1. ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת א' זיסקינד) מיום 18.7.11 בת.פ. (שלום - י-ם) 2252/09, במסגרתו הושת על המשיב בעפ"ג 28422-08-11, הוא המערער בעפ"ג 8218-09-11 (להלן לצורך הנוחיות: "המשיב") מאסר בפועל לתקופה של 3 חודשים ומאסר על תנאי לתקופה של 10 חודשים למשך 3 שנים בתנאי שלא יעבור על כל עבירה לפי פקודת מס הכנסה (להלן: "הפקודה") ו/או לפי חוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן: "החוק"). המדינה מערערת על קולת העונש והמשיב מערער על חומרתו.
2. ברקע לגזר הדין, הסדר טיעון לפיו המשיב הודה והורשע בביצוע 5 עבירות של השמטת הכנסה מדו"ח לפי סעיף 220(1) לפקודה; 5 עבירות של קיום פנקסי חשבון כוזבים לפי סעיף 220(4) לפקודה; ו-5 עבירות של ניהול פנקסי חשבונות או רשומות כוזבים לפי סעיף 117(ב)(4) לחוק. לעניין העונש סוכם בין הצדדים כי המדינה תעתור לשנת מאסר בפועל ולמאסר על תנאי ללא קנס, והמשיב יהיה חופשי בטיעוניו.
3. המשיב הועמד לדין יחד עם אמו אשר הייתה בשנים 2001 - 2005 ועד ליום 22.2.06 בעלת חנות בגדים ברחוב סולטאן סלימאן שבמזרח ירושלים (להלן: "החנות"). בנה, המשיב ניהל את החנות. לפי המסופר בכתב האישום המשיב ואמו נהגו לדווח לרשויות המס באמצעות דו"חות שנתיים אותם הכין רואה חשבון מטעמם על פי מסמכים והעתקי חשבוניות שהם מסרו לו. במהלך פעילות החנות, במזיד ומתוך כוונה להעלים הכנסות, נהגו המשיב ואמו שלא להעביר לרואה החשבון את מלוא העתקי החשבוניות שהוציאו ללקוחות שונים. פועל יוצא ממעשה זה, הכין רואה החשבון דוחות שהתייחסו אך לחלק מהכנסותיהם. ביום 22.2.06 נערכה ביקורת שומה בחנות ונתגלה כי המשיב ואמו מנהלים ספרי חשבונות כפולים, וסכום העלמת הכנסות הגיע לכדי 2,835,353 ש"ח. המסים על הסכום האמור לא שולמו.
4. במסגרת ההסדר, האם הודתה והורשעה בחמש עבירות בגין הגשת דו"ח וידיעות לא נכונים לפי סעיף 217 לפקודה, ובחמש עבירות של מסירת ידיעות לא נכונות לפי סעיף 217 לחוק. הוסכם כי יושת עליה מאסר על תנאי וקנס בסך 50,000 ש"ח. בית המשפט כיבד את ההסדר והשית על האם מאסר על תנאי לתקופה של 7 חודשים למשך 3 שנים בתנאי שלא תעבור על כל עבירה לפי הפקודה ו/או החוק. כן הושת עליה קנס בסך 50,000 ש"ח ב-50 תשלומים או מאסר של 8 חודשים תחתיו. באשר למשיב, עובר לגזירת דינו הוסכם כי יוגש תסקיר מטעם שירות המבחן.
5. שירות המבחן ציין בתסקיר הראשון שהוגש ביום 11.4.11 כי המשיב מנהל אורח חיים נורמטיבי. יחד עם זאת התייחסותו למניע לביצוע העבירות הייתה שטחית, תוך נטייה להכחיש את הצורך שלו בהשגת כסף, וקושי להבין את הרקע לביצוע העבירות. הומלץ על התערבות טיפולית, הימנעות מהרשעה, הטלת צו מבחן ו-250 שעות של"צ. בתסקיר השני שהוגש ביום 12.7.11 נאמר כי המשיב שולב בקבוצה טיפולית לנאשמים שעברו עבירות מרמה והוא שיתף פעולה באופן מלא בטיפול זה. שירות המבחן חזר על המלצתו לביטול ההרשעה והמליץ על הטלת 300 שעות של"צ.
