1. לפנינו ערעור על פסק-דינו של בית-משפט השלום בירושלים (כב' השופט ש' פיינברג - סגן נשיאה) מיום 15.6.2011. בפסק-דין זה, הורשע המערער בעבירות של מעשה מגונה; הטרדה מינית והתנכלות וכן הדחה בחקירה. נגזרו עליו בגין הרשעתו עונש מאסר בפועל של שישה חודשים שירוצו בעבודות שירות; מאסר על-תנאי של שישה חודשים למשך שלוש שנים לבל יעבור עבירות מין וכן פיצויים למתלוננת וקנס. הערעור שלפנינו מופנה כנגד הכרעת הדין בלבד.
2. כתב האישום ייחס למערער שלושה אישומים שהתייחסו למספר אירועים, הקשורים כולם בתקופת שירותו של המערער כרס"ר בשירות קבע במשמר הגבול והתנהגותו של המערער כלפי המתלוננת ששרתה עמו באותה יחידה. האישומים שהיו בכתב האישום כללו שיחות שלפי הנטען קיים המערער עם המתלוננת בהקשרים מיניים; וכן מגעים פיזיים שונים של המערער עם המתלוננת במספר אירועים, וכל זאת שלא בהסכמת המתלוננת לאמור; כאשר היא מבהירה למערער כי היא אינה מעוניינת בהצעותיו, והכל תוך ניצול יחסי מרות או יחסי עבודה. האירועים שבכתב האישום אירעו במקומות שונים: במארבים משותפים; במהלך נסיעה משותפת וכן במפגש בבסיס.
3. לאחר שמיעת הוכחות, הורשע המערער בעבירות השונות שיוחסו לו. לפני בית-משפט קמא נשמעה המתלוננת עצמה; המערער וכן עדים נוספים. בכל הקשור לעדותה של המתלוננת קבע בית-משפט קמא, כי המדובר בעדות "עקבית מאד" (פיסקה 6). נקבע, שהמתלוננת מסרה את אותה גירסה לאורך כל הדרך. העדות הייתה רוויה בפרטים וכללה גם את עובדות הרקע הרלבנטיות, כאשר לא נתגלו כל סתירות מהותיות בעדות, למרות חקירה נגדית מקיפה (בשלבים שונים) וכן חלוף זמן רב מאז האירועים (פיסקה 6 להכרעת הדין). עם זאת, בכל הקשור בגרסת המערער עצמו, שהכחיש מכל וכל את טענות המתלוננת וטען כי תלונותיה היו נקמה על תלונות שלו, קבע בית המשפט קמא כי גרסתו היא "תמוהה ונסתרת על-ידי עדויות אחרות" (פיסקה 31 להכרעת הדין). בית המשפט הוסיף וציין, כי המערער "הסתבך בשקרים במח"ש" (פיסקה 32) וכי הסברים מסוימים שנתן - היו בגדר גירסה כבושה. בית-משפט קמא מצא לקבוע בהכרעת-דינו, כי עדותו של המערער הייתה "בלתי מהימנה", וזאת אל מול עדותה של המתלוננת, שנמצאה על-ידו "מהימנה" (פיסקה 36 להכרעת הדין).
4. בערעור שהוגש לבית-משפט זה, משיג המערער על הכרעת הדין בלבד. המערער טוען לחפותו. לטענתו, לא נתן בית-משפט קמא משקל ראוי לכפירתו המלאה במעשים המיוחסים לו, עוד בחקירתו במח"ש. דווקא בחקירתו הנגדית בבית המשפט, הוא לא נשאל על המעשים מושא כתב האישום. המערער הוסיף וטען, כי עדויות עדי התביעה, לא רק שאין הן תומכות בגירסת המאשימה, אלא שהתמיהות והסתירות שבהן - צריכות להביא לזיכויו. באופן ספציפי, היפנה המערער לעדותו של עד התביעה מר אבי ברנר, וזאת לעניין התנהלותה של המתלוננת עצמה והריב שהיה בינה לבין המערער; עדותה של עדת התביעה, גב' שירן קורדובה, לעניין הסתירה העולה מעדותה בכל הקשור לעדות המתלוננת בעניין הקשר ביניהם, כמו גם הסיפור החלקי שמסרה לה המתלוננת ביחס לאירועים שבכתב האישום; עדותו של עד התביעה מר וידר, בכל הקשור להיעדר חיזוק לטענות המתלוננת על מעשי המערער, כמו גם טענתה לפיה ביקשה לא לעבוד עמו; עדות עדת התביעה, גב' עדי מזרחי-בוארון, בכל הקשור בטענתו לפיה עדות זו עומדת בסתירה לגירסת המתלוננת באשר להיותה נסערת מן האירוע, כאשר גם בהקשר זה נטען בערעור למשקל שיש ליתן לכך שהמתלוננת לא סיפרה לאותה עדה על המעשים שלכאורה בוצעו בה. המערער גם טען בכל הנוגע לעדותו של עד התביעה, מר כארם נאסר אלאדין, בכל הקשור הן לכך שאותו עד לא ראה שהמערער נגע במתלוננת, כמו גם המועד המאוחר בו ציין עד זה ששמע לראשונה על תלונת המתלוננת.
