השופט י' דנציגר:
לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים (השופט י' שפירא) בעת"מ 16480-02-12 מיום 5.3.2012, במסגרתו נדחתה עתירתו של המערער שביקש למנוע את פיטוריו ממשטרת ישראל, בעקבות הרשעתו בבית דין משמעתי בהתנהגות שאינה הולמת.
תמצית העובדות וההליכים הקודמים
1. המערער שירת במשטרת ישראל במשך כ-18 שנים, תחילה בשירות סדיר במשמר הגבול ובהמשך בשירות קבע, כשדרגתו הנוכחית רס"מ. ביום 19.5.2010 נסע המערער ברכבו הפרטי בכביש 557 לכיוון מחסום טייבה, ואסף לרכבו טרמפיסטית תושבת ג'נין (להלן: פלונית), שביקשה להגיע לאום אל פאחם. בהגיעם למחסום, נתבקשו השניים בידי החיילת במחסום להציג תעודות מזהות. המערער הציג תעודת שוטר, וכאשר נוכח לדעת כי אין ברשות פלונית תעודה מזהה (כאשר על פי כתב האישום המשמעתי הבין המערער בשלב זה כי פלונית היא שוהה בלתי חוקית), אמר לחיילת כי הנוסעת שעימו היא אשתו, זאת "בלהט הרגע ומתוך רצון לעבור את המחסום ולא להסתבך עוד", לשון כתב האישום המשמעתי. שוטרי המחסום עיכבו את השניים, ולאחר חיפוש שערכו בחפציה של פלונית, התברר כי מדובר בתושבת ג'נין שניסתה להיכנס שלא כדין לשטחי מדינת ישראל. לאחר שנתגלתה זהותה של פלונית, ביקש המערער מן החיילים במחסום שישחררו אותו וכי לא ידווחו לממונים עליהם על שהתרחש על מנת ש"לא יסתבך".
2. בעקבות האירוע הוגש כנגד המערער כתב אישום פלילי לבית משפט השלום. במסגרת הסדר טיעון בהליך הפלילי סיכמו הצדדים כי כתב האישום הפלילי נגד המערער יימחק, ובתמורה יודה המערער במיוחס לו בכתב אישום משמעתי. בהתאם להסדר הטיעון, הודה המערער במסגרת ההליך המשמעתי בעובדות כתב האישום, וביום 19.5.2011 הורשע בעבירה של התנהגות שאינה הולמת שוטר לפי סעיף 3 לתוספת הראשונה לחוק המשטרה (דין משמעתי בירור קבילות השוטרים והוראות שונות), התשס"ו-2006 (להלן: חוק המשטרה). בית הדין המשמעתי החליט לכבד את הסדר הטיעון, שהתייחס אף לרכיב העונש, והטיל על המערער נזיפה חמורה והורדה בדרגה למשך שלושה חודשים.
3. בעקבות הרשעתו המשמעתית, זומן המערער ביום 17.7.2011 לשימוע לפני רפ"ק מיכל זוכוביצקי-שומר, במסגרתו ניתנה לו הזדמנות להגיב להחלטת המשיב ניצב ירון בארי, ראש אגף משאבי אנוש במשטרה (להלן: המשיב), לשקול את פיטוריו משורות המשטרה. במהלך השימוע היה המערער מיוצג, וטען טענותיו בהרחבה. ביום 3.1.2012 נערך למערער (בהסכמתו) ראיון בטרם קבלת ההחלטה בעניינו, לפני המשיב. ביום 29.1.2012 החליט המשיב להורות על פיטורי המערער מהמשטרה, זאת בהתאם לסמכות הנתונה למפכ"ל המשטרה לפטר שוטר מכוח סעיף 10(2) לפקודת המשטרה [נוסח חדש], התשל"א-1971 (להלן: פקודת המשטרה), שהואצלה לראש אגף משאבי אנוש בהתאם להוראת סעיף 7 לפקודת המשטרה.
ההליכים לפני בית המשפט לעניינים מינהליים
4. המערער עתר לבית המשפט לעניינים מינהליים לביטול ההחלטה על פיטוריו מחמת היותה, כך לטענתו, בלתי סבירה ובלתי מידתית. לשיטתו, האירוע העומד בבסיס החלטת הפיטורין כשלעצמו אינו מצדיק את פיטוריו, זאת בהתחשב בתרומתו רבת השנים למדינה, ובשים לב להצטיינותו - שנמשכה אף לאחר קרות האירוע. המערער הוסיף וטען כי לא נשקלו בעניינו חלופות מינהליות חריפות פחות, המגשימות גם הן את האינטרס הציבורי.
