פסק-דין בתיק עע 332/05

השופטת ורדה וירט-ליבנה

1.         בית  הדין האזורי בחיפה (השופטת נאוה וימן ונציגי הציבור מר גיורא רדר ומר יעקב יבין; ע"ב 5084/00) קיבל את תביעתו של המערער בחלקה בלבד. על אותם רכיבים בתביעת המערער אותם דחה בית הדין האזורי מוסב הערעור שלפנינו.

2.         הרקע העובדתי כפי שנקבע על ידי בית הדין האזורי

(א)       המשיב הינו הבעלים והמנהל של להקת "כוכב נולד", המספקת שירותי מוסיקה לאירועים (להלן גם: המעסיק).

            המערער (להלן גם העובד), הועסק אצל המשיב כעובד יומי, בתחילה כסבל ובהמשך כתקליטן בלהקה.

(ב)       מועד תחילת עבודתו של המערער אצל המשיב שנוי במחלוקת. המערער טוען כי בתחילת שנת 1994 הוא פגש לראשונה את המעסיק, מאז נרקמו ביניהם יחסי חברות, וכעבור כחודשיים הציע לו להתחיל לעבוד בלהקה, כסבל. לגירסת המערער, הוא החל לעבוד בלהקה באפריל 1994.

            המעסיק טוען, מנגד, כי המערער החל לעבוד אצלו בחודש אוגוסט 1995, כפי שהעיד בפנינו וכפי שצויין גם בתלושי השכר כתאריך תחילת העבודה.

(ג)        במהלך תקופת עבודתו, בחודש נובמבר 1997, התגייס המערער לשירות סדיר בצה"ל. לקראת הגיוס הוא הפסיק את עבודתו אצל המעסיק, אך חזר אליה כעבור שנה, באוקטובר 1998.

(ד)       במהלך השנים שררו יחסי חברות קרובים בין הצדדים, במקביל למערכת יחסי העבודה.

            אין מחלוקת, כי בחודש מאי 2000, או בסמוך לכך, התערערו היחסים בין השניים וכי עבודתו של המערער הופסקה במהלך חודש מאי.

3.         בית הדין האזורי, לאחר ששמע את מכלול הראיות שהובאו בפניו, העדיף את גרסתו של המערער וקבע כי המעסיק פיטר את המערער ביום 3.5.00 ולכן המערער זכאי לפיצויי פיטורים. לעומת זאת בשאלת אורך תקופת העבודה של המערער אצל המעסיק,בית הדין האזורי העדיף את גרסתו של המעסיק וקבע כי המערער החל את עבודתו בחודש אוגוסט 1995 וסיים בחודש מאי 2000 כשבמהלכה היתה הפסקה של שנה עקב גיוסו של המערער לצה"ל.

            ובסה"כ הפיצויים חושבו לפי תקופת עבודה של 45 חודשים.

            הצדדים חלקו גם על גובה השכר ששולם למערער ובית הדין האזורי קבע כי השכר הקובע הוא כפי שהוא רשום בתלושי המשכורת וכי אין לקבל את טענתו של המערער כי תלושי השכר אינה משקפים את השכר האמיתי.

            בהתאם לקביעות אלה בית הדין האזורי קבע כי על המעסיק לשלם למערער פיצויי פיטורים בגובה של 2,812.5 ש"ח.

            בית הדין האזורי אף חייב את המעסיק בתשלום יתרת דמי החופשה השנתית בסך 119 ש"ח ויתרת דמי הבראה בסך 754  ש"ח, ומן הסכומים הללו יש לנכות את הסכום של 943 ש"ח ששולם למערער בחודש העבודה האחרון וסה"כ בית הדין האזורי חייב את המעסיק לשלם למערער סך של 2,742.5 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית.

4.         המערער טען כי בית הדין האזורי התעלם מחוות הדעת של יועץ המס אשר לא נחקר בחקירה נגדית ומאותה חוות דעת ניתן ללמוד כי התלושים לא שיקפו את השכר האמיתי.

            כמו כן לטענתו, בית הדין האזורי שגה גם במסקנתו בדבר תקופת עבודתו של המערער ולכן כל חישוביו של בית הדין האזורי שגויים.

            באת-כוחו של המעסיק השיבה כי כל טענותיו של המערער מתייחסות לקביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי וכי ערכאת הערעור אינה מתערבת בהם.

            בנוסף טענה באת כוחו של המעסיק כי המערער טוען שיש בידיו יומנים המעידים על שכרו האמיתי והוא לא הציגם בבית הדין האזורי וכן לא הציג את דפי החשבון המעידים על סכומי השכר שהופקדו על ידו בבנק.