הנשיא סטיב אדלר
בפנינו ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (השופטת נטע רות ונציגי הציבור מר פריימן ומר להב; עב 913485/99), בו נדחתה תביעה שהגיש מר רפאל נחושתן (להלן -
העובד או
מר נחושתן) לחייב את המשיבים לשלם לו, בין היתר, פיצויי פיטורים, הפרשי שכר ופיצויים בגין גרם הפרת חוזה וניהול משא ומתן שלא בתום לב. תביעת העובד הועמדה לצרכי אגרה על סכום של למעלה מארבעה מיליון ש"ח. כמו כן, נדחתה תביעת קלאסיקה אינטרנשיונל בע"מ (להלן -
המעסיקה או
החברה) לחייב את העובד בתשלום פיצויים בגין הפרת חוזה עבודה וניהול משא ומתן שלא בתום לב ובגין תחרות שלא כדין וגילוי סודות מסחריים, ולהשיב תשלומי בונוס בסך של כארבעים אלף דולר ששולמו לעובד ביתר, לטענת החברה. עם זאת, חויב העובד להשיב לחברה סך של 12,000 ש"ח בגין אחזקה ושימוש ברכב. לבסוף, חייב בית הדין את מר נחושתן בהוצאות המעסיקה בסך 30,000 ש"ח ובהוצאות המשיב מספר 2, מר חסן, בסך 120,000 ש"ח, הכל בתוספת מע"מ.
על הנפסק הוגש ערעור העובד וערעור שכנגד מטעם החברה. לאחר שמיעת השלמת טיעונים בעל פה מפי באי כוח בעלי הדין הוגשו בקשות לתיקון פרוטוקול הדיון. רובם של התיקונים המבוקשים מקובלים עלינו, אולם לדידנו אין בהם כדי להשפיע על תוצאות ההליכים שבפניינו.
תמצית העובדות הצריכות לענייננו ופסק הדין קמא
[2] המעסיקה הינה חברה בע"מ המהווה חלק מאשכול חברות, שעיסוקן, בין השאר, בתחומי סחר "הדיוטי פרי" (duty free), סחר בינלאומי, תיירות והובלה אווירית. עיסוקו העיקרי של העובד היה במסגרת חברת קלאסיקה אינטרנשיונל בע"מ, שעיסוקה ב"דיוטי פרי" וסחר חוץ. המשיב מר חסן ורעייתו הגב' חסן, הינם בעלי המניות בחברה ומר חסן שימש אף כמנהלה הכללי. העובד החל עבודתו בחברה כמקדם מכירות ומחקר שווקים ומוצרים ביום 23.03.1989 ובמרוצת השנים התקדם לתפקיד עוזר למנכ"ל. עבודתו בחברה באה לכלל סיום עם התפטרותו, עליה הודיע במכתב מיום 20.1.1999.
תנאי עבודתו של מר נחושתן נקבעו בהסכם העסקה שנחתם עם תחילת העבודה. בתוך כך נקבע, כי ישולם למר נחושתן שכר חודשי ובנוסף לו
"בונוס על תקבולים שיתקבלו בגין מכירות שיבצע בפועל". עם קידומו של מר נחושתן לתפקיד עוזר מנכ"ל, שונו תנאי עבודתו בהסכמה, ונקבע, כי שיעור הבונוס שישולם לו יעמוד על שיעור של אחוז אחד (1%) מהיקף המכירות. בחודש מאי 1993 החלה החברה לפעול בסומליה (כאשר פעילותה באותה מדינה הסתיימה בשנת 1995). עם תחילת הפעילות בסומליה הוסכם על הצדדים, כי מר נחושתן יהא זכאי לבונוס בשיעור של 3%. לטענתו, הסכמה זו סבה על מכלול פעילות החברה באפריקה (לרבות פעילות עתידית) ואילו לטענת החברה דובר בהסכמה ספציפית וממצה שעניינה בפעילות בסומליה בלבד.
[3] בשלהי שנת 1996 פנה מר נחושתן לחברה וביקש להתמנות למנהלה הכללי ולבעל מניות בה. במהלך התקופה שתחילתה בשנת 1997 וסיומה בחודש ינואר 1999, ניהלו הצדדים משא ומתן באשר לבקשה האמורה.
אחת טענתו של מר נחושתן באשר לפירות המשא ומתן בין הצדדים והיא, כי בין הצדדים נכרתו שני הסכמים בעל פה בדבר מינויו למנכ"ל ולבעל מניות, ההסכם האחד - בסוף שנת 1997, ההסכם השני - בסוף שנת 1998. לטענתו הסכמים אלה הופרו על ידי החברה ומר חסן, ימים ספורים לאחר כריתתם. לשיטת החברה ומר חסן, אכן נוהל משא ומתן ארוך בין הצדדים במסגרתו אף הוחלפו טיוטות הסכם, אך משא ומתן זה לא הבשיל כדי הסכם מחייב, בשל התנהלותו חסרת תום הלב של העובד.
בית הדין קמא העדיף את גרסת החברה שלעיל, וקבע כי גרסת מר נחושתן
"אינה מתיישבת הן עם שורת ההיגיון והן עם מכלול הראיות כפי שהוצגו בפני בית הדין... משמע לא שוכנענו בגרסתו של התובע בדבר גיבושו של הסכם העונה לתנאי גמירות הדעת והמסוימות לפיו מונה למנכ"ל קלאסיקה והפך לשותף בה וזאת הן בסוף שנת 1997 והן בסוף שנת 1998".
