פסק-דין בתיק עא 2724/03

השופטת רות רונן

1.         עיקול זמני מוטל על חשבון של לקוח בבנק. האם העיקול תופס רק את הכספים המצויים בחשבון בעת הטלתו, או שמא נתפסים ברשתו גם הכספים שנכנסו לחשבון לאחר שהוא הוטל? זוהי השאלה המרכזית נשוא ערעור זה. 

2.         המשיבה הגישה תביעה כנגד חברת טלעד שירותי מידע טלפונים בע"מ (להלן: "טלעד") בת.א. 5843/94 בבית משפט השלום ברמלה (להלן: "התביעה"). במסגרת התביעה בקשה המשיבה כי יוטל עיקול זמני על נכסי טלעד (בש"א 3090/95). בית המשפט נעתר לבקשה והטיל עיקול מכוח החלטה מיום 31.10.95.

הודעה על דבר העיקול נמסרה למערער (להלן: "הבנק"). ביום 2.11.95 היו לטלעד שני חשבונות בבנק. בחשבון 7539115 היה סך של 4,779.57 ש"ח ובחשבון 767067 עמדה היתרה על אפס.

הבנק השיב לצו העיקול ביום 2.11.95 ואישר אותו.

לאחר אישור העיקול ע"י הבנק, הוצאו מחשבונות טלעד בבנק כספים בסכום כולל של 201,618.58 ש"ח.

ביום 24.2.98 ניתן פסק דין בתביעה כנגד טלעד, במסגרתו אושרו העיקולים הזמניים. טלעד ערערה על פסק הדין, ובסופו של דבר הגיעו הצדדים להסכמה לפיה הסכום הפסוק יועמד על סך של 601,517 ש"ח בתוספת שכ"ט עו"ד בסך 60,000 ש"ח.

טלעד לא פרעה את הסכום הפסוק, והמשיבה הגישה בקשה לפירוקה. ביום 18.4.00 מונה עו"ד חסדאי כמפרק זמני של טלעד.

3.         המשיבה הגישה תביעה כנגד הבנק. היא טענה כי הבנק הפר את צו העיקול בכך שאיפשר לטלעד למשוך כספים מחשבונה, לאחר המצאת צו העיקול ורישומו אצל הבנק.

בין הצדדים לא היו מחלוקות עובדתיות, והוסכם כי הם יסכמו טענותיהם בכתב.

בית משפט השלום (כב' השופטת אבניאלי) קבל את התביעה. בית המשפט קבע בפסק הדין, כי הבנק איפשר לטלעד למשוך כספים מחשבונה, בניגוד להנחייה המפורשת שבצו העיקול, ותוך סיכול מטרתו של צו העיקול עצמו. צו העיקול, כך נפסק, נועד לשמר את הכספים שיופקדו בחשבונה של טלעד, עד להחלטה אחרת. אילו היה הצו מכוון רק לכספים המצויים באותה עת בחשבונה של טלעד, היה הדבר נאמר בו מפורשות.

פסק דין זה הוא נשוא הערעור.

4.         הבנק טוען בערעור, כי בית המשפט קמא שגה כאשר פירש את צו העיקול כפי שפירש אותו. לטענתו, העיקול חל, על פי ההודעה למחזיק, על כספים הנמצאים בבנק באותה עת. הבנק אכן עיקל כספים אלה, כנדרש.

אולם, צו העיקול לא חל ולא יכול היה לחול על הכספים שהגיעו לחשבון טלעד בבנק לאחר הטלת צו העיקול. לטלעד לא היתה "זכות" בכספים אלה במועד הטלת העיקול, אלא היתה לה לכל היותר תקווה או ציפיה לקבלם. לכן, העיקול לא הוטל על הכספים שנכנסו לחשבון טלעד לאחר המועד בו הוטל העיקול, והעובדה שהבנק אפשר לטלעד למשוך כספים אלה, אינה מהווה, לכן, הפרה של צו העיקול.

לחלופין, טוען הבנק כי לאור ניסוח צו העיקול וההודעה למחזיק, קיים "הצדק סביר" להתנהגותו.

5.         על-מנת להכריע בסכסוך שבפנינו, יש לבחון מהו עיקול זמני, ועל אילו זכויות ניתן להטילו. כן יש לבחון את מערכת הזכויות של הבנק וטלעד, ויש לבחון מהן הזכויות של טלעד שניתן היה לעקל אותן בעת שהוטל צו העיקול. לאחר מכן תיבחן השאלה האם הפר הבנק את צו העיקול. אם התשובה תהיה חיובית, יהיה מקום לבחון האם עומד לבנק הצדק סביר להתנהגותו.

מהותו של עיקול זמני

6.         העיקול דנן הוא עיקול זמני, שהוטל מכוחה של תקנה 360 לתקנות סדר הדין האזרחי, שזה היה נוסחה במועד הטלת העיקול:

" בתביעה לסכום כסף הנתמכת במסמך או בראיות מהימנות אחרות, להנחת דעתו של בית המשפט או הרשם, רשאי הוא לתת צו עיקול זמני, על נכסים שבידי הנתבע, וכן על נכסים של הנתבע שבידי אדם אחר (להלן-המחזיק) לרבות כל חוב וזכות, בין שהגיע זמן פרעונם ובין אם לאו, עד שיקויים פסק הדין..."

העיקול הזמני מהווה מחסום משפטי, שמטרתו למנוע מבעל הזכויות או מהמחזיק מלסכל את פרעון החוב לנושה (ר' ע"א 4360/90 בר חן נ. כוכבי, פ"ד מז(2) 311, 320).