פסק-דין בתיק עמ"ה 47-09

עיקר המחלוקת

1.         המשיב קבע בצו על פי סעיף 152(ב) לפקודת מס הכנסה (להלן:- "הפקודה") את הכנסות המערערת לשנים 2004, 2005.

המערערת היא אלמנתו של יעקב דוויק ז"ל אשר נפטר ביום  9.3.05 (להלן:- "המנוח"). המנוח היה אחד השותפים בשותפות בשם הלוי דוויק ושות' שעסקה במתן ייעוץ כלכלי והתקיימה במשך 30 שנים. המחלוקת שנותרה בין הצדדים (ולאחר צמצום היקפה במהלך הדיון), עוסקת בחיוב במס של סכומי כסף ששולמו למערערת מהשותפות לאחר מות המנוח. לשיטת המערערת סכומי הכסף האמורים פטורים ממס, מאחר שמדובר בסכומים שהגיעו למנוח עוד בחייו בעת שהיה נכה וזכאי לפטור ע"פ סעיף 9(5) לפקודה (המנוח הוכר כנכה מיום 1.1.04), לכן ההכנסה דווחה ע"י המערערת כהכנסה פטורה. לשיטת המשיב, תשלומים אלה חייבים במס (למעט חלק מהם כפי שיפורט להלן).

המערערת אף עותרת לבטל את קנסות הגירעון שהוטלו עליה.

רקע עובדתי

2.         אין למעשה מחלוקת, כי המנוח הגיע להסכם פרישה מהשותפות,בעקבות התערערות  מצבו הבריאותי. נציג המשיב, המפקח יאיר הריס אישר בעדותו לגבי הסכם זה, כי בתחילת הליך השומה נמסר לו הסכם בלתי חתום וללא תאריך ו" אח"כ הומצא לפרקליטות חתום ועם תאריך".

ע"פ גרסת המערערת שלא נסתרה, מדובר בהסכם מיום 7.2.05. בהסכם זה בס' 8 נאמר: " השות' תשלם לדוויק את חלקו ברווחי שנת 2005 בסך כולל של 360,000 ...סכום זה כולל את כל ההתחשבנויות מעבר בין השותפים ובין דוויק לשות'". הוסכם גם, שסכום זה ישולם בתשלומים חודשיים שווים בסך 30,000 ש"ח כל אחד, החל מיום 8.3.05. הובהר ע"י עדי המערערת, כי הסכום אשר ע"פ ההסכם התחייבה השותפות לשלם למנוח, בא לבטא " התחשבנויות על הרבה שנים אחורה" (העד הלוי, עמ' 12 לפר'), " ואנו משלמים על אחורה" (עמ' 7).

הסכם זה ע"פ תוכנו, הוא הסכם פרישה כולל הבא לנתק את הקשר בין השותפות למנוח. כך בסעיפים הנוספים הובהר, כי עם כניסת ההסכם לתוקף, ייתמו כל חובותיו של המנוח כלפי מי מהשותפים, השותפות ו/או כלפי לקוחות השותפות, והשותפות מקבלת על עצמה כל חיוב הקשור בו. כחודש לאחר מכן נפטר המנוח, ביום 9.3.05. הובהר בראיות, כי קודם למועד הפטירה הספיק המנוח לקבל רק 20,000 ש"ח מהסכום שאמור היה לקבל (עדות אמיר הלוי, עמ' 11), והיתרה שולמה בתשלומים למערערת כיורשת. מועדי התשלומים לא הובהרו.

מיום 1.1.04 נחשב המנוח נכה וכזכאי לפטור לפי ס' 9(5) לפקודת מס הכנסה.

הוראות החוק הרלוונטיות

3.         סעיפים 3(ו), 9(5)(א) ו-120 לפקודה, הם הרלבנטיים לדיון. סעיף 9(5)(א) נותן פטור ממס להכנסה עד לסכום מסוים " מיגיעתם האישית של עיוור או של נכה שנקבע לו נכות של 100% או נכות של 90% לפחות".

ס' 3(ו) לפקודה קובע:

" אדם שבשנת מס פלונית נפסקה התעסקותו והכנסתו נקבעת בשומה לפי בסיס מזומנים, יראו את כל הסכומים שלא חויבו בידי אותו אדם במס לפני ההפסקה מחמת קביעת ההכנסה על בסיס מזומנים כהכנסה בידי מי שזכאי לאותם סכומים בעת קבלתם ולעניין זה "הפסקת התעסקות" לרבות שינוי התעסקות או פטירה. אולם סכומים כאמור שנכללו בעיזבונו של אותו אדם יופחתו לעניין מס עיזבון על פי חוק מס עיזבון תש"ט 1949, בסכום המס המגיע עליהם לפי סעיף 125 א'.

סעיף 120 לפקודה עוסק בשומת הכנסתו של נפטר, וקובע בין השאר -

" מיום פטירתו של אדם יראו את הכנסתו החייבת של העיזבון כהכנסתם של היורשים לפי חלקיהם בהכנסות העיזבון".

עמדת המערערת

4.         המערערת טוענת, כי כל הסכומים שהתקבלו מהשותפות לאחר ההסכם, נכנסו לגדר המגיע למנוח לפני פטירתו. היא מטעימה, כי למנוח לא היה חלק בהכנסות השותפות לאחר מותו, ולכן טעה המשיב בהפעילו לגבי הכנסות אלו את ס' 3(ו) לפקודה. 

5.         לשיטת המערערת, ביסוד עמדת המשיב מונחת טעות עובדתית. לדבריה, המשיב טעה לחשוב כי קיבלה משותפות הלוי דוויק את חלקו של בעלה בהכנסות שהתקבלו בשותפות לאחר מותו. ב"כ המערערת הדגיש בהקשר זה, כי ע"פ סעיף 42 לפקודת השותפויות לאחר מות שותף מתהווה מצב משפטי חדש, מאחר שהשותפות מפורקת בעקבות המוות לגבי כל השותפים. ב"כ המערערת הוסיף, כי הוצג למשיב הסכם הפרישה ממנו עולה נתק בין השותפות למנוח, לגבי כל ההכנסות שהתקבלו מאז פעלה השותפות בהרכבה החדש. לפיכך, ע"פ הנטען לא חל סעיף 3(ו) לפקודה והתקבולים שקיבל המנוח לפני מותו, היו תקבולים פטורים ממס (אדגיש, כי לא הובהר שהמנוח קיבל יותר מ-20,000 ש"ח לפני מותו. כל שידוע הוא, שההסכם נערך כחודש לפני מותו והיתרה אמורה הייתה להשתלם בתשלומים).

6.         לשיטת המערערת משנקבעה זכותו של המנוח לקבל את סכומי הסכם הפרישה לפני מותו, הכנסה זו לא הפכה לחייבת מס רק משום שהמנוח נפטר בינתיים.