5. המשיב מצידו גרס כי ההחלטה על פיטורי המערער הינה סבירה ומידתית, ובוודאי אינה מצדיקה התערבות שיפוטית. המשיב עמד על כך כי ההחלטה התקבלה לנוכח תפיסתם של ראשי המערכת המשטרתית את תפקיד השוטר ואת המצופה משוטר מן ההיבט ההתנהגותי. עוד נטען כי התנהגות המערער מעידה על חוסר התאמתו להמשך שירות במשטרה; המערער הורשע בדין משמעתי בעבירה של התנהגות שאינה הולמת שוטר - שהינה עבירה שיש עימה קלון. המשיב הוסיף וטען כי בטרם הוחלט על פיטוריו של המערער נבחן עברו במשטרה לרבות הערכות מפקדיו. באשר לסנקציה שננקטה ציין המשיב כי חומרת נסיבות האירוע לא איפשרה להורות על סנקציה מינהלית פוגענית פחות מזו שננקטה כלפי המערער.
יוער כי במהלך הדיון לפני בית המשפט לעניינים מינהליים גרס המערער כי אין לקבל את עמדת המשיב לפיה יש בעבירה המשמעתית שביצע משום קלון. לטענתו, החלטה על קלון צריכה להתקבל על ידי פורום משמעתי או גורם שיפוטי, ולא על ידי המשיב עצמו. מנגד טען המשיב כי במהלך השימוע נאמר למערער כי הוא הורשע בעבירה שיש עימה קלון, והמערער לא טען בנושא זה. משכך, טען המשיב כי המערער מושתק מלטעון טענות לעניין זה. כמו כן ציין המשיב שלבית הדין המשמעתי אין סמכות להורות כי יש בעבירה קלון. לשיטתו, סמכות זו מסורה לגורמי המשטרה מכוח סעיף 9ג לפקודת המשטרה ומכוח פקודת הקבע 06.01.021 - אמצעי משמעת מינהליים - אנשי משטרה חשודים בביצוע עבירה או שהוכרע דינם (להלן: פקודת הקבע).
פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים
6. בפסק דינו קבע בית המשפט לעניינים מינהליים כי דין העתירה להידחות שכן לא נפל בהחלטת הפיטורין פגם מינהלי היורד לשורש העניין, באופן המצדיק התערבות שיפוטית. תחילה ציין בית המשפט כי ממסכת העובדות נראה שהעבירה בה הורשע המערער בדין משמעתי נושאת עימה קלון. לעמדת בית המשפט, מעשיו של המערער פוגעים פגיעה ממשית באמות המידה המוסריות המחייבות איש משטרה ועונים בכך להגדרת המעשים שיש עימם קלון על פי סעיף א(4) לפקודת הקבע. עוד צויין כי ההחלטה על פיטורי המערער עולה בקנה אחד עם הקבוע בסעיף ב(2)(א) לפקודת הקבע, לפיו: "איש משטרה שהורשע בעבירה שיש עימה קלון - יפוטר מן השירות". בית המשפט ציין כי ההנחה היא שהסעיף הנ"ל אינו "חוסם" את שיקול דעתו של הגורם המוסמך לסטות מעמדה זו בהימצא נסיבות מתאימות לכך, אך הסביר כי ההוראה משקפת את דרך הפעולה המקובלת במצבים מעין אלו.
בית המשפט הוסיף וציין כי לנוכח הפגיעה במערער ולנוכח שירותו המצטיין במשטרה, נדרש לבסס את ההחלטה על פיטוריו בראיות, ולהצדיקה במישור הנורמטיבי. בהקשר זה קבע בית המשפט כי ההחלטה שנתקבלה בעניינו של המערער הינה מידתית וסבירה. באשר לשיקולים ששקל המשיב קבע בית המשפט כי טיב השירות של המערער עמד לנגד עיניהם של מפקדיו, שהמליצו על פיטוריו, וכן לנגד עיניו של המשיב שקיבל את ההחלטה. בית המשפט הוסיף כי המערער אף זומן לשימוע במהלכו היה מיוצג, וכי ניתנה לו הזדמנות נאותה לטעון טענותיו - הן במסגרת השימוע והן במהלך הראיון עם המשיב. משכך קבע בית המשפט, כי ההחלטה על פיטורי המערער התקבלה על יסוד תשתית עובדתית ראויה, לאחר שהונח לפני המשיב כל החומר הרלבנטי.