6. בטיעוניה לעונש בבית משפט קמא טענה המדינה כי יש להחמיר עם המשיב ולהשית עליו את העונש המקסימאלי שהוסכם, וזאת בשל ניהול ספרי החשבונות הכפולים. אלה שהציג לשלטונות המס ואלה בהם ניהל את ענייניו האמיתיים. כן הודגש היסוד הנפשי החמור של כוונה שהתקיים לגביו ביתר שאת בכך שהעלים הכנסות במשך חמש שנים בסכומים גבוהים מאוד של כשלושה מליון ש"ח. מעשיו הופסקו אך לאחר ובשל ביקורת מס הכנסה בחנות בה התגלו ספרי החשבונות הכפולים. נטען כי פסיקת בתי המשפט עמדה לא פעם על החומרה הרבה הטמונה בעבירות מס, שהן כגניבה מקופת המדינה, ותוצאותיהן ההרסניות פוגעות במשק ובכלכלה, במרקם ובמוסר החברתי. בעבירות אלו מדובר במרבית המקרים בנאשמים נורמטיביים ללא עבר פלילי, אך למרות זאת נקבע כי ההיבט הציבורי והצורך להדגיש את חומרת העבירות באמצעות ענישה מרתיעה, חייבים להיות השיקול המרכזי. לכן נטען כי גוברים בעניינו של המשיב שיקולי ההרתעה על פני נסיבותיו האישיות. הגם שמהתסקיר עולה כי המשיב אדם נורמטיבי, צוין כי יש לו קושי לקבל אחריות על מעשיו. המדינה דחתה את המלצת שירות המבחן בהצביעה על כך שמטרת שירות המבחן היא לדאוג רק לפן השיקומי של העבריין, אך רוב עבירות המס מתבצעות על ידי אנשים נורמטיביים שזו עבירתם הראשונה, ולכן בתי המשפט לא נוטים ליתן משקל רב בעבירות מסוג זה להיבט השיקומי של שירות המבחן.
7. מנגד, ב"כ המשיב טען כי יש להקל עם המשיב. הוא הצביע על כך שמיד לאחר הביקורת שנעשתה בחנות, המשיב נקט בפעולות להסרת המחדלים ופעל לתשלום חובו לשלטונות המס בטרם הגשת כתב האישום. הוא הפקיד את הטיפול אצל רואה חשבון עד שביום 25.9.07 הושג הסכם עם שלטונות המס לסילוק מלוא החוב האזרחי. המשיב סבר כי בחתימתו על ההסכם, הוא סיים את הטיפול בפרשה. ואולם עקב טעות מצד רואה החשבון שלא הגיש באותו מעמד גם בקשה לכופר, אלא הגישה באיחור, חל עיכוב. עוד נטען כי סכומי החוב בפועל אינם כה גבוהים, שכן גלומים בהם סכומי ההוצאות שאינם מפורטים בכתב האישום המציג סכומים גבוהים יותר. בנוסף, התסקירים שהוגשו ביחס למשיב חיוביים, והתסקיר האחרון מיום 12.7.11 מעיד כי הוא השתתף בקבוצה טיפולית לאנשים שעברו עבירות מרמה, ושיתף בה פעולה. המשיב הביע חרטה כנה, ולקח אחריות על מעשיו כבר בהזדמנות הראשונה. כפי שעולה גם מהתסקיר, המשיב אינו בעל דפוס התנהגות עבריינית מגובשת, והתנהלותו נבעה מתמימות והיעדר הבנה ובקיאות, עקב ייעוץ פיננסי מוטעה שקיבל.
8. לאחר ששקל בית משפט קמא את מעשי המשיב, נסיבות המקרה וטענות הצדדים, הגיע לכלל מסקנה שעניינו של המשיב אינו שונה מנאשמים אחרים שהעלימו והשמיטו דיווחים על הכנסותיהם במטרה להתחמק ממס הכנסה ו/או ממע"מ. מה עוד שבמקרה זה המשיב ערך פנקסי חשבונות ורשומות כוזבים, תוך ניהול ספרי חשבונות כפולים, דבר המעיד בבירור על התחכום ועל הכוונה להשתמט ממס. העובדה כי לאחר שהעבירות התגלו, פעל המשיב להסרת המחדל ולתשלום החוב, אמנם נזקפת לזכותו, אך אין בה כדי למרק את שלל העבירות שביצע במשך תקופה ארוכה בת חמש שנים, עד לגילוין בביקורת מס הכנסה שנערכה בחנות. למעשה, אלמלא ביקורת זו, היה המשיב ממשיך בביצוע העבירות, שמשמעותן היחידה היא החדרת ידו לקופת הציבור וגניבתו ממנה את כספי הציבור.
