ע"ח
בית המשפט המחוזי ירושלים
|
19832-01-12
11/01/2012
|
בפני השופט:
חנה בן עמי
|
| - נגד - |
התובע:
1. א.ע.י. ניהול בארים בע"מ
2. אלכס צ'רניאק
עו"ד גונן בן יצחק
|
הנתבע:
משטרת ישראל - ענף אבטחה מחוז ירושלים
עו"ד ריצ'רד סאלח וואלא קסיס
|
| פסק-דין |
1. בפניי מסמך שכותרתו "ערר" על החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים (כב' השופטת ש' לארי-בבלי) מיום 5.1.12, בה דחה בית המשפט קמא את בקשת העוררים לביטול צו סגירה מנהלי שהוצא בעניינם, על פי סעיף 23 לחוק רישוי עסקים, התשכ"ח-1968 (להלן: "
החוק"), מיום 28.12.11 (להלן: "
הצו").
יצוין, כי על פי הדין יש לראות בהליך שננקט הודעת ערעור לכל דבר ועניין שכן החלטתו של בית משפט קמא הינה בגדר פסק דין הניתן לערעור בזכות (ראו: רע"פ 5449/11
יעקובוביץ נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 24.7.11)). משכך אתייחס להלן להליך כ"
ערעור", לעוררים כ"
מערערים" ולהחלטה האמורה כ"
פסק דין".
2. כעולה מחומר החקירה, הצו ניתן לאחר שנמצא כי בבית העסק בבעלות המערערים, פאב "זוליס" בירושלים (להלן: "
הפאב" או "
המקום"), נמכרו והוגשו משקאות אלכוהוליים לקטינים. במהלך הדיון הוצג בפניי חומר החקירה ובכלל זה הודעות הקטינים, דו"ח הפעולה המשטרתי, שימוע שנערך למערערים וכן החלטות וצווים קודמים שניתנו בעניינם.
3. לטענת המערערים דין הערעור להתקבל נוכח פגמים רבים שנפלו בהליך, ובהם קיום שימוע קודם שנסתיימה החקירה; אי המצאת פרוטוקול השימוע לידי המערערים והצגת ראיות לכאורה בבית משפט קמא במעמד צד אחד.
מוסיפים המערערים וטוענים, כי פסק הדין שגוי גם לגופו של עניין, שכן בית משפט קמא לא נתן משקל ראוי לסתירות בראיות שהוגשו מטעם המשיבה, ולא נתן דעתו על גרסתם לאירועים שהובילו בסופו של יום למתן הצו, ובייחוד לטענה כי לא ניתן לדרוש מהמערערים או מי מטעמם לבדוק האם תעודות הזהות שכנטען הוצגו להם על-ידי הקטינים הינן מזויפות, אם לאו.
המערערים הדגישו את הנזק הכלכלי שנגרם להם כתוצאה מהצו וביקשו כי בית המשפט יורה על ביטולו.
4. דין הערעור להידחות.
על-פי סעיף 22 לחוק, לבית המשפט הסמכות לבחון את החלטתו של קצין המשטרה המוסמך בהתייחס לכלל הנסיבות והשיקולים ובהם זכויות היסוד של בעל העסק וחופש העיסוק שלו, מחד גיסא, ומאידך גיסא חובתו לשמור על שלום הציבור הבא בשערי בית העסק כמו גם על קיום הוראות הדין הרלוונטיות. כפי שנקבע לא אחת בפסיקה, ככל ביקורת על פעולה מינהלית, יש לבחון את סבירותה כאשר בית המשפט אינו מציב את שיקול דעתו תחת זה של בעל הסמכות המינהלית (ראו, לדוגמה, ב"ש (מחוזי י-ם) 627/10
חברת הקוביה הגבוהה 2009 בע"מ נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 14.2.10); ב"ש (מחוזי חי') 1030/06
צ'יקן דיל בגריל בע"מ נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 5.1.06), ועוד).
בענייננו, מצא בית משפט קמא כי לא נפל פגם בהחלטת הקצין לסגור את הפאב לתקופה של 21 יום. אף ציין, כי חסד עשה הקצין עם המערערים משלא סגר את הפאב לתקופה ארוכה יותר, בת 30 יום, אף שהדבר מצוי בגדר סמכותו וקיים לכך צידוק נוכח התנהלות המערערים בפאב בכל הנוגע למכירת אלכוהול לקטינים, בניגוד להוראות סעיף 193א לחוק העונשין, התשל"ז-1977.
ואמנם, עיון בחומר החקירה מעלה כי קיימות די ראיות לכאורה לכך שבמקום נמכרו משקאות אלכוהוליים לקטינים מבלי שקודם לכך נערך בירור מינימלי באשר לגילם. זאת ועוד, בעבר קיבלו המערערים אזהרה לפי סעיף 23 לחוק, ופעמיים הוצאו צווי סגירה בשל עבירות דומות שבוצעו בבית העסק. בנסיבות אלו, אף אני בדעה אחת עם בית משפט קמא הנכבד כי הוצאת הצו נעשתה במסגרת סמכותו של הקצין וכי התקופה שנקבעה בו הינה מידתית ואף נמוכה בנסיבות העניין.
5. לא מצאתי ממש גם ביתר טענות המערערים:
באשר לזהות המשיבים - אף שבשנים האחרונות השתנתה החברה שניהלה את הפאב, הבעלות נותרה בידיהם של המערערים וכעולה מחומר החקירה הם מעורבים באופן אקטיבי גם בניהול המקום. בנסיבות אלו, ומאחר שלשון סעיף 23(א2) לחוק עניינה באותם "
חצרים" לצורך בחינת הפרות קודמות, אין ממש בטענה כי יש לזקוף לחובתם של המערערים הפרות שבוצעו בשנים 2010-2011 מאחר שבאותה תקופה נוהל המקום על-ידי חברת ניהול שונה.
אשר לטענות ביחס לקיום השימוע ולהצגת חומר החקירה במסגרתו - בשונה מההליך הפלילי, בהליך המינהלי אין חובה קבועה בדין להציג בפני בעל העסק את חומר החקירה בעניינו, מה גם שבמקרים רבים נוצרת התנגשות בין האינטרס שלו לעיין בחומר לבין הרצון שלא לפגוע בהליכי החקירה הפליליים במסגרתם החומר נאסף. ואמנם, מתן החלטות או צווים בעניינים אלה נעשה כדבר שבשגרה בהתבסס על חומר שהוגש לבית משפט או לרשות המינהלית, בהתאמה, במעמד צד אחד. יחד-עם-זאת יצויין, כי ככל שקיים חומר חקירה שמסירתו לידי המשיבים בהליך המינהלי אינה אסורה על-פי דין או פוגעת בהליכי חקירה, אך ראוי הוא כי החומר (או תמציתו) יימסר לצדדים הרלוונטיים על-מנת לאפשר להם להתגונן כדבעי מפני הטענות המועלות בעניינם.
6. סוף דבר: לאחר שבחנתי את חומר החקירה, לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטת הקצין הממונה לעניין הוצאת הצו, ממילא, לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטת בית המשפט קמא. לפיכך נדחה הערעור.
ניתן היום, ט"ז טבת תשע"ב, 11 ינואר 2012, בהעדר הצדדים.