בית המשפט סיכם וקבע כי שקריו של המערער לחיילת וניסיונו "לטייח" את שאירע, מלמדים על קושי ממשי לתת בו אמון, בפרט שעה שעסקינן בשוטר האמון על אכיפת החוק. מנגד ציין בית המשפט כי אין להתעלם מחומרת האמצעי שנבחר, בשים לב לשירותו הממושך והתקין של המערער במשטרה. לעיצומו של עניין נקבע כי בהיעדר קיומן של נסיבות יוצאות דופן, אין לייחס להחלטה על פיטוריו של המערער חוסר סבירות קיצוני, בהתחשב במרחב שיקול הדעת הרחב הנתון למפכ"ל המשטרה להחליט על האמצעי המינהלי המתאים לנוכח כשל בהתנהגות שוטר. זאת, אף אם יש לומר שניתן היה בנסיבות העניין לנקוט באמצעי מינהלי מתון יותר כנגד המערער.
מכאן הערעור;
תמצית נימוקי הערעור
7. לטענת המערער - באמצעות בא כוחו, עו"ד עודד סבוראי - ההחלטה על פיטוריו פגומה בשני מישורים.
במישור שיקול הדעת, טוען המערער כי החלטתו של המשיב בעניינו נגועה בחוסר סבירות ובחוסר מידתיות. לעמדתו, אף אם קיימת התאמה בין האמצעי הכללי שננקט (פיטורין) לבין המטרה ("והיה מחננו טהור"), לפני המשיב ניצבו די אפשרויות שפגיעתן במערער היתה פחותה. המערער מדגיש כי לא נבחנה באופן מעמיק דיו האפשרות לעשות שימוש באמצעי חלופי, על פני פיטורין. עוד נטען כי אם מעמידים את השירות הארוך והמסור של המערער, שהיה כרוך בסיכון חיים מוחשי (עת עבד המערער כמדובב וכשוטר סמוי), אל מול הטעות הנקודתית שעשה במישור המשמעתי - מתבהר כי היה מקום לקבל החלטה שונה בעניינו. לבסוף טוען המערער כי המשיב לא התייחס במסגרת החלטתו להשלכות ההחלטה על מצבו הכלכלי, בהתחשב בכך שהוא מפרנס יחיד של משפחתו. לעניין זה מטעים המערער כי במכתב שצורף להודעת הפיטורין נכתב כי לאחר הפיטורין ייערך בעניינו תחקיר רווחה על מנת לבחון את זכאותו לפיצויים. אלא שעל פי פסיקתו של בית משפט זה, יש לבחון את המצב הכלכלי של השוטר עובר להחלטת הפיטורין ולא רק לאחריה. מכל מקום נטען, כי הפגיעה במערער עם פיטוריו היא רבה, בפרט לנוכח מצב התעסוקה הבעייתי של האוכלוסייה הדרוזית בישראל.
במישור הסמכות, סבור המערער כי החלטת המשיב מכוח המערכת הנורמטיבית "הסבוכה והארכאית" החולשת על פיטורי שוטרים, נוגדת את עיקרון חוקיות המינהל. על פי עיקרון זה, הרשות אינה רשאית לנקוט כלפי אזרח צעד פוגעני בלא שהסמכות לעשות כן מעוגנת בחקיקה. יתר על כן, כאשר עסקינן בפגיעה בזכויות יסוד, נדרש לעגן את ההסכמה בהסדר ראשוני. המערער מציין כי מעיון במקורות הנורמטיביים המסמיכים לפטר שוטר - סעיף 10(2) לפקודת המשטרה ופקודת הקבע - נלמד כי המערער איבד את עבודתו מכוח חוק בן למעלה מארבעים שנה, המבוסס על נהלים פנימיים שלא זכו להתייחסות מחודשת מצד המחוקק לאחר חקיקת חוקי היסוד. יתר על כן טוען המערער כי אף בית משפט זה עמד על הצורך להסדיר את סוגית הפיטורין מכוחות הביטחון באמצעות חקיקה ראשית, ומפנה בהקשר זה לבג"ץ 4545/07 לזריאן נ' שירות בתי הסוהר (טרם פורסם, 7.10.2008) ולבג"ץ 8225/07 סדיק נ' מפכ"ל המשטרה (טרם פורסם, 6.7.2009) (להלן: עניין סדיק). יוער כי במסגרת הדיון שנערך לפנינו הוסיף המערער כי אין זה ראוי שהגוף שיחליט על הקלון הנלווה לכאורה לעבירה יהיה המפכ"ל, שהרי סמכות מעין זו ראוי שתהיה מסורה לבית הדין המשמעתי. אציין כבר עתה כי טענה אחרונה זו לא בא זכרה במסגרת הסיכומים מטעם המערער או במסגרת הודעת הערעור שהגיש - ומשכך לא אדרש לה.