ע"א
בית המשפט המחוזי ירושלים
|
6059-05
21/06/2006
|
בפני השופט:
משה דרורי
|
| - נגד - |
התובע:
לאה בן עזרא
עו"ד גד אדרי
|
הנתבע:
נציגות הבית המשותף מרח' מן 1 ירושלים
עו"ד אהרון גבע
|
| פסק-דין |
כללי
1. על מי מוטלת החובה לשלם את הוצאות התחזוקה השוטפת בבית משותף: האם על מי שרשום בלשכת רישום המקרקעין כחוכר הדירה לדורות או שמא על מי שמחזיק בה בפועל ומתגורר בה שנים רבות? זו היא השאלה העומדת לדיון בפנינו.
הצדדים
- א. המערערת, גב' לאה בן עזרא (להלן - "המערערת" או "לאה"), היא אשה קשישה המתגוררת למעלה משלושים שנה בדירה המצויה בבניין הרשום בלשכת רישום המקרקעין בירושלים כבית משותף. הדירה ידועה כגוש 30184, חלקה 122, תת חלקה 13 (להלן - "הדירה"), והיא שוכנת ברחוב מן 1 בירושלים.
ב. המשיבה, היא נציגות הבית המשותף של הבניין ברחוב מן 1 בירושלים (להלן - "הנציגות" או "וועד הבית"). לבניין שתי כניסות, ובהם 24 דירות (להלן - "הבניין").
רקע עובדתי
- ראשיתו של הסכסוך דנן בתביעה על סך 753 ש"ח שהגישה המשיבה כנגד המערערת, ביום 9.9.04, בפני המפקח על רישום המקרקעין (תיק מס' 276/04; להלן - "המפקח"), בעילה של אי תשלום חלקה בהוצאות החזקת הרכוש המשותף בבניין (להלן - "מיסי ועד הבית").
- העובדות אשר אינן נתונות במחלוקת בין הצדדים הן אלו: מר משה בן עזרא, בנה של המערערת (להלן - "משה") - המתגורר מזה שנים רבות בצרפת - רשום בלשכת רישום המקרקעין בירושלים כבעל זכות החכירה לדורות בדירה נשוא המחלוקת. עם זאת, אין מחלוקת בין הצדדים כי המערערת היא זו שהתגוררה בדירה למעלה משלושים שנה (מסוף שנת 1971). במהלך שנים אלו, שולמו על ידי המערערת מיסי ועד הבית באופן סדיר, וזאת עד לפני מספר שנים, עת אשר פרץ הסכסוך בין הצדדים.
5. יש לציין כי מדובר על סכסוך מתמשך בין הצדדים, והסכסוך שבפנינו איננו הפעם הראשונה בה הגישה המשיבה בפני המפקח תובענה כנגד המערערת באותו עניין, קרי: בגין אי תשלום מיסי ועד הבית.
תובענה קודמת כנגד המערערת ובנה, האחר, מר יצחק בן עזרא (תיק מס' 54/40; להלן - "התובענה הקודמת"), הוגשה על ידי המשיבה עוד ביום 1.2.04. בתובענה הקודמת, אשר נסובה גם היא על שאלת אי תשלום מיסי ועד בית על ידי המערערת, הנתבעים (המערערת ובנה) לא העלו כל טענה בדבר זיקתם אל הדירה נשוא המחלוקת. יתר על כן, בסעיף 2 של כתב ההגנה שהגישו בתיק הנ"ל, אמרו הנתבעים את הדברים הבאים (הדברים מצוטטים בעמ' 4 לפסק דינו של המפקח, מיום 9.1.05, שורות 12-4):
"הנתבעים לא התכחשו מעולם לחובתם להשתתף בהוצאות אחזקתו של הבית המשותף, נשוא התביעה, כפי שעשו במשך למעלה מ-30 שנה. אין לנתבעים כל כוונה להתחמק מתשלומיהם לנציגות ועד הבית. כל טענותיהם מופנות נגד חוקיותה ותקינותה של נציגות ועד הבית לאור מעשיה התמוהים וחוסר נכונותה לגילוי נאות כנדרש בחוק וכפי שיפורט להלן".