9. בית המשפט גם דחה את טענת הסניגור כי סכומי החיוב בהסכם עם שלטונות המס, אינם גבוהים ויש להתחשב בסכומי ההוצאות הגלומים בהם. משהדיווח שמסר המשיב לא היה נכון, אין לו לבוא בטענה אלא לעצמו, ואין זה המקום לעריכת חישוב של הפחתת הוצאות, כניסיון שובה לב להטות את חומרת העבירה מהכיוון האמיתי של השמטת מלוא ההכנסה, שהיא לב העניין.
10. לאור האמור, בית המשפט סבר כי הטלת מאסר בעבודות שירות, אינו מבטא אל נכון את חומרת העבירות במכלול הנסיבות. אמנם המשיב השתלב בקבוצה טיפולית, ויש בכך שיקול לקולא המעיד על רצון להבין ולהתמודד עם מניעיו לביצוע העבירה, אך מנגד מדובר בעבירות חמורות, הקשות לגילוי וקלות מאוד לביצוע, שלרוב מתבצעות על ידי אנשים נורמטיביים ללא עבר פלילי, ולאור קלות הביצוע והפיתוי לביצוען, על בית המשפט להטיל עונשים מרתיעים באופן משמעותי מפני קלות גזילת כספי המס מקופת הציבור על חשבון הציבור. בשל כך, כאמור, הטיל בית המשפט על המשיב את העונשים שפורטו.
11. בערעור שלפנינו כל צד חזר על טענותיו שהועלו על ידו בבית משפט קמא. על טיעונים אלה הוסיף בא כוח המדינה וטען כי טעה בית משפט קמא בכך שלא נתן את המשקל הראוי לחומרת העבירות, לסכומים אותם העלים המשיב מרשויות המס, במשך הזמן בו בוצעו העבירות, לקלות בה העבירות מבוצעות ולמדיניות הענישה הקיימת גם כאשר מדובר באנשים נורמטיביים ללא עבר פלילי. אמנם, בית משפט קמא התייחס לדברים האמורים בגזר הדין, אך לטעמה של המדינה הדבר לא בא לידי ביטוי מעשי בענישה אותה הטיל על המשיב. עוד טען כי השיקולים לקולא בעניינו של המשיב, משקלם קטן ביחס לשיקולים לחומרה הקיימים במקרה זה. אמנם מדובר במשיב צעיר יחסית (יליד 1966) ללא עבר פלילי, ואכן במקרה זה המחדלים הוסרו. ברם, מנגד מדובר בעבירות מס שבוצעו לאורך שנים, בהיקף של קרוב ל-3,000,000 ש"ח וזאת תוך ניהול כספים כפולים. דבר זה מראה על קיומו של יסוד נפשי חמור של כוונה להונות את רשויות המס וזאת ברף הגבוה שלו, והתנהלות המשיב מעידה על תכנון ותחכום. יש גם לדחות את טענותיו של בא כוחו לפיהם, המשיב פעל מתוך תמימות וייעוץ פיננסי מטעה. טיעון זה מעורר פליאה, שכן אין הוא משתלב כלל עם התנהלותו של המשיב, בעיקר לאור העובדה כי השתמש ב"ספרים כפולים". יש גם לדחות את טענת בא כוח המשיב לעניין הגשת הבקשה לכופר שלא נתקבלה לאור העיתוי בה הוגשה על ידי רואה חשבון מטעם המשיב, שכן מדובר, כאמור, בסכום העלמה של קרוב ל-3,000,000 ש"ח סכום שאין נהוג לקבלו בהליך של כופר ממילא. אדרבה, לטענת המדינה הסדרת החוב האזרחי מטעמו של המשיב הייתה אחד מנימוקי המדינה להגיע להסדר טיעון מקל עם המשיב ולפיו המדינה הסתפקה בשנת מאסר בפועל. משכך, נטען כי טעה בית המשפט משלא שם את הדגש הראוי על אינטרס הציבורי הקיים בעבירות מסוג זה ולמרות שבית המשפט אכן ציין שהעבירות בהן הורשע המשיב הינן עבירות חמורות, הקשות לגילוי והקלות לביצוע, שיש בהם פגיעה קשה בציבור משלמי המיסים ונדרש בעניינם עונש הנותן ביטוי לאפקט ההרתעה והאינטרס הציבורי, הרי שבפועל גזר בית המשפט עונש שאין בו כדי להוות הרתעה כלל. המדינה תמכה את טיעוניה על פסיקה של בתי המשפט השונים.
12. לעומת זאת, בא כוח המשיב טען שבית המשפט לא נתן את המשקל הראוי לעובדה שהחוב האזרחי שולם במלואו לפני הגשת כתב האישום. כן לא ניתן משקל מספיק לעובדה שהמשיב מינה לעצמו רואה חשבון שפעל להסרת המחדלים במלואם בהתאם לקביעת פקיד השומה. לטענתו בית משפט קמא גם התעלם מגובה ההכנסות החייבות במס בהתאם לשומה מיום 25.9.07, היינו סך כולל של כ-550,000 ש"ח בלבד. מה גם, הסכומים המופיעים בכתב האישום לא כוללים את הניכויים השונים הנובעים מעבודת העסק. הוא גם הלין על כך שבית משפט קמא התעלם מהמלצת שירות המבחן. שירות המבחן המליץ כאמור בחום שלא לשלוח את המשיב למאסר מאחורי סורג ובריח וביקש להעדיף השתת עונש שיקומי במקום עונש שמטרתו גמול במשיב. הנימוקים אשר הניעו את שירות המבחן ליתן את ההמלצה התבססו על תכונותיו ונסיבותיו האישיות של המשיב אשר הינו אדם נורמטיבי הדואג לפרנסת משפחתו. גם לא ניתן משקל ראוי לעובדה שהמשיב החל להשתתף במסגרת קבוצה טיפולית לפני מתן גזר הדין. הוא לקח אחריות מוחלטת וכנה על מעשיו ומבלי שניתן צו מבחן, גילה אחריות והשתלב במסגרת הקבוצה הטיפולית. עוד טעה בית משפט קמא לדעת בא כוח המשיב שלא שקל את העובדה שהמשיב חדל לעבוד בעסק בשנת 2008 ועד היום. על רקע מצבו הרגשי הקשה לאור הסתבכותו בתיק הנוכחי המשיב מתקשה להשתלב בעבודה אחרת. גם הוא הסתמך על פסיקת בתי המשפט השונים וטען כי רמת הענישה הראויה במקרים מסוג זה מחייבת שהמשיב לא יישלח למאסר בפועל, אלא לעבודות שירות.
13. בדיון שלפנינו הוסיף בא כוח המדינה והדגיש כי לולא אותה ביקורת של שלטונות המס, המשיב לא היה חדל מלהעלים את הכנסותיו. כן יש לדחות את טענת בא כוח המשיב לפיה סכום המס שהושמט קטן בהרבה מהסכומים המפורטים בכתב האישום מפני שחלה חובת דיווח של המשיב ואל לו לעשות חשבון מיסוי עצמי תוך ניכוי הוצאותיו מהכנסותיו, גם אם בסופו של יום החשבון היה לטובתו של המשיב, דבר שאגב אינו נכון במקרה זה. כמו כן, אין לזקוף לזכותו של המשיב את העובדה שבסופו של יום הסיר את מחדליו. אימוץ טיעון זה יפגע בהרתעת עברייני מס פוטנציאליים ויוביל לכך שנישומים ינסו להונות את השלטונות וכשלא יעלה הדבר בידם, ישלמו את אשר עליהם היה לשלם לולא השמטת ההכנסות מבלי לשלם מחיר עונשי על מעשיהם.
14. ב"כ המשיב חזר על עמדתו שיש להתייחס לסכומי המס האמיתיים אשר הועלמו על ידי המשיב בסך של כ-500,000 ש"ח בלבד. יש גם לבוא לקראת המשיב אשר בתמימותו לקח את כל "הספרים הכפולים" והציג אותם בפני פקיד המס והחישוב אשר נערך על ידי פקיד המס נערך על בסיס אותם ספרים. לבסוף ביקש שיושת על המשיב עבודות שירות של שישה חודשים וזאת גם בשים לב לעונש אשר הושת על אמו של המשיב.
