בפני שני ערעורים, אשר הדיון בהם אוחד, על פסק דינו של בית המשפט לענינים מקומיים בתל-אביב מיום 12.9.2005 (כב' השופט אלי ספיר), בשני תיקי ענינים מקומיים שמספריהם 756/02 ו- 16805/03, לפיו הורשעו שלושת המערערים בעבירת בניה בכל הנוגע למבנה הראשון בתיק 756/02 ובכל הנוגע למבנה השלישי בתיק 16805/03 ולפיו נדונו לקנסות ולצווי הריסה.
המערערת 1 הינה עמותה אשר עיסוקה בתחום החינוך במגזר החרדי.
המערער 2 הינו יו"ר העמותה והמערער 3 הוא אחד מפעיליה.
ת.פ. 756/02
בכתב האישום בתיק זה, אשר הוגש לבית המשפט ביום 16.1.2002 (להלן:
"התיק הראשון"), נטען כי במהלך חודש ספטמבר 2001, או בסמוך לכך, ביצעו המערערים ללא היתר במתחם המצוי ברחוב סנפיר 4 בת"א (שטח המכיל מבנים המשמשים לבית ספר וגן ילדים) (להלן:
"מתחם סנפיר") עבודות בניה הטעונות היתר על דרך הצבת שני קארוואנים: האחד - מבנה א',ב',ג',ד' בצידו המערבי של המתחם ואשר יכונה על ידי, כפי שכונה ע"י בית משפט קמא
"המבנה הראשון", והשני - אף הוא מתואר בתרשים כמבנה א',ב',ג',ד', בצידו המזרחי של המתחם ואשר יכונה
"המבנה השני".
בכתב האישום צויין כי המערערת 1 הינה המשתמשת והאחראית לביצוע העבודות, המערער 2 הינו יו"ר העמותה ואילו המערער 3 הינו האחראי במקום.
ת.פ. 16805/03
בכתב האישום נשוא תיק זה, אשר הוגש לבית המשפט ביום 21.12.2003, (להלן:
"התיק השני") נטען כי במהלך החודשים ספטמבר 2001 - עד אוקטובר 2003, או בסמוך לכך, ביצעו המערערים ללא היתר במתחם סנפיר עבודות בניה הטעונות היתר על דרך בניית שני מבנים: האחד - מבנה מפלטות פח א',ב',ג',ד', בצידו המערבי של המתחם (להלן:
"המבנה השלישי"), והשני - המתואר בתרשים כמבנה ה',ו',ז',ח', בצידו הדרום-מזרחי של המתחם (להלן:
"המבנה הרביעי").
בכתב האישום צויין כי המערערת 1 הינה המשתמשת והאחראית לביצוע העבודות, המערער 2 היה יו"ר העמותה בשעת ביצוע העבירה ואילו המערער 3 היה מנהל פעיל במערערת 1 בשעת ביצוע העבירה.
הכרעת הדין
בהכרעת הדין שניתנה ע"י בית משפט קמא ביום 12.9.2005הורשעו המערערים בבניית המבנה הראשון זוכו מבניית המבנה השני, הורשעו בבניית המבנה השלישי ומחמת הספק זוכו מבניית המבנה הרביעי.
בית המשפט קמא ביסס את הרשעת המערערים בבנית המבנה הראשון על הודאתם בהצבת מבנה זה לאחר מועד ה- 19.4.1999, על אי קבלת עדותם ועל מתן אמון בעדותו של המהנדס מטעם המאשימה.
הרשעתם של המערערים בבניית המבנה השלישי התבססה על קבלת עדותו של מהנדס המאשימה ועל קבלת הגירסה לפיה נבנה המבנה השלישי בחלקו המירבי במיקום בו היה מצוי בעבר המבנה הראשון אשר נהרס בטרם מתן הכרעת הדין מכח צו הריסה מינהלי.
בית המשפט קמא גזר על המערערת 1 קנס בסך 7,500 ש"ח ועל המערערים 2 ו-3 קנס בסך 1,000 ש"ח לכל אחד מהם.
עוד ציווה בית משפט קמא להרוס את
"המבנה השלישי" תוך ארבעה חודשים מיום הינתן גזר הדין.
בהחלטה שניתנה ביום 11.1.2006, הורה בית המשפט המחוזי על עיכוב ביצוע צו ההריסה.
נימוקי הערעור
המערערים קובלים על כי בית המשפט קמא מצא לנכון שלא לייחס אמינות לעדויותיהם, ללא מתן הנמקה לכך, כמו גם על דחיית טיעוניהם בדבר אי לקיחת חלק פעיל במעשה הבנייה. המערערים טוענים כי די בעדויות שהוצגו בפני בית המשפט קמא על מנת לתמוך בטענתם בדבר טעות במצב דברים נוכח מצגים שהוצגו להם על ידי העיריה ו/או נציגיה לפיהם מדובר במבנים הנתמכים באישור הרשויות. המערערים מוסיפים וטוענים כי דו"ח המהנדס כמו גם התצ"א, אינם מהווים עדות קבילה.
לדבריהם, קביעת בית המשפט קמא איננה מתיישבת, מבחינת המועדים המצויינים בה, שכן המסקנה העולה ממנה היא שהמבנה השלישי נבנה במיקום בו היה מצוי המבנה הראשון, בטרם נהרס.
במהלך הדיון בעל-פה התמקד ב"כ המערערים בטיעון לפיו מנהלת העיריה כנגד מרשיו מלחמת חורמה בכל הנוגע לדרישתה מן העמותה לפנות את מתחם סנפיר, דרישה המהווה חלק מסכסוך אחר המתנהל בין הצדדים ואשר בחלקו הסתיים בהסדר פשרה שקיבל תוקף של פסק דין בבית המשפט העליון ביום 11.8.2004. לדבריו, מדובר בהסכם המכיל סעיפים שלובים, ומשלא מילאה העיריה את כל החיובים המוטלים עליה מכח הסכם זה, מופטרת העמותה מלפנות את המתחם ומשכך מפעילה עליה העיריה את מכבשי ההליך הפלילי על מנת לאלצה לעשות כן.
דיון והכרעה
מטיעוני הצדדים למדתי כי עיקר העיקרים של ערעור זה מתבטא בצו ההריסה אשר ניתן בכל הנוגע למבנה השלישי, מבנה בו מאוכלסת כיתת הלימודים של גן הילדים ברשת החינוך העצמאי-חרדי, שכן ביצוע צו ההריסה ישבש את שנת הלימודים, נוכח העדרו של הסדר חילופי.
לא נותר לי אלא להביע את צערי על כי המשיבה דבקה במסלול הפלילי-משפטי, ולא שעתה להמלצתי להסדיר את הסכסוך כולו מחוץ לכתלי בית המשפט, שהרי הערעור שבפני הינו רק קצה המחלוקת המנהלתית/ציבורית.
ולגופו של עניין -