עב"ל
בית דין ארצי לעבודה ירושלים
|
491-06
29/07/2007
|
בפני השופט:
1. יגאל פליטמן
2. שמואל צור
3. ורדה וירט-ליבנה
|
| - נגד - |
התובע:
חיים בן-שבת
עו"ד אורן סודאי
|
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
עו"ד ארנה רוזן-אמיר
|
| פסק-דין |
השופטת ורדה וירט-ליבנה
1. זהו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (השופטת מיכל פריימן ונציגי הציבור מר משה קידר ומר עמי ברטל; בל 546/05) בו נדחתה תביעת המערער להכיר בליקוי השמיעה והטנטון מהם הוא סובל כפגיעה בעבודה, מסוג מחלת מקצוע או על פי תורת מיקרוטראומה בהתאם להוראת חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 (להלן גם
החוק).
2.
עובדות המקרה וההליך בבית-הדין האזורי
א. המערער עובד ככרסם מזה כ-22 שנה ברעש מזיק וסובל מליקוי שמיעה שהיה קיים לפחות משנת 1986. תביעתו למוסד להכיר בליקוי השמיעה והטנטון כתאונת עבודה נדחתה, ומכאן תביעתו לבית הדין האזורי.
ב. בבית הדין האזורי, הסכימו הצדדים למינוי מומחה בתחום א.א.ג, ד"ר ברקו (להלן גם
המומחה) על מנת שיחווה דעתו לעניין הקשר הסיבתי בין תנאי עבודתו של המערער לבין ליקוי השמיעה והטנטון מהם הוא סובל, בעילה של מיקרוטראומה או מחלת מקצוע.
ג. בחוות דעתו מיום 7.10.05 קבע המומחה כך:
"... תלונתו על טנטון באוזן ימין נתמכת ע"י בדיקת השמיעה וע"י מבחן מאפייני הטנטון. מכל האמור לעיל, המסקנות המתבקשות הן:
1. שבאוזן שמאל סובל מחרשות או כמעט חרשות על רקע תחלואתי, היינו, אירוע של "חרשות פתאומית".
2. שבאוזן ימין סובל מליקוי שמיעה עצבי, בעיקר בתדירויות הגבוהות. ליקוי שמיעה זה היה קיים לפחות כבר ב- 1986, אולם לא ברור, מחוסר בדיקת שמיעה השוואתית משנה זו, מה הייתה חומרת הירידה בשמיעה אז, לעומת היום.
על כן המסקנה המתבקשת היא שיתכן ואוזן ימין נפגעה מרעש, אולם בה בעת ייתכן שנפגעה גם ע"י תחלואה רגילה. רק השוואת בדיקות השמיעה מ-1986 או קודם ואלו מהיום, יכולה לענות על שאלה זו.
לכן תשובותיי לשאלות כב' השופטת מ. פריימן הן:
א. סובל מחרשות באוזן שמאל וליקוי שמיעה עצבי משמעותי, בעיקר בתדירויות הגבוהות באוזן ימין. תלונתו על טנטון נתמכת ע"י התשתית האודיומטרית וע"י מבחן מאפייני הטנטון.
ב. קיימת אפשרות שהליקוי בשמיעתו של התובע, באוזן ימין בלבד, נגרמה לפחות בחלקה מחשיפתו לרעש.
ג. הירידה בשמיעה בתדירויות הדיבור באוזן ימין מינימלית ולא ברור מהי חלקה של החשיפה לרעש בגרימת ליקוי שמיעה זה. לא נראה שמדובר במחלת מקצוע.
ד. באוזן ימין בלבד, חלק מליקוי השמיעה, יתכן והתפתח לפי הלכת המיקרו-טראומה.
ה. באוזן שמאל כל ליקוי השמיעה הוא תוצאה של תחלואה: יתכן שגם מימין חלק מליקוי השמיעה הוא מתחלואה וחלק מחשיפה לרעש."
הצדדים לא הפנו למומחה שאלות הבהרה בעקבות חוות דעתו וסיכמו את טענותיהם בכתב.
ד. בית הדין האזורי קבע, כי אין בקביעות המומחה כדי להרים את נטל הראיה המוטל על המערער בהוכחת קיומו של קשר סיבתי רפואי ומשפטי בין עבודתו לבין ליקוי השמיעה והטנטון מהם הוא סובל, ולפיכך דחה את התביעה.
מכאן הערעור שבפנינו.