השופטים: י. גריל ו - א. שיף:
בפנינו ערעור על החלטה שניתנה בביהמ"ש לעניינים מקומיים בחיפה, מיום 23.05.05, במסגרת ב"ש 157/02 (כב' השופט אהרן ח. ורבנר) להלן: "ביהמ"ש קמא", אשר דחה את בקשת המערער לביטול צו ההריסה המינהלי, שלפי הנטען פקע, כך שאין אפשרות לבצעו.
תמצית העובדות וההליכים
:
ביום 27.05.02 נתן המשיב צו הריסה מינהלי (להלן: "צו ההריסה" או "הצו"), כנגד מבנה, המצוי בבעלות המערער, וזאת מכוח סעיף 238א לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965 (להלן: "החוק"). בצו ההריסה צוין, כי יש להרוס "בנין חורג" "בגוש 10864 חלקה 172 בכתובת: רחוב החלוץ 63 (לונץ 4) חיפה, בקומת הקרקע בחזית הצפון מזרחית של מקלט ושירותים ציבוריים קיימים ובצמוד להם לכיוון רחוב לונץ..." (להלן גם: "המבנה"). בצו נאמר עוד, כי במקום "בונים ללא היתר כדין, תוספת בניה בשטח של כ - 32 מ"ר ע"י בניית קונסטרוקציית ברזל אותה קירו בגג מבטון, כשפרטי הבניה מתוארים בדו"ח הביקור במקום ובסקיצה המצורפת ומהווים חלק בלתי נפרד מהתצהיר" (להלן: "הבנין החורג")".
מדו"ח הביקור מחודש מאי 2002, מהתצהיר מיום 23.05.02 ומהסקיצה והתמונות המצורפות שהוגשו לביהמ"ש קמא עלה, כי מדובר בבניה ללא היתר של גגון מבטון, שנועד להחליף גגון קיים מפח, עבור מבנה מסחרי. דו"ח הביקור במקום כולל תאור מפורט של ה"בניין החורג", העולה בקנה אחד עם הצילומים שצורפו.
ביום 10.06.02 ביקשו בעלי הנכס, מלכה מיכל ומיכה (להלן: "המבקשים" במסגרת ב"ש 157/02) מביהמ"ש קמא (כב' השופטת אורית קנטור) לבטל את צו ההריסה. בקשתם נדחתה, ובין לבין נכנס המערער דנן בנעליהם של בעלי הנכס.
מאז הוצאת הצו נוהלו ע"י המערער ואלו שקדמו לו הליכים מרובים, לרבות ערעורים, אשר נדחו כולם, ואשר קצרה היריעה מלפרט את ההליכים ונימוקיהם. מכל מקום, הליכים אלו הצליחו לגרום לעיכובים חוזרים ונשנים בביצוע הצו, עד עצם היום הזה.
כאשר כלו כל הקיצין והמבנה שנבנה ללא רשיון עמד להיהרס, פנה המערער פעם נוספת לביהמ"ש קמא והפעם גרס כי גילה, בסמוך להגשת בקשתו, כי הכתובת והחלקה, הרשומים על-גבי צו ההריסה, אינם מתארים אל נכון את מיקומו של המבנה. בצו ההריסה נאמר, כי המבנה החורג מצוי ברח' לונץ 4 ואילו המבנה נשוא ענייננו מצוי ברח' לונץ 2. יתרה מכך, בצו ההריסה נאמר עוד, כי המבנה החורג מצוי בגוש 10864 חלקה 172 ואילו המבנה האמור להיהרס מצוי אמנם באותו הגוש, אך בחלקה 173.
לפיכך, ביקש המערער לבטל את צו ההריסה ולעכב את ביצועו עד לבירור העניין.
בקשתו של המערער נדחתה. ביהמ"ש קמא אימץ את טיעוני המשיב כי צו ההריסה המינהלי כולל תיאור ברור ומספיק של המבנה נשוא הצו.
בערעורו טוען המערער, כי טעות ברישום החלקה, עליה ממוקם המבנה, כמו גם ברישום הכתובת המדויקת של הנכס האמור להיהרס, מביאה לבטלות צו ההריסה. עוד טען המערער, כי בקשתו לביטול הצו נדחתה, מבלי שנתקיים דיון במעמד הצדדים בפני ביהמ"ש קמא.
המערער מבקש, אפוא, לקבל הערעור ולהורות על בטלות צו ההריסה.
ב"כ המשיב ביקש לדחות הערעור. לדעתו, המבנה האמור להיהרס אכן נמצא בכתובת ובחלקה, המצוינים בצו ההריסה.
עיון בתיק ביהמ"ש קמא מעלה ספק, שמא אכן נפלה טעות ברישום החלקה עליה הוקם המבנה שיש להרסו. אפשר שגם נפלה טעות בכתובתו המדויקת של המבנה.
לית מאן דפליג, כי החלקה, עליה הוקם המבנה הבלתי חוקי, הייתה במקורה בבעלותם של מלכה מיכל ומיכה, ומהם הועבר המבנה למערער. מנסחי לשכת רישום המקרקעין, שהוגשו לביהמ"ש קמא, עולה, כי חלק מחלקה 173 בגוש 10864 שייך אמנם למלכה מיכל ומיכה, ואילו חלקה 172 מעולם לא הייתה בבעלותם. אם לא די באמור לעיל, אזי מתצהירו של מר ספקטור איליה, מפקח בניה בעיריית חיפה מיום 19.5.02, עולה, כי המבנה הבלתי חוקי, נשוא צו ההריסה, נבנה על חלקה 173 (ולא על חלקה 172). בתצהיר אחר מיום 2.10.02 מצהיר מר ספקטור כי המבנה נבנה על חלקה 172.
דיון
:
פגיעה בקניינו של אדם, אף אם נבנה שלא כדין, מחייבת ציון מדוייק ומפורט של המבנה, האמור להיהרס. בר"ע 1/84
דוויק נ' ראש העיר ירושלים, פ"ד לח(1) 494 נאמר, כי על צו ההריסה המינהלי להיות מפורט ביותר, ודרוש כי ידעו ממנו במדויק מה המבנה או מה החלק ממנו, שיש להרוס.
יחד עם זאת, טעות שנפלה בצו ההריסה, אין פירושה בהכרח בטלות הצו או חוסר אפשרות לבצעו. אם חרף הטעות ניתן לזהות בוודאות את המבנה שיש להרסו, אזי ניתן יהא לבצע הצו.
לענין זה, ראויים לציטוט דברי ביהמ"ש העליון ברע"פ 9553/04
סוהילה שבאנה נ' יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים, תק-על 2004(4) 1030, מפי כב' השופטת חיות: