פסק-דין בתיק ע"ו 50350-12-12

1.         המערער יליד 1971, שרת במשטרה. בשנת 2005 בעת ריצת בוקר סובב את ברך שמאל והוכר כנכה. תחילה בדרגה של 5%, בקשר לכאבים בברך לאחר מיניסקטומיה ללא שינויים ניווניים (מותאם) לפי סעיף 35(4)ג' וכן בגין קרע ברצועה צולבת קדמית משמאל בדרגה של 5%. הערעור הנוכחי מתייחס לנכות שנקבעה בקשר לקרע ברצועה הצולבת, ולנכות זו בלבד.

2.         בקשר לרצועה הצולבת בברך שמאל - ועדה עליונה מיום 2.4.08 קבעה כי מבחינה דימותית בבדיקת ה - MRI שהוצגה לה אין עדות לקרע במועד התכנסותה, אך לנוכח הממצאים הניתוחיים בעבר והממצא הקליני נקבעה דרגה של 5% לפי סעיף מותאם.

3.         בחודש פברואר 2012 הגיש המערער תביעה להכיר בהחמרה במצבו בצרוף חוות דעת של ד"ר קרת מיום 29.1.12. הועדה המחוזית קבעה שאין החמרה. המערער ערער לועדה רפואית עליונה אשר העלתה את אחוזי הנכות בגין מצב אחרי מיניסקטומיה לדרגה של 10% והשאירה את דרגת הנכות בגין קרע ברצועה הצולבת בשיעור של 5%. על קביעה זו של דרגת הנכות בשיעור 5% מוגש הערעור.

4.         המערער טוען כי כפי שעולה מפרוטוקול הועדה קיימים ממצאים אובייקטיביים בשל קרע ברצועה הצולבת וכן ממצא בדבר חוסר יציבות הברך ולכן היה על הועדה לקבוע דרגת נכות של 10% לפי סעיף 35(4)ג'.

5.         סעיף 35(4) למבחני דרגות הנכות התש"ל - 1969 קובע כדלקמן:

" (4) מחלה או חבלה בפרק גדול בגף

       א........

      ב. הפרעה בצורה קלה בלי ממצא אובייקטיבי ................5%

      ג. הפרעה בצורה קלה, קיים ממצא אובייקטיבי .............10%".

המערער טוען כי הוא סובל מהפרעה בצורה קלה בתנועת הברך וקיים ממצא אובייקטיבי שתומך בכך.

6.         הועדה העליונה התכנסה ביום 12.9.12 לדון בעניינו של המערער. הועדה שמעה את טענות בא כוחו של המערער וכן את תלונות הנבדק עצמו. הועדה בדקה את המערער וציינה בצורה מפורטת את ממצאי בדיקתה ובין היתר כתבה: "אין תפליט מוגבר בחלל הברך. טווח התנועות יישור וכיפוף מלא. חוסר יציבות קדמית אחורית דרגה 1 במבחן מגירה. לא הודגמה חוסר יציבות במבחן לחמן. מבחן פיבוט-שיפט שלילי. מבחן מקמרי חיובי בצד החיצוני ורגישות בסדק המפרק החיצוני. תנועתיות הפיקה תקינה ללא כאב". הועדה עיינה בבדיקת MRI מיום 19.11.11 כמו כן עיינה הועדה בחוות הדעת של ד"ר קרת מיום 29.1.12.

בקטע הדיון ציינה הועדה כי בבדיקת ה- MRI החדשה מתוארים ממצאים ישנים שקרוב לוודאי היו גם ב- 2008, בעת בדיקת ה- MRI הקודמת. הועדה הדגישה כי את הנכות היא קובעת על פי הממצאים הקליניים כאשר בדיקות העזר משמשות לתמיכה בלבד. הועדה מציינת כי מצאה חוסר יציבות מזערית אך לדעתה לא חלה החמרה בהשוואה לממצאים שהיו בפני הועדה העליונה מיום 2.4.08. הועדה לא קיבלה את דעתו של ד"ר קרת בקשר לחוסר היציבות והנכות שהמליץ בגינה.

7.         עיון בדוח הועדה הרפואית העליונה הקודמת שהתקיימה ביום 2.4.08 מלמד על ממצאי בדיקה קלינית הזהים לממצאי הועדה הנוכחית. גם אז חוסר יציבות קדמית היתה בדרגה 1 מתוך 3 במבחן מגירה קדמי.  כבר אז ציינה הועדה שלא מצאה חוסר יציבות בולטת ובקשר לקרע ברצועה הצולבת ציינה כי בעת בדיקתה אין עדות לקרע אך נוכח הממצאים הנתוחיים קבעה 5% לפי סעיף מותאם 35(4)ב'.

בבדיקת MRI מלפני הניתוח (13.8.05), נמצא קרע מלא של הרצועה. ב- MRI מ- 18.2.08 הרצועות הצולבות והקולטראליות הודגמו תקינות. הועדה הנוכחית (שהחלטתה היא מושא דיון זה), מעירה על כך כי הממצאים המתוארים בבדיקת MRI מיום 19.11.11 שהם ממצאים של קרע ישן של הרצועה הצולבת הקדמית בין השליש הפרוקסמלי לשני שליש הדיסטאלי וקרע חלקי ישן של הרצועה הקולטראלית -  היו כנראה גם בבדיקת ה - MRI   הקודמת אך לא פוענחו. 

בועדה הרפואית העליונה עליה נסב ערעור זה (הליך שהחל בבקשה לקביעת החמרה מפברואר 2012), נקבעו ממצאים קלינים זהים. גם פענוח בדיקת ה - MRI איננו מלמד על משהו חדש , כפי שציינה הועדה. לכן, לא מצאה הועדה קיומה של החמרה.

8.         הועדה הרפואית העליונה בהחלטתה , מושא ערעור זה , עשתה שימוש במבחן מתוך תקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגות נכות) התש"ל - 1969 , אשר בנוסחו מופיע המלל " ללא ממצא אובייקטיבי", זאת על אף קיומו לכאורה של ממצא אובייקטיבי הגם שהוא ישן. לכך התייחסה הפסיקה במספר פסקי דין ונקבע כי ממצא אובייקטיבי  צריך להיות כזה שיש לו השלכה תפקודית ברורה ולא די בממצא אובייקטיבי קיים.

ראו רע"א  10629/04 אזולאי נ' קצין התגמולים, (27.9.05)  סעיף 5 לפסק דין:

"השאלה אם קיים ממצא אובייקטיבי לצורך סיווג הפגימה היא שאלה שברפואה. וכך, השאלה האם ממצאי בדיקה קלינית או ממצאים הנובעים מבדיקות רנטגן או בדיקות הדמייה הינם ממצאים אובייקטיביים לצורך ענין מסוים היא ענין שבמומחיות מקצועית שברפואה. דרך כלל, שאלה זו לא תעמיד סוגיה שבמשפט אשר בגינה נתונה זכות ערעור לבית המשפט המחוזי, השמורה לשאלות משפטיות בלבד".

דהיינו, בהחלט ייתכן שקיים ממצא דימותי כלשהוא אלא שלצורך קביעת דרגת הנכות הוא צריך להיות ממצא כזה שיש לו השלכה על המצב הרפואי התפקודי או השלכה קלינית שבאה לידי ביטוי בבדיקה הקלינית (ע"א (י-ם) 5706/04 שגיא נ' קצין התגמולים  וכן ע"א (י-ם) 4469/03 דנה כהן נ' קצין התגמולים).