השופט י' כהן:
1. ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (
כב' הרשמת הגב' ש' פומרנץ) בתיק אז' 13679/03, מתאריך 20.5.04.
2. פסק הדין ניתן לאחר שבתאריך 1.10.03 דחתה כב' הרשמת בבית המשפט קמא את בקשת המערערת לקבל רשות להתגונן, מפני תביעה, שהמשיבה הגישה נגד המערערת, על דרך סדר הדין המקוצר.
בערעורה טוענת אפוא המערערת, כי לא היה מקום לדחות את הבקשה למתן רשות להתגונן, ולטענתה יש לבטל את פסק הדין, ליתן לה רשות להתגונן ולהחזיר הדיון לשולחנו של בית המשפט קמא על מנת שישמע התביעה לגופה.
3. בכתב התביעה עתרה המשיבה לכך שהמערערת תחויב לשלם לה סך 116,929 ש"ח, כערכו לתאריך 27.7.03 (יום הגשת התביעה לבית המשפט קמא). בכתב התביעה טענה המשיבה, כי המערערת שכרה שירותיה לשם ביצוע עבודות פיתוח בפרוייקט מסויים (הנקרא "פרוייקט השיזף"), והוסכם כי המערערת תשלם למשיבה התמורה המגיעה לה עבור העבודות שתבוצענה על ידה בתנאי "שוטף + 60" מעת שעירית חיפה תאשר שהעבודה בוצעה. המשיבה הוסיפה וטענה בתביעתה, כי ביום 24.4.03 עירית חיפה אישרה את ביצוע העבודה וביום 27.4.03 אישר נציג הנתבעת כי העבודה בוצעה בשלמות ואושרה על ידי העיריה.
בתביעתה טענה אפוא המשיבה, כי למרות שקיימה את חיוביה כלפי המערערת, ואף עירית חיפה אישרה זאת, התחמקה המערערת מביצוע התשלום, ומכאן התביעה.
4. המערערת הגישה בקשה לקבלת רשות להתגונן מפני התביעה, ובקשתה נתמכה בתצהירו של מנהל המערערת, מר יעקב בן שאול.
לתצהירו של מר בן שאול צורף העתק ממסמך שנחתם בין הצדדים בתאריך 8.10.02, אשר משום מה לא צורף לכתב התביעה, ובמסמך זה פורטו המחירים המוסכמים בין הצדדים לעבודות השונות, וכן נרשם בו הסעיף הבא:
"העבודה צריכה לקבל אישור והנחיות מעירית חיפה לצורך קבלת טופס אכלוס.
תנאי תשלום: שוטף + 60."
עתה מתחדדת המחלוקת בין הצדדים. בה בשעה שהמשיבה טוענת, כאמור, כי היה על המשיבה לשלם לה לאחר שקיבלה אישור מעירית חיפה, טוענת המערערת, מפי מנהלה מר בן שאול, כי שירותיה של המשיבה נשכרו "לצורך קבלת טופס איכלוס", ואולם, "המשיבה לא ביצעה עבודתה כראוי ועבודות הפיתוח לא הושלמו בזמן סביר, עובדה שהסבה נזקים רבים למבקשת". מנהל המערערת הוסיף והצהיר בתצהירו, כי בעקבות האישור שהמשיבה הציגה לפניו שולמו לה "כספים רבים", אך לאחר מכן התברר כי אישור זה "הינו אישור חלקי על ביצוע עבודות - אישור שאינו מקנה טופס איכלוס, שלמטרתו נשכרה המשיבה".
5. אעיר, כי הגם שבמסמך שנחתם בין הצדדים מפורטות עבודות שונות, כגון: אספלט בחניה, אספלט במדרכה, עבודות גרנוליט, אדמה גננית ומסלעה, הרי אישור העיריה מתאריך 24.4.03 לא מאשר אלא ש"קיבלנו לאחזקתנו את המדרכה במקום הנ"ל". ממילא ברור, שאישור העיריה אינו מאשר שהמשיבה ביצעה לכאורה את כל יתר עבודות הפיתוח שקיבלה על עצמה לבצע.
