם את המגיע לו מייד עם קבלת הכסף".
למרות דברים אלה, חיננזון לא שילם לחטר-ישי את שכר הטרחה. ב-24.9.1998 ניתן להסכם הפשרה תוקף של פסק דין. ב-27.9.1998 הגיש חטר-ישי תביעה נגד חיננזון לבית המשפט המחוזי, בה תבע את קבלת שכר הטרחה המגיע לו בגין הייצוג בערכאות השונות משך כל תקופת ההתקשרות עם חיננזון ובגין יצוגו בהסכם עבודה עם צ'רטר תור. חיננזון חלק על סכום שכר הטרחה שעליו לשלם, והגיש תביעה נגדית בגין רשלנות מקצועית בייצוגו.
פסק דינו של בית המשפט המחוזי
5. פסק הדין של בית המשפט המחוזי הכריע בשתי התביעות:
א. (ת"א 2808/98):תביעת חטר-ישי נגד חיננזון לקבלת שכר טרחה (בסך כ- 6.8 מליון ש"ח): התביעה התקבלה בחלקה, על סמך חוזה שכר טרחה סטנדרטי שהיה קיים במשרד חטר-ישי ואשר פורש והושלם על-פי עדויות בעל-פה. בית המשפט המחוזי קבע כי על חיננזון לשלם לחטר-ישי את הסכומים הבאים:
1) בגין הטיפול בהליכים בבית הדין האזורי לעבודה:
1,374,621 ש"ח, כולל מע"מ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מחודש אוגוסט 1998.
2) בגין הטיפול בערעור לבית הדין הארצי לעבודה:
500,000 ש"ח, כולל מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מחודש אוגוסט 1998.
3) בגין הטיפול בהסכם צ'רטר טור:
31,910 ש"ח + מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מחודש יולי 1998.
4) יתרת ההוצאות השוטפות שלא שולמו עפ"י דרישת התובע:
7,437 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הוצאתן.
5) הוצאות משפט: ישולמו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הוצאתן.
6) שכר טרחת עורך דין (בגין התיק הנדון):
150,000 ש"ח + מע"מ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הוצאתן ועד התשלום בפועל.
ב. (ת"א 2782/99):תביעת חיננזון נגד חטר-ישי בתביעה שכנגד בגין רשלנות מקצועית (בסך כ- 12.8 מליון ש"ח): התביעה נדחתה, על סמך הקביעה כי לא התקיימו במקרה זה יסודות עוולת הרשלנות.