- מהמסמכים שהוגשו לפניי - הנוגעים לתובענה הקודמת - עולה כי הטענה המרכזית אשר בגינה הפסיקה המערערת לשלם את מיסי ועד הבית, הן חשדות שהועלו על ידה ועל ידה בנה - מר יצחק בן עזרא (להלן - "יצחק") - לאי סדרים כספיים בכל הנוגע לניהול כספי הבית המשותף על ידי מר יצחק אורבך, יושב ראש ועד הבית (להלן - "אורבך").
בפסק דינו של המפקח בתובענה הקודמת, חייב המפקח את המערערת ובנה לשלם למשיבה את חובם המצטבר עקב אי תשלום מיסי ועד בית בגין החודשים 2/04-4/03, בסך כולל של 1,040 ש"ח. כן חייב המפקח את אורבך להציג בפניי המערערת ובנה את כל המסמכים המצויים ברשותו הנוגעים לניהול הבית המשותף. החלטה זו, אשר חייבה את אורבך להציג בפני המערערת ובנה את כל המסמכים המתעדים את ניהול הבית המשותף, הובילה לקיומם של מספר הליכים שהתנהלו על ידי הצדדים במספר ערכאות שונות.
על אף שהמערערת חזרה על עניין זה מספר פעמים כטענה מרכזית בכתבי הטענות של ההליך הנוכחי, אינני רואה צורך לפרט ולעסוק בכל ההליכים הנוגעים לגילויים או אי גילויים של מסמכים אלו, משני טעמים:
ראשית, הליכים אלו אינם נוגעים לערעור שבפניי, ומקומם היה במסגרת התובענה הקודמת ולא כאן;
שנית, חובת תשלום מיסי ועד בית היא חובה עצמאית, אשר אינה תלויה בחובת המשיבה לאפשר למערערת ולבנה לעיין בכל המסמכים המתעדים את ניהול הכספים.
- בסכסוך נשוא ערעור זה, כמו בתובענה הקודמת, תבעה המשיבה את המערערת בפני המפקח (תיק מס' 276/04), בעילה של אי תשלום חובות לוועד הבית. בכתב התביעה (סעיפים 6-5 לכתב התביעה), טענה המשיבה כי חובות המערערת מסתכמים בסך כולל של 511.3 ש"ח, ובתוספות הפרשי הצמדה הסכום משוערך לסך של 550 ש"ח. בנוסף, תבעה המשיבה גם הוצאות, אגרת תביעה וכיוצא בזה (סעיף 8 לכתב התביעה). לפיכך, סכום התביעה הגיע לסך כולל של 753 ש"ח.
יש לציין כי בכל ההליכים שהתנהלו כנגד המערערת, נרשמו המערערת, הגב' לאה בן עזרא, ובנה, מר יצחק בן עזרא, כנתבעים, וזאת על אף שהנתבעת האמיתית היא המערערת בלבד, שכן היא זו אשר התגוררה בדירה. יצחק בנה, נרשם כנתבע בהליכים אלו, ככל הנראה בשל העובדה שהוא היה זה אשר ניהל את ההליכים בעבור אמו (ראוי להדגיש כי יצחק אינו הבעלים הרשום של הדירה; הבעלים הרשום הוא, כאמור, הבן משה). ואכן, בפסק דינו של המפקח (עמ' 5 לפסק הדין, שורות 7-6), קבע המפקח כי התביעה נגד יצחק נדחית, שכן הוא אינו בעל זכויות רשומות בדירה, וכי הוא אף לא מתגורר בה. להלן, לצורך הקיצור, אתייחס לתובענות כאילו הוגשו רק כנגד המערערת.
- בכתב ההגנה, הטענה היחידה שהועלתה על ידי המערערת, היא כי היא אינה הבעלים של הדירה, ולפיכך לא מוטל עליה לשלם מיסי ועד בית, ולפיכך ביקשה המערערת מהמפקח לבטל את התביעה ולסגור את התיק.
- בתגובתה, טענה המשיבה (סעיפים 7-3 לתגובת התובעת (=המשיבה) לכתב ההגנה), כי המערערת ובנה הם סרבני תשלום כרוניים, ושכל פעולותיהם נעשים שלא בתום לב תוך ניסיון להכשיל את ההליכים נגדם.
בתגובת המערערת לתגובת המשיבה, עלו שתי טענות מרכזיות: