פסק-דין בתיק ע"פ 590/06

ס. הנשיא השופט ש. ברלינר [אב"ד]:

1.         המערער הועמד לדין בבימ"ש השלום בחדרה (כב' ס. הנשיא השופט מוחסן, תיק פלילי 1634/05) בגין אירוע מיום 7.12.04  שבגינו יוחסו לו שתי עבירות: התנהגות פרועה במקום ציבורי - עבירה לפי סעיף 216א(1) לחוק העונשין תשל"ז-1977 וכן עבירה של איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין.

2.         הפרשה מתוארת בכתב האישום. המערער שהה אז במשרדי הרווחה שבאום אל פחם והתנהגותו הפרועה באה לידי ביטוי, כך נטען כלפיו בכתב האישום, בכך שהתפרץ למשרדה של נבאא ג'בארין (המתלוננת), בעט בדלת משרדה והחל להשתולל במקום. הוא גם איים עליה כי יפגע בגופה באומרו לה כי  אם לא תצא מהתיק של משפחתו יקרה לה רע וזאת בכוונה להפחידה.

3.         המערער כפר במיוחס לו בכתב האישום וביום 9.11.05 שמע כב' השופט מוחסן את הראיות. מטעם התביעה העידו השוטרת רס"ר שורוק מסארווה שגבתה את הודעתו של המערער, ת/1. כמו כן העידה העובדת הסוציאלית נאדא ג'בארין אשר הסבירה כי היא שמעה צעקות מחדרו של מונדר העובד הסוציאלי השני שהיה בבניין. היא יצאה ממשרדה לכיוון השירותים ואז ראתה את המערער שרדף אחריה לתוך משרדה "בעט בדלת ופרץ את הדלת ונכנס למשרד והתחיל לאיים" (עמ' 4). גם העובד הסוציאלי מונדר העיד על אשר אירע באותו יום במשרדי הרווחה.

             לאחר שסיימה התביעה הבאת עדויותיה העיד הנאשם (עמ' 9 עד עמ' 13 לפרוטוקול). הוא אישר כי הלך אחרי העובדת הסוציאלית נאדא, אך לא קילל ולא איים עליה.

4.         בהכרעת הדין מיום 12.12.05 זיכה כב' ס. הנשיא מוחסן את המערער מעבירת האיומים אך הרשיע אותו בהתנהגות פרועה במקום ציבורי. השופט מוחסן לא ראה לסמוך על עדותה של המתלוננת, העדיף את עדותו של מונדר, וקבע כי "הנאשם לא בעט בדלת משרדה ... ולא השתולל במקום. פתיחת דלת של משרדה ופניה לפקיד הציבור, שאיים לפנות למשטרה בשאלת הבהרה לסיבת הזמנת המשטרה, איננה בבחינת איום ואינה עונה על דרישת היסוד העובדתי וגם לא הנפשי לביצוע עבירת האיום".

            כב' השופט מוחסן לא ראה עבירה בהתנהגותו של המערער בעת שישב במשרדו של מונדר "הגם שדיבר בטון גבוה". אולם, הוא לא ראה הצדקה לכך שהמערער הלך בעקבות נאדא אל משרדה פתח את דלת המשרד ואמר לה את אשר אמר, בטון גבוה. הוא קבע כי, לא היתה למערער "זכות לרדוף אחריה שהיא הלכה למשרדה ומבלי לקבל רשות לפתוח את דלת המשרד ולדבר בטון גבוה". התנהגות זו, פסקה הערכאה הראשונה "אינה התנהגות ראויה כלפי עובדי ציבור שממלאים את תפקידם הציבורי והתנהגות זו מהווה עבירה של התנהגות פרועה במקום ציבורי".

            לפיכך הורשע המערער בעבירה האמורה ובגזר הדין, בהתחשב בעובדה שאין לו הרשעות קודמות נגזרו עליו עונשים אלה: מאסר על תנאי של  6 חודשים למשך 3 שנים שלא יעבור עבירות על סעיפי העבירה שבה הורשע; קנס בסך 1,500 ש"ח או 6 ימי מאסר תחתיו וכן  חוייב המערער לחתום על התחייבות כספית בסך 3,000 ש"ח.

5.         הערעור מופנה בעיקרו נגד הכרעת הדין ובאשר לגזר הדין נטען רק כי העונש שהוטל על המערער חמור יתר על המידה לאור מצבו הכלכלי הקשה. כמו כן נולד לו בן פג והוא צמוד אליו כל הזמן, המערער נסמך על הבטחת הכנסה שהוא מקבל מאת המוסד לביטוח לאומי והוא אב ל- 5 ילדים. מבוקש על כן להתערב בגובה הקנס שהוטל עליו.

6.         באשר להכרעת הדין טוען המערער כי הוא לא טרק את דלת משרדה של המתלוננת. התנהגותו לא היתה התנהגות פרועה, ועדותו של העד מונדר דוקא תומכת בגירסתו. התנהגותו היתה "כהתנהגות של כל אדם מן היישוב ואין בה התנהגות חורגת ואין ראיה אחת כי התנהגות המערער הינה פרועה".

7.         חוק העונשין קובע  את העבירה של התנהגות פסולה במקום ציבורי בסעיף 216, שבסימן י"א הדן במטרדים, כדלקמן:

216. התנהגות פסולה במקום ציבורי

(א) העושה אחת מאלה, דינו - מאסר ששה חדשים:

(1) מתנהג באופן פרוע או מגונה במקום ציבורי;

(2) גורם לקטין שלא מלאו לו שש עשרה שנים לפשוט יד או לקבץ נדבות במקום ציבורי, או משדל או מניע לכך קטין כאמור;

(3) מתהלך כפושט יד או כמקבץ נדבות, או משתדל להשיג תרומות מכל מין שהוא, והכל באמתלת כזב או מרמה;

(4) מתנהג במקום ציבורי באופן העלול להביא להפרת השלום;

(5) משוטט בחצרים או בקרבתם או בדרך או בכביש או בסביבתם, או במקום ציבורי, והכל בזמן ובנסיבות שיש בהם כדי להסיק שהוא נמצא שם למטרה אסורה או פסולה.

(ב) הפושט יד, או מקבץ נדבות, במקום ציבורי בחשיפת פצעים או מומים או בהטרדה, דינו - מאסר חודש ימים."