5. עוד היפנה המערער לעדותו של עד ההגנה, מר רונן עיסמי, וזאת הן לעניין התנהגותה המינית של המתלוננת וכן לכך שעדות זו כללה מרכיב שאישר שהמתלוננת לא סיפרה מאומה על המעשים שביצע בה לכאורה המערער. בנוסף, הפנה המערער גם לעדותו של עד התביעה, מר אליצור אטיאס, לעניין היות המתלוננת "חיילת בעייתית", ולכך שאותו עד העיד שלא ידע על תלונת המתלוננת ועל כך שבקשת המתלוננת שלא לעבוד עם המערער, הייתה בקשה שגרתית. עד נוסף שלעדותו הפנתה ב"כ המערער, היה עד התביעה מר הייב חלמי, שגם מעדות זו ביקשה ללמוד שאין היא תומכת בגירסת המתלוננת.
6. טענות נוספות שבאו לפנינו מפי ב"כ המערער היו למחדלי חקירה בהליך. זאת, בכך שלא בוצע עימות בין המתלוננת לבין המערער, והכל כאשר מדובר ב"גירסה מול גירסה". לא נחקר גם השוטר רונן, אשר המתלוננת טענה שהוא הראשון לו סיפרה על תלונתה. זאת ועוד, נטען שבית-משפט קמא נתן שלא בצדק אמון בעדותה של המתלוננת עצמה, וזאת חרף היעדר תמיכה בעדות זו; התנהגותה הבעייתית של המתלוננת במהלך עדותה (לפי הנטען), כמו גם העובדה שמדובר בעדות יחידה, כאשר בית המשפט קמא לא הזהיר את עצמו ולא מצא למעשה חיזוקים עצמאיים לגירסתה זו של המתלוננת. נטען עוד, כי לא היה מקום ליתן משקל לעניין שקריו של המערער כדי להרשיעו, בנסיבות המקרה.
7. שילוב טענות אלה, הוא העומד ביסוד עמדתו של המערער בערעור, ולפיה קיים ספק סביר באשמתו ומן הדין להורות על זיכויו.
8. לאחר שעיינו בחומר הראיות ושמענו בהרחבה את טענות ב"כ הצדדים, מסקנתנו היא כי דין הערעור להידחות. להווי ידוע, כי בית-משפט שלערעור לא ייטה ככלל להתערב בקביעות מהימנות של הערכאה המבררת שהתרשמה באופן בלתי אמצעי מעדים שבאו לפניה. נסיבות המקרה שלפנינו, אינן מצדיקות סטייה מכלל זה. בית-משפט קמא ציין במפורש כאמור, כי לאחר שנשמעו לפניו העדים, הוא מצא מקום ליתן אמון בגרסתה של המתלוננת, שנמצאה כגירסה עקבית ומפורטת, ולהעדיפה על פני גירסתו של המערער שכללה גם סתירות, גירסה כבושה, שקרים, והכל כאמור לעיל. יש להוסיף ולציין, כי בית-משפט קמא בהכרעת-דינו המנומקת והמפורטת, נתן דעתו לשורת היבטים הקשורים בעדותה של המתלוננת, ובעדויות האחרות. נציין בהקשר זה, את התייחסותו של בית-משפט קמא לפירוט השונה בין הודעותיה של המתלוננת במח"ש לבין עדותה בבית המשפט; את התייחסותו של בית המשפט לבלבול בחקירתה הנגדית של המתלוננת בעניין סדר האירועים ולהסבר שניתן לעניין זה, תוך הקביעה ש"המתלוננת ידעה לספר בסדר הנכון על כל ארבעת האירועים" (פיסקה 8 להכרעת הדין). עוד התייחס בית המשפט קמא לכך שנתגלו סתירות ובלט היעדר זיכרון בעדות המתלוננת ביחס למועדים שונים, אולם בהתייחס לכך ציין בית-משפט קמא כי אין המדובר בפגמים היורדים לשורש העניין, בשים לב לכך שמדובר באירועים שאירעו לפני יותר מארבע שנים, כמו גם לטראומה שבאירוע. משמעות הדבר היא אפוא, כי אין עילה בנסיבות המקרה להתערב בקביעת בית-משפט קמא לעניין המהימנות שנתן בעדותה של המתלוננת.
9. בכל הקשור לעדויות האחרות אליהן היפנתה ב"כ המערער את טענותיה, הרי שגם בטענות אלה לא מצאנו עילה להתערבותנו בהכרעת דינו של בית-משפט קמא. אכן, טענת המערער המשותפת למספר עדים שנשמעו לפני בית-משפט קמא וצוינה לעיל, עניינה היקף הפרטים החלקי או אי-מסירת פרטים כלל - על-ידי המתלוננת. בעניין זה, בית-משפט קמא ציין שהמתלוננת עצמה הדגישה בעדותה שהיא לא סיפרה לאחרים על האירועים לפרטי פרטים, "משום שהתביישה" (פיסקה 14 להכרעת הדין). המתלוננת ציינה בעדותה את הקשיים שהיו לה בסיפור המעשה לאנשים אחרים, היות ומדובר ב"דברים כל כך אישיים" (עמ' 11 ש' 24 לפרוטוקול). אשר-על-כן, המתלוננת לא הכחישה שלא סיפרה "הכל" (עמ' 12 ש' 11 לפרוטוקול). המתלוננת שבה וציינה, "זו הייתה בושה. גם כאשר התחלתי לספר למ"פ על זה, הידיים שלי רעדו" (עמ' 13 ש' 14 לפרוטוקול). בית-משפט קמא גם ציין את בקשתה של המתלוננת שלא לצאת יותר עם המערער לפעילות ואת תגובות המפקדים אליהם פנתה - שביקשו ממנה לא להתלונן, עד מועד מאוחר יחסית בו הגיעה לבסיס מפקדת חדשה שסייעה לה להגיש תלונה מפורטת. יש להוסיף ולציין, כי בטענה לפיה לא הייתה עדות ראייה למעשים עליהם התלוננה המתלוננת, כמו למשל עדותו של מר הייב חלמי, ולפיה לא היה לו זכור האירוע הנטען בג'יפ, אין כדי להועיל. בית-משפט קמא נתן דעתו ונימוקיו גם לעניין זה, בציינו כי מעדות המתלוננת עצמה עלה שכלל לא היו עדי ראייה לנדון. יצוין, כי פסק-דינו של בית-משפט קמא כולל התייחסות מפורטת לעניין זה ונימוקים מדוע לא ניתן לראות בכך שעדים שונים לא ראו את המעשים, ככרסום בגירסתה של המתלוננת.
10. לא מצאנו גם לקבל את טענת המערער בעניין מחדלי החקירה - אם לעניין אי-קיום העימות בין המתלוננת לבין המערער, אם לעניין אי-חקירת מר רונן עיסמי. בעניין זה, נחקרה ישירות בבית-משפט קמא חוקרת מח"ש, גב' בת-שבע אלה. היא הסבירה, שלא נעשה עימות בתיק, היות והיו מספיק ראיות והיה רצון לחסוך מן המתלוננת את המפגש האמור. כמפורט לעיל, אכן מארג הראיות הוא כזה שאין בהיעדרו של עימות כדי להביא לכרסום בתשתית הראייתית שעמדה ביסוד הכרעת הדין של בית-משפט קמא. אשר לאי-חקירתו של מר רונן עיסמי, הרי שהוסבר בעדותה של גב' אלה כי שוטר זה לא נחקר, משעה שהמתלוננת עצמה ציינה שהיא לא סיפרה לו את שקרה ולמעשה "כמעט לא אמרה על מה מדובר" (עמ' 57 ש' 14 לפרוטוקול). במצב דברים זה, לא מצאנו מקום לקבל טענה זו של מחדל חקירה.
11. לסיום, נציין כי לא מצאנו לקבל את הטענה הנוספת של ב"כ המערער, לעניין היות עדות המתלוננת עדות יחידה. כמפורט לעיל וכקבוע בהכרעת דינו של בית-משפט קמא, הרשעתו של המערער לא נסמכה על עדות זו לבדה. בית-משפט קמא בחן בהרחבה את העדויות הנוספות שהובאו לפניו ומצא בהן חיזוקים שונים לסיפור המעשה של המתלוננת. כך למשל, לעניין עצם הימצאותה במקומות הנטענים; דברים עליהם דיווחה; רצונה שלא לצאת לסיור עם המערער, ועוד. לבסוף, נסמכה ההרשעה לא על שקריו של המערער בפני עצמם, אלא על כך ששקרים אלה - יחד עם בקיעים וסתירות נוספים שהיו בגירסת המערער - השמיטו יחדיו את גרסתו.
12. סוף דבר - לא מצאנו מקום להתערבות בהכרעת-דינו של בית-משפט קמא, ודין הערעור להידחות.
13. נוכח מסקנתנו זו, יתייצב המערער לביצוע עבודות השירות שנגזרו עליו, ביום 1.1.12 בשעה 08:00, במשרדי הממונה על עבודות השירות במפקדת מחוז צפון, יחידת עבודות שירות, בכפר מג'אר.
המזכירות תעביר עותק של פסק-דיננו זה לב"כ הצדדים וכן לממונה על עבודות השירות, תוך וידוא טלפוני של קבלתו.
<#14#>
ניתן היום, כ"ז חשון תשע"ב, 24 נובמבר 2011, בהעדר הצדדים.
|
|
|
|
|
|
גילה כנפי שטייניץ, שופטת
|
|
ד"ר יגאל מרזל, שופט
|
|
אריה רומנוב, שופט
|
התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:
הורד קובץ
לרכישה
הזדהה
בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד
יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
| הודעה |
Disclaimer |
|
באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.
האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.
|