מנהל המערערת מר בן חיים מוסיף ומצהיר בתצהירו, כי בעקבות העבודות הלקויות שביצעה המשיבה, נגרמו למערערת נזקים שונים, ובכלל זה היה עליה לשלם פיצויים עקב איחור במסירת הדירות לדיירי הבניין שבנתה, איחור שנבע מהאיחור בקבלת אישור האיכלוס. כמו כן הצהיר מנהל המערערת, כי כתוצאה מהאיחור היה על המערערת לשאת בתשלום הוצאות תקורה שונות, והן הוצאות אחזקה ושירותי שמירה במשך 10 חודשים.
מנהל המערערת מוסיף ומצהיר בתצהירו, כי אישור האיכלוס ניתן למערערת בתאריך 12.6.03, לאחר שהמערערת הפקידה ערבות בנקאית בעירית חיפה להבטחת השלמת עבודות הפיתוח, אותן השלימה בסופו של דבר באמצעות קבלן אחר.
6. בהחלטתה הסתמכה כב' הרשמת בין היתר על דברים שמסר מנהל המשיבה עת נחקר על תצהיר שמסר בתמיכה לבקשה להטלת עיקול זמני, וקבעה כי גרסתו "נתמכת לחלוטין במסמכים שצרף לכתב התביעה ולבקשת העיקול". לעומת זאת, ככל שהדברים אמורים במנהל המערערת, קבעה כב' הרשמת, כי טענותיו על נזקים שנגרמו למערערת נטענו באופן כללי וסתמי "ואינן נתמכות אפילו במסמך אחד להוכחתן". כב' הרשמת קיבלה טענת המשיבה כי אינה אחראית להשלמת כלל העבודות בבניין, ואולם, "מעצם העובדה שביום 27.4.03 אושרו עבודות הפיתוח ע"י העיריה, ואילו טופס האיכלוס ניתן רק ביום 12.6.03, מעידה על כך שעבודות אחרות שלא בתחום אחריותו של מנהל המשיבה - טרם בוצעו, ואין לפקוד עליו עוון זה".
עוד קבעה כב' הרשמת בהחלטתה, כי ההגנה שהציגה המערערת בבקשתה לקבלת רשות להתגונן היא "הגנת בדים קלאסית", והוסיפה בהקשר זה, כי "אין צורך שב"כ המשיבה יחקור את מנהל המבקשת על תצהירו, שכן הגרסה הופרכה ללא צורך בחקירתו, ואין בהעדר חקירה כדי להוסיף לתצהיר המבקשת את מה שאין בו".
7. הנני סבור, כי שגגה יצאה מתחת ידי בית המשפט קמא, והערעור בדין יסודו.
ראשית, בשלב הבקשה לקבלת רשות להתגונן אין בית המשפט נכנס לשאלת מהימנות המצהיר שתצהירו תומך את הבקשה, ודי למבקש שיראה כי יש בידו להציג הגנה לכאורה. מנהל המערערת הצהיר כי המשיבה לא ביצעה העבודות כראוי, והוסיף כי בעקבות זאת היה על המערערת לשכור שירותיו של קבלן אחר להשלים את עבודות הפיתוח. על כן, לדעתי, לא היה מקום לקביעה שתצהיר מנהל המערערת מופרך, מה עוד, שמנהל המערערת כלל לא נחקר על תצהירו. רק במקרים נדירים ניתן לומר שתצהיר פלוני מופרך מבלי שהמצהיר נחקר עליו, והמקרה שלפנינו אינו כזה.
לגופו של עניין, ומהמסמך שצורף לתצהיר מנהל המערערת עולה, כי המשיבה נשכרה לכאורה לבצע עבודות פיתוח שונות, בה בשעה שאישור עירית חיפה מתייחס למדרכה בלבד. עם כל הכבוד, הנני סבור, כי שגתה כב' הרשמת בבית המשפט קמא כאשר סברה שהאישור מתייחס לכלל עבודות הפיתוח, ואם סברה כב' הרשמת, שהתקנת המדרכה ממצה את כלל עבודות הפיתוח שהמשיבה התחייבה לבצע, כי אז נראה לכאורה שאף בכך שגתה.