פסק-דין בתיק עפ"א 54367-03-11

1.       ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים בתל אביב (כב' השופטת נאוה ברוורמן) בתיק מס' 08/09/0109142 ו-3 תיקים נוספים, מיום 10.2.2011. בפסה"ד זוכתה המשיבה, רשת חנויות תכשיטים, מעבירת הצגת שילוט ללא רישיון בחנותה בת"א, עבירה לפי סע' 2(א) ל חוק עזר לתל אביב-יפו (שילוט), התשנ"ג - 1992 (להלן: " חוק העזר") וזאת בארבעת כתבי האישום שהוגשו כנגדה.

2.       הצדדים לא היו חלוקים באשר לעובדות, אלא ביחס לפרשנות חוק העזר והחלתו על המקרה דנן. אשר לעובדות, המשיבה בעלת חנות תכשיטים ופריטי נוי מעוצבים. לעסק שלט המוצג מחוץ לחנות בחלק העליון כמקובל ובגינו משולם מס שלטים כחוק, ללא כל מחלוקת. חלון הראווה של העסק בנוי בחלקה הפנימי של החנות והוא מורכב מחלק תחתון אטום שעליו ארון ראווה שקוף בגובה מתאים לצפייה ומוצגים בו המוצרים הנמכרים, שהם מטיבם קטנים במימדיהם. החלק התחתון האטום נושא קישוט בצורת עלה בעל צורה מסויימת, שהוא לוגו העסק וכן האותיות ג.ר.א.ס. השאלה שהתעוררה היא האם עיצוב זה של חלון הראווה הוא בגדר שלט המוצב שלא כדין.

3.       בימ"ש קמא שהלך בדרך של פרשנות תכליתית קבע בפסק דינו כי פרשנות כזו של חוק העזר מובילה למסקנה כי כאשר בעל עסק מציג בחזית חנותו שלט כדין, שבגינו הוא משלם אגרה, אין לאסור עליו להשתמש בלוגו של עסקו המוטבע על גבי "ארון תצוגה בתוך החנות בחזית, ומתמשך לאורך החנות" ואין לחייבו באגרת שילוט נוספת בשל כך.

טיעוני הצדדים

4.       ב"כ המערערת תקפה את מסקנות בימ"ש קמא וטענה כי לפי הניסוח המילולי המדוייק של חוק העזר, הלוגו של העסק המוצג בחזית חלון הראווה בחלקו התחתון, נכנס לגדר החיוב ברישיון ובאגרה לפי חוק העזר, שכן הוא נשקף מרשות הרבים וגובל בה. עוד טענה ב"כ המערערת כי לא יעלה על הדעת שכאשר ינותק שלט מחזית החנות למעלה ויוצג בתוך החנות בחלון הראווה, יופטר בעל העסק מרישוי ואגרה בגין אותו שלט.

ב"כ המשיבה טענה כי לעסק יש שלט חיצוני שבגינו משולמת אגרה כדין והעסק אינו מתחמק מתשלום אגרת שילוט. המחלוקת נוגעת ללוגו בצורת עלה ואותיות העסק המופיע בחלון הראווה, שכולו בשטחה הפרטי של המשיבה, כאשר בתוך החנות מפוזרים אזכורים רבים נוספים של לוגו זה, על ארונות התצוגה כחלק מעיצוב העסק שבגינם לא נדרשת אגרה. עוד טענה כי למשיבה יש עשרות חנויות ברחבי הארץ ואף עירייה לא דורשת ממנה אגרה בגין לוגו העסק המופיע בחלונות הראווה שלהם, פרט לעיריית ת"א שאף היא החלה בדרישה זו רק החל בשנת 2005. לשיטת ב"כ המשיבה פרשנות המערערת לחוק העזר מובילה לתוצאה אבסורדית, לפיה כל שימוש ואזכור של לוגו העסק יחוייב בתשלום אגרה.

דיון

פרשנות המונח "שלט" בחוק העזר

5.       אין חולק כי לעיריה סמכויות לפקח על הצגת שלטים מכוח סעיף 246 לפקודת העיריות, ובמסגרת סמכות זו התקינה את חוק העזר.

סע' 2(א) לחוק העזר שכותרתו " רישיון ואגרות", הפותח את הפרק השני שבחוק העזר שכותרתו " רישיון לשילוט", קובע:

(ההדגשות שלי - י.ש.)

סע' 1 לחוק העזר, שכותרתו " הגדרות", מגדיר את המונח " שלט":

"שלט" - הודעה המותקנת במקום העסק או העיסוק והמכילה רק את שמו של אדם, או מקצועו, או שמו, או טיבו של עסק, או מוסד, או סמלו המסחרי של מצרך המיוצר והמשווק במקום, או כתובתו, או כל צירוף של אלה, והמראה או כוללת מספרים, אותיות, מלים או איור והמחוברת לבנין, לרבות כל מיתקן הנושא את ההודעה שאינו מחובר לבנין והמוצב בשטח המגרש בו נמצא הבנין;

פרשנות תכליתית

6.       בית משפט קמא נקט, כאמור, בפרשנות תכליתית להוראות חוק העזר ויפה עשה. זה מכבר התבססה בפסיקה גישת הפרשנות התכליתית לדבר חקיקה. במסגרת זו יש לבחון הן את התכלית המיוחדת של אותו דבר חקיקה והן את התכליות הכלליות של כלל החקיקה, הנעוצות בעקרונות היסוד של השיטה. כך ב- בג"ץ 4000/93 אלרואי קנבל נ' לשכת עורכי הדין בישראל, בסע' 5 ו - 8 לפסה"ד (להלן: " פרשת אלרואי"), (בו נדונה פרשנותו של סע' 57 לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א - 1961 (להלן: " חוק הלשכה")  נפסק:

"ביסודו של סעיף 57 לחוק הלשכה - כביסודו של כל חוק - מונחים שני סוגים של תכליות. הסוג האחד, עניינו התכליות המיוחדות, המאפיינות הוראה זו משאר ההוראות. אלה הן ה"מטרות למעשה" שעמדו ביסוד החקיקה. הסוג השני, עניינו התכליות הכלליות, המאפיינות כל דבר חקיקה. הם מבטאות את עקרונות היסוד של השיטה (ראה ע"א 105/92 ראם מהנדסים קבלנים בע"מ נ' עירית נצרת עילית, פ"ד מז(5) 189, 201)... הן משקפות ערכים, שהם רלבנטיים להגשמתן של התכליות המיוחדות. מבין אלה חשובות לענייננו שתי תכליות כלליות. האחת עניינה חופש הביטוי..."