פסק-דין בתיק עע 561/06

השופטת נילי ארד

• 1.      המערער הגיש לבית המשפט בתל אביב (השופטת דינה אפרתי; בש"א 3559/04; עב 303944/98) בקשה על פי פקודת בזיון בית המשפט (להלן גם: הפקודה) להורות למשיבה 2 - פרוספר נשיונל פיננס בע"מ (להלן: החברה) ולמשיב 1, מר משה זאק (להלן: מר זאק), לכבד הסכם שקיבל תוקף של פסק דין ולאכוף עליהם את ביצוע ההסכם, במאסר או בקנס משמעותי ומרתיע, על פי סעיף 6 לפקודת בזיון בית משפט (להלן: הבקשה לבזיון). משנדחתה בקשתו זו בהחלטת בית הדין (שכותרתה בטעות "פסק דין"), הגיש המערער ערעורו לפנינו, לאחר נטילת רשות (בר"ע  505/06).

הרקע העובדתי

• 2.      לפי הנטען בערעור, עבד המערער בחברת סלטי איכות חמוצים בע"מ (להלן: החברה המעבידה). המשיבים היו "מבעלי מניותיה ומנהליה" של החברה המעבידה ומר זאק "היה אחראי על העסקתם של עובדיה" והוא זה שפיטר את המערער "בלא ששולמו לו שכר עבודה וזכויות נוספות עקב עבודתו וסיומה". תביעה למימוש זכויותיו, שהגיש המערער כנגד החברה המעבידה והחברה התקבלה במלואה, בהעדר הגנה, ובפסק דין מיום 16.11.99 חייב בית הדין האזורי את החברה המעבידה לשלם למערער סכום כולל של 40,431 ש"ח. סכום זה לא שולם, ובסופו של יום חתמו הצדדים על הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין, הוא מושא דיוננו בערעור זה.

בהחלטת בית הדין נקבעו עובדות אלה:

3.   ביום 28.11.01 נחתם הסכם פשרה (בתיק עב' 303944/98) בין התובע - הוא המערער שלפנינו, לבין הנתבעות לסילוק סופי ומוחלט של כל התביעות ההדדיות בין הצדדים. במסגרת זו, התחייב המערער לשלם לחברה המעבידה סכום של 18,000 ש"ח בתשלומים חודשיים. בד בבד, התחייבה החברה - המשיבה 2 בערעור - "הנתבעת" על פי ההסכם, לפעול באופן המפורט להלן:

" ג. הנתבעת תשלם את אגרת פירוק סלטי איכות החמוצים בע"מ, וזאת כנושה של חברה זו, תוך 15 יום מיום מסירת התביעה לפירוק ושובר תשלום האגרה על ידי התובע לב"כ הנתבעת. לא שילמה הנתבעת את תשלום האגרה כאמור לעיל, יהיה זכאי התובע לפיצוי מוסכם בסך 5,000 ש"ח, שישולם תוך 30 יום מיום ההפרה. איחור של 30 יום לא ייחשב כהפרה". (להלן: הסכם הפשרה)

לבקשת הצדדים נתן בית הדין האזורי תוקף של פסק דין להסכם הפשרה (להלן: פסק הדין).

במאמר מוסגר נעיר, כי הליכי הפירוק של החברה המעבידה ותשלום אגרת פירוק במסגרתם, מאפשרים למערער הגשת תביעה למוסד לביטוח לאומי, למיצוי זכויותיו בגין תקופת עבודתו בחברה המעבידה וסיומה, במסגרת הוראותיו של פרק ח' לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995.  

4.    את הבקשה לבזיון, מושא ערעור זה, הגיש המערער נגד החברה ונגד מר זאק מנהלה, כשעיקר טענותיו כלפיהם, באלה: המערער מילא התחייבויותיו על פי ההסכם, ובתוך כך אף המציא לחברה המשיבה את סכום האגרה, כפי שהוערך על ידי מעריך האגרות ביום 1.6.03. למרות זאת, התעלמה החברה מפניותיו לביצוע חלקה בהסכם, כאמור בסעיף 1ג לפסק הדין.