בית הדין האזורי בחן לעניין זה את הראיות שבאו בפניו, בדוק היטב, ועיקר טעמיו למסקנה שלא נכרת הסכם בין הצדדים, נסמכו על מסמכים שהוחלפו בין הצדדים. לעניין זה נזכיר אף אנו, כי:
[א] במסמך העקרונות הראשון שניסחה החברה באשר לתנאי ההתקשרות עם מר נחושתן כמנכ"ל, הנושא את התאריך 12.07.1998 ואשר הועבר לעיונו של מר נחושתן, נקבע מפורשות, כי "
נוסח ההסכם הסופי שייחתם על ידי הצדדים יהיה הקובע הבלעדי
" וכי תאריך היעד להפעלת מכלול ההסכם הינו יום 01.01.1999, כאשר עד למועד זה "...
יסוכמו כל פרטי המו"מ בין הצדדים
...";
[ב] במכתבו של מר חסן למר נחושתן מיום 02.08.1998 צויין בסעיף 6, כי כניסת ההסדר בין הצדדים לתוקף ביום 01.01.1999 מותנית בסיום מוצלח של המשא ומתן בין הצדדים, עד למועד האמור. וכך נכתב:
"... 6. The agreement will start on 1.1.99 if we will reach a detailed agreement until that date after negotiating all issues. (From acceptance of the principles mentioned in this letter until the end of the year, we will have to study all requests from both sides and to negotiate all details in order to achieve the agreement. If we will not be able to reach such an agreement by 31.12.98, you will advise me what you would like to do.) As above mentioned, please let me know urgently your answer - go or no go. If "go", we will start as soon as possible to go into details hoping to reach as agreement according to the schedule above mentioned".
[ג] במכתבו של מר חסן למר נחושתן מיום 18.11.98, צויין:
"Annexed the personal employment agreement proposition, sequel to our conversations. I would like to note that the obliging agreement will be the final version of the agreement signed between us, and not any other version of the agreement or oral proposition or written proposition presented in earlier stages".
[4] אשר לשאלה מדוע המשא ומתן בן השנתיים לא הבשיל כדי הסכם קבע בית הדין, כדלקמן: "
עולה מהראיות כי מו"מ זה לא הבשיל עקב אי הסכמות שהיו בין הצדדים ביחס לשאלות מהותיות ובשל העדרה של גמירות דעת בשאלות אלו
". בית הדין העדיף, בתוך כך, את גרסת החברה ומר חסן באשר להתנהלות המשא ומתן, בין השאר בשל העובדה שגרסתם התיישבה עם ראיות בכתב אשר הוגשו מטעמם ואשר מר נחושתן, מסיבות השמורות עמו, לא מצא לצרפן לתצהיר עדות ראשית מטעמו.
[5] מן המסמכים האמורים ומקביעותיו העובדתיות של בית הדין קמא, עולה תמונת "
דברי ימי המשא ומתן
", כדלקמן: ביום 18.11.98 הועברה לעובד טיוטת הסכם התקשרות בין הצדדים, שנוסחה לבקשת החברה על ידי עורך הדין דרור גל (להלן -
טיוטת נובמבר). במהלך חודש דצמבר 1998 התקיימו מספר פגישות בין העובד למר עמוס עמירן, יועץ לניהול חברות שייעץ לחברה וייצגה במהלך המשא ומתן. על פי עדותו של מר חסן, שבית הדין קמא מצאה אמינה, מר נחושתן פנה אליו לאחר פגישות אלה וציין כי בפגישותיו עם מר עמירן הושגו הבנות באשר לכלל הסוגיות נשוא המשא ומתן, וכי הוא מסכים בעיקרו של דבר לנוסח טיוטת נובמבר, על השינויים שנערכו בה לאור הדברים שהוחלפו בינו לבין מר עמירן בפגישותיהם. משכך הודיע מר חסן למנהלת החשבונות של החברה כי הושגו הסכמות עקרוניות וכי מר נחושתן עתיד להתמנות למנכ"ל ולשותף בחברה. באותה עת, ביקש מר נחושתן שהות להגיש "תיקוני ניסוח" שינוסחו על ידי עורך דינו. לבקשת מר חסן נועדה פגישה בהשתתפות בא כוחו של העובד ליום 07.01.99, על מנת לעמוד על שינויי הניסוח המבוקשים. מר נחושתן הודיע למר חסן על ביטול הפגישה, שעה קלה לפני המועד לקיומה. ביום 12.01.99 מסר מר נחושתן למר חסן טיוטת הסכם שנערכה על ידי בא כוחו, עו"ד לביא (להלן -
טיוטת נחושתן). טיוטה זו נבדלה מטיוטת נובמבר המעודכנת, בעניינים מהותיים. משכך, שלח מר עמירן למר חסן 23.01.99 נוסח מוצע של מכתב תגובה למר נחושתן, שנביא להלן את עיקריו:
"I was surprised to receive from you a draft of an agreement instead of comments to the draft I gave you. Such way of comment "isn't done" and it maybe shows the width of the gap between what you want and my "red lines". Just in comparing the beginning of your draft to the beginning of the one I gave you, we can see that everything was turned upside down... The situation now is that in front you stands the draft of the agreement (16.11.98) and a list of clauses that I agree to change in this draft... in order to be efficient and to save time for both of us, please prepare a written list of the main important issues that from your point of view are your "red line". If those will be acceptable, we will be able to proceed".