ע"א
בית המשפט המחוזי בתל אביב
|
1289-04,1066-04
02/08/2005
|
בפני השופט:
שרה דותן
|
| - נגד - |
התובע:
1. DEXIA CREDIT LOCAL
2. אוצר השלטון המקומי בע"מ
עו"ד אריה דנצינגר ואח'
עו"ד קנטור ואח'
|
הנתבע:
1. אדיר שפירא
2. בצלאל בן ציון
3. ע"י ב"כ עו"ד ארדינסט ואח'
4. מדינת ישראל
5. ע"י ב"כ עו"ד מפרקליטות מחוז ת"א - אזרחי
|
| פסק-דין |
הערעורים שהדיון בהם אוחד, מופנים כנגד החלטתו של כב' הרשם ד"ר עדי אזר ז"ל מיום 15.10.03, לפיה התקבלה בקשת המשיבים 1-2 לראות במסירת כתבי בי-דין לאוצר השלטון המקומי בע"מ מסירה בת-תוקף.
הרקע העובדתי.
בתאריך 19.5.02 הגישו משיבים 1-2 לבית משפט זה תביעה ובקשה לאישורה כתביעה ייצוגית כנגד המערערות (ת.א. 1066/02, בש"א 9927/02).
על פי הנטען בכתב התביעה, רכשה Dexia Credit Local (להלן:
"דקסיה") את השליטה באוצר השלטון המקומי בע"מ שלא כדין, מאחר שלא פעלה על פי הוראת סעיף 328 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 ולא פירסמה הצעת רכש מיוחדת.
בתאריך 20.5.02 נמסרו כתב התביעה והבקשה לאישור התביעה כתביעה ייצוגית (להלן:
"כתבי הטענות") במשרדי אוצר השלטון המקומי עבור שתי הנתבעות.
כמו כן נמסרו כתבי הטענות המיועדים לדקסיה במשרד עו"ד דוד קורצוויל אשר לגביו נטען, כי הוא משמש כנאמן עבורה ולמר פרנסואה פלנטרו שלגביו נטען כי הינו אחד ממנהלי החברה, בעת שביקר בארץ.
לאחר שדקסיה לא הגישה תשובה לבקשה לאישורה של התביעה כתביעה ייצוגית, התבקש כב' הרשם ליתן החלטה בהיעדר תגובה ובמסגרת בקשה זו לקבוע כי מסירת כתבי הטענות כמתואר לעיל הינה מסירה בת-תוקף.
בהחלטתו נשוא הערעורים, קיבל כב' הרשם המנוח את טענת המשיבים, ככל שהיא נוגעת לביצוע המסירה במשרדי אוצר השלטון המקומי בע"מ, אך דחה הבקשה למתן החלטה בהיעדר תגובה.
על החלטה זו הוגשו הערעורים שבפני.
לטענת המערערות, לא עלה בידי המשיבים להרים את נטל הראייה להוכחת גירסתם לפיה ההמצאה בוצעה כדין, מן הטעם שלא הוכח כי הקשר שבין דקסיה לאוצר השלטון המקומי בע"מ הינו אינטנסיבי במידה המצדיקה לראות בה מורשה לקבלת כתבי בי-דין.
המסגרת הנורמטיבית.
תקנה 482(א) לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת:
"היתה התובענה בענין עסק או עבודה נגד אדם שאינו גר באזור השיפוט של בית המשפט המוציא כתב בי-דין, די בהמצאת הכתב למנהל או למורשה, העוסק אותה שעה בעצמו מטעם האדם בהנהלת העסק או העבודה באותו אזור שיפוט."
ברע"א 39/89
General Elcatric Corp
נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ ואח' פ"ד מב(4) 762, 767 נקבע:
"סימן א' של פרק ל"ב לתקנות דן בהמצאה בארץ למי שנמצא בה, בין בעצמו ובין באמצעות ידו הארוכה;... בכל המקרים הללו עשוי הנתבע, הוא עצמו שלא להימצא בארץ, ואף-על-פי-כן, אם בוצעה ההמצאה למי שבעיני התקנות נחשב לידו הארוכה, היא תיחשב בת-פועל ללא צורך בהגשת בקשה לפי תקנה 500, ממש כפי שהמצאה לתייר שהגיע באקראי ארצה היא המצאה כשרה, אפילו אין בינו או בין התובענה, לבין מדינת ישראל כל קשר ואף אם לא ניתן היה לקבל נגדו צו להמצאה מחוץ לתחום השיפוט."
באשר למידת הקשר שבין המורשה לקבלת כתבי בי-דין על פי הגדרתו בתקנה לבין הנתבע, מוסיף כב' השופט ש' לוין (כתארו אז) ומבהיר (בעמ' 768) ש
"אין מדובר ב'שלוח' כמשמעותו הטכנית של דיבור זה אלא במי שדרגת האינטנסיביות של הקשר שבינו לבין הנתבע הגיעה לרמה כזו, שמותר להניח, כענין שבדין, שהוא יעביר לידיעתו של הנתבע את דבר ההליכים שהוגשו נגדו."
הרקע להרחבת לתחולתה של תקנה 482, גם ביחס לנתבעים השוהים מחוץ לגבולות המדינה הינו שינויים בפרשנות תקנות סדר הדין האזרחי לנוכח השינויים במציאות הטכנולוגית כפי שמבהיר ד"ר שלמה לוין בספרו תורת הפרוצדורה האזרחית, מבוא ועקרונות יסוד, עמ' 113-114.
להשקפת המחבר, הפרשנות המצמצמת שניתנה לתקנות סדר הדין האזרחי, ככל שהדבר נוגע להמצאה מחוץ לתחום נבעה מסברה שהיתה רווחת בעבר שיש בשימוש במינוח זה משום פגיעה בריבונותה של מדינה זרה, ומוסיף המחבר ומציע שינוייה של הגישה המצמצמת ברוח ההלכה שנפסקה ברע"א 2652/94
עמיחי טנדלר נ' לה קלוב מדיטרנה ישראל בע"מ ואח' תק-על 94 (3) 409:
"פרשנות זו שרוחה בעבר, כבר אינה תואמת את המציאות דהיום של 'עולם קטן', בו קיימים קשרים הדוקים בין המדינות השונות וגם מאפשרת תקשורת מודרנית העברת מידע בו-זמנית סיטונית וזולה באמצעות הטלפון הפקסימיליה ואמצעים אלקטרוניים אחרים, כמעט מכל מקום ולכל מקום על פני כדור הארץ, אמת נכון הדבר, ששומה על בית המשפט שלא לחרוג מהמסגרת הדיונית המחייבת, כפי שנתחמה בתקנות, אך בגדרם של כלליה, עדיין נותר כר נרחב לפני בתי המשפט להתאים אותם, על דרך פרשנות ראויה, למציאות החדשה."