כלפי מר זאק, טען המשיב בבקשת הבזיון כך: מר זאק היה מנהל החברה וככזה נמנה על האורגנים שלה ואחראי על ביצוע הסכמים מטעמה; בכך שאינו ממלא חיובי החברה ואינו עושה לתשלום האגרה כנדרש בפסק הדין, ובהתעלמותו מפניותיו החוזרות ונשנות של המערער לקיום חיובי החברה, גורם מר זאק לאי קיומו של פסק הדין; על כן, טען המערער, יש להפעיל גם כלפי מר זאק, את הוראת סעיף 6 לפקודת בזיון בית משפט ולכפות עליו למלא את חיובי החברה, על פי פסק הדין.

• 5.      מר זאק התייצב בפני בית הדין האזורי, בתאריך 6.4.05 רק לאחר שהוצא כנגדו צו הבאה. בעדותו, ביקש מר זאק לדחות את בקשת הבזיון כלפיו, בטענה שהחברה אינה פעילה וכי הוא עצמו אינו עובד בה מזה שנתיים ימים. טענותיו אלה הוכחשו מכל וכל על ידי המערער, אשר הוסיף וטען כי לא נמצאו כל תימוכין, לגרסתו של מר זאק, אף לא בתצהיר.

החלטת בית הדין האזורי

• 6.      נוכח הראיות והעדויות שהיו לפניו, קבע בית הדין האזורי, כי החברה התבקשה להמציא לבא-כוח המערער סך של 3,413 ש"ח בגין אגרת פירוק, בהתאם לשומה של מעריך האגרות בבית המשפט, שנערכה ביום 5.6.2003; וכי "אין מחלוקת כי המשיבה לא שלמה את האגרה תוך המועד שנקבע" בפסק הדין, המאשר את הסכם הפשרה".

על רקע זה ולאור הוראות פקודת הבזיון וההלכה הפסוקה הוסיף בית הדין וכך קבע: צו הבזיון אינו מופנה נגד האורגנים של החברה כי אם נגד החברה גופה ומחייב אותה; עם זאת, פעולתם של האורגנים בחברה, תקבע האם התאגיד מקיים את הצו השיפוטי אם לאו; לגופו של עניין "לא הובאה בפני כל ראיה כי במועד הרלוונטי לביצוע האמור בסעיף 1ג להסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין - קרי ביום 20.6.2003 - שימש מר זאק כמנהל המשיבה, והיה אורגן מאורגני המשיבה שאמור היה לבצע את תשלום האגרה, כמתחייב מפסק הדין"; אף לא הובאה בפני בית הדין כל ראיה כי "מר זאק הוא אורגן מאורגני המשיבה אשר יכול לגרום לכך שפסק הדין יקויים על ידי המשיבה בעתיד".

בנסיבות אלה, הורה בית הדין האזורי על דחיית הבקשה ומכאן הערעור לפנינו.

הערעור דיון והכרעה

7.   בדיון לפנינו חזר המערער וטען, כי במועד היווצרות העילה, היינו בתאריך 20.6.03, היה מר זאק מנהל החברה, כפי שהעיד על עצמו במהלך חקירתו בבית הדין האזורי. בנוסף ולראיה הציג המערער שני מסמכים: "בקשה לדחות מועד דיון" שהגישו המשיבים לבית הדין האזורי בתאריך 22.4.04, בה הציג עצמו מר זאק כ"מנהל" החברה ובמעמדו זו חתום מר זאק על הבקשה בשם "המבקשת" היא החברה; ועותק מדו"ח רשם החברות מחודש אוגוסט 2006 בו רשום מר זאק כמנהל החברה.

      החברה לא התייצבה לדיון בערעור ומר זאק שהתייצב ללא ייצוג משפטי, חזר על טענתו לפיה במועד היווצרות העילה, לא היה מנהל החברה, וכתוצאה מהפסקת פעילותה נקלע הוא עצמו לקשיים כלכליים ובריאותו התרופפה ואין לראות בו בעל חובו של המערער. לביסוס טענותיו הגיש מר זאק מכתב מיום 26.9.06, בחתימת רו"ח, מר רומן צם, המאשר כי: "מר מויסי זאק מעולם לא היה בעל המניות בחברה ושימש מנכ"ל החברה עד נובמבר 2000. מאז מנהלי החברה היו מר מרסל בלר והגב' מרינה פזי. מר מויסי זאק עשה לה חפיפה במשך תקופה מסוימת.  החברה לא פעילה מאז מאי 2003 ועד עצם היום הזה."