פסק-דין בתיק עבל 596/05

השופטת ורדה וירט-ליבנה

1.         הערעור שבפנינו נסוב על פסק דינו של בית הדין האזורי תל אביב (השופטת מיכל לויט; בל 1024/03) אשר דחה את תביעתו של המערער להכיר בפגיעה בכתפו הימנית כפגיעה בעבודה על פי הוראת חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה-1995 (להלן: החוק או חוק הביטוח הלאומי).

2.         הרקע העובדתי נקבע על ידי בית הדין האזורי כדלקמן:

א.        המערער, יליד 1963, עבד כחשמלאי מטוסים בחברת אל על בנתב"ג החל מ-1989.

ב.         עבודתו של המערער כרוכה בכריעה על הברכיים לעיתים קרובות מאוד, כשלעיתים מדובר בכריעה במשך שתיים, שלוש, ארבע שעות עם הפסקות, ולעיתים בכריעה הנמשכת כרבע שעה בלבד, בהתאם לסוג העבודה.

            לעיתים כורע התובע רק על ברך ימין.

3.         מונה מומחה רפואי על ידי בית הדין האזורי - ד"ר סלטי (להלן - המומחה) שהתבקש להשיב על השאלות הבאות:

א.        האם יש קשר סיבתי בין עבודת המערער כמתואר לעיל לבין הפגיעה בברך ימין?

ב.         האם מדובר בקשר סיבתי בדרך של מיקרוטראומה?

ג.         האם השפעת העבודה על הפגיעה בברך ימין של המערער, ככל שישנה,  פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים?

אם כן - אנא פרט מהם.

3.         המומחה השיב באופן מפורט לשאלות שהופנו אליו והגיע למסקנה הבאה:

א.        על פי הרישומים בתיקו הרפואי של התובע נראה כי הוא סבל מקרע של הקרן האחורית במניסקוס המדיאלי אשר הורחק באמצעות הארטרוסקופ. קרע של המניסקוס אינו יכול להתרחש אלא בעקבות חבלה. אופי החבלה יכול להיות חבלה בלתי ישירה כמו תנועת סיבוב של הברך או לחלופין חבלה ישירה (חבטה) בברך. משמעות הדברים היא כי אילו הפגיעה בברך ימין הייתה תוצאה של אופי עבודתו הרי שעל התובע היה לחוש ברגע התרחשות הקרע. סיבוב הברך תוך כדי מעבר ממצב כריעה לעמידה יכול אמנם לגרום לקרע האמור, אך בשום מקרה לא יתכן כי הקרע התרחש מבלי שהחולה יכול להצביע על רגע התרחשותו. מאחר ואין התובע מתאר רגע ברור ומוגדר בו הופיעו הכאבים בברך בעת ששינה את תנוחת הברך, הרי שלא ניתן לקשור בין הקרע האמור לבין אופי עבודתו של התובע.

ב.         קרע של המניסקוס יכול להיגרם על רקע מיקרוטראומה, אך רק כאשר מדובר בקרע ניווני. מניסקוס מנוון צובר בתוכו עם השנים תכולה גבוה של קלציום (סידן) ובכך הופך מרקמה גמישה ורכה לרקמה קשה ופריכה. נטייתו של מניסקוס פריך ונוקשה להיקרע בעקבות חבלות מיקורסקופיות חוזרות ונשנות (מיקרוטראומה) כמו בעת מעבר מכריעה לעמידה, היא רבה. לא כזה הוא המקרה שלפנינו. בברכו הימנית של התובע אותר אמנם קרע של המניסקוס, אך בשום מקרה אין מדובר במניסקוס ניווני כי אם ברקמת מניסקוס תקינה שנקרעה ולפיכך לא ניתן לטעון לקיום קשר סיבתי בדרך של מיקרוטראומה.

3.         לאופי עבודתו של התובע (עבודה במשך שעות בעמדת כריעה) אין כל השפעה על הפגיעה בברכו. כל עוד לא התרחשה חבלה סיבובית של הברך בעת שהתובע עבר מעמדת כריעה לעמידה, ניתן לקבוע כי השפעת העבודה על הפגיעה בברך פחותה בהרבה מהשפעתם של גורמים אחרים. הגורמים האחרים יכולים להיות שונים ומגוונים, אך בבסיס כולם קיימת תנועה סיבובית של הברך. תנועה סיבובית זו יכולה להתרחש בעת הליכה רגילה, בעת ריצה, במעבר מישיבה לעמידה, בעליה ובירידת מדרגות ובעצם בכל תנועה של כפיפה ויישור הברך. התנאי ההכרחי הוא כאמור רגע התרחשות מוגדר וברור".

4.         בא כוח המערער ביקש להפנות אל המומחה עת השאלות ההבהרה הבאות.

"1.       האם נכון כי בדו"ח הניתוח הארטרוסקופי שעבר מר אזולאי ביום 4.6.99 מצויין כי נמצא קרע מרוסק של הקרן האחורית של המניסקוס המדיאלי?

            האם נכון כי קרע מרוסק במינסקוס הוא תוצאה של חבלות רבות וחוזרות?

2.         האם נכון כי קרע מרוסק הוא צירוף של קרעים קטנים רבים?