15. על פניו נראה לנו שהעונש שהוטל על ידי בית המשפט הוא עונש קל החורג מרמת הענישה המקובלת בעבירות מסוג זה (וראו לדוגמא ע"פ (מחוזי-י-ם) 40038/07
מרדכי נ' מדינת ישראל, פורסם במאגרים [25.10.07]; רע"פ 5718/05
אוליבר נ' מדינת ישראל, פורסם במאגרים [8.8.05]; רע"פ 3641/06
צ'צ'קס נ' מדינת ישראל, פורסם במאגרים [28.8.06]; רע"פ 2386/08
באדר נ' מדינת ישראל, פורסם במאגרים [7.8.08]). כשם שציין בית משפט קמא, נסיבה לחומרה מצאנו בכך שהנאשם השמיט הכנסות בסדר גודל של כ-3,000,000 ש"ח במשך חמש שנים ולולא נתפס בקלונו, מי יודע עד מתי היה ממשיך בהשמטת הכנסותיו. השמטת ההכנסות במקרה זה מגיעה לסכום עתק וצודק בא כוח המדינה שאין לשעות לטענת בא כוח המשיב שיש לבצע חשבון רעיוני של סכום המס מתוך ההכנסות שהיה על החייב לשלם בניכוי הוצאותיו. פשיטא כי מי שאינו מדווח על הכנסותיו, אינו יכול ליהנות מניכוי הוצאותיו. אכן, יש לזקוף לזכותו של המשיב את העובדה שבסופו של יום ראה להגיע להסדר עם רשויות המס ולשלם את סכום המס המתבקש מניהול "הספרים הכפולים". ואולם, אין להפריז במשקל טיעון זה, שכן צודק בא כוח המדינה שמתן משקל יתר להסרת המחדלים במישור האזרחי יסכל את ההרתעה של הענישה הפלילית. גם לא ניתן לטעון כי אדם אשר משמיט הכנסות במשך חמש שנים, הנו אדם שניתן להגדירו כאדם נורמטיבי. אין המדובר במקרה זה במעידה חד-פעמית, אלא בניהול פנקסים כפולים במשך חמש שנים. במשך אותם שנים המשיב ידע היטב שהוא מבצע עבירות פליליות, וחרף זאת המשיך לעשות כן עד אשר ניתן לומר עליו "כיוון שעבר עבירה ושנה בה, נעשית לו כהיתר" (תלמוד בבלי,
מועד קטן, דף כז, עמ' ב').
16. מצאנו, אפוא, כי בית משפט קמא שקל את כל הנתונים והנסיבות הצריכים לעניין, אך נתן משקל יתר לנסיבותיו האישיות האינדיווידואליות של המשיב, שעה שהיה מקום ליתן משקל יותר גדול לעניין הציבורי בעבירות מסוג זה (וראו רע"פ 3641/06 בעניין
צ'צ'קס; ע"פ 6474/03
מלכה נ' מדינת ישראל, פורסם במאגרים [19.2.04]; רע"פ 2891/05
יעקב נ' מדינת ישראל, פורסם במאגרים [20.4.05]). בשים לב לאמור, היה מקום אכן להטיל על המשיב עונש ברף העליון אשר נתבקש על ידי המדינה בבית משפט קמא או עונש הקרוב לכך. לולא הסדר הטיעון, ההודאה, לקיחת האחריות ופירעון חוב המס האזרחי על ידי המשיב במלואו כשנתיים לפני הגשת כתב האישום, היה גם מקום להשית עליו עונש חמור בהרבה.
בשים לב לאמור, אנו מקבלים את ערעור המדינה ודוחים את ערעור המשיב, ומשיתים עליו עונש מאסר בפועל של 6 חודשים. הואיל ואין זו דרכה של ערכאת הערעור למצות את הדין עם נאשם ונוכח העובדה שעונש המאסר עדיין מתון בעינינו, ראינו מקום לאזן את רכיבי גזר הדין בהשתת קנס כספי על המשיב חלף השתת תקופת מאסר נוספת. משכך, בנוסף לעונש המאסר, אנו מטילים על המשיב קנס בסך 50,000 ש"ח אותם הוא ישלם תוך 60 יום מהיום, או 3 חודשי מאסר בפועל תמורתו. עונש המאסר על תנאי אשר הושת על המשיב ישאר על כנו.
על פי בקשתו של בא כוח המשיב, אנו מורים שהמשיב יתחיל לרצות את עונשו ביום 27.11.11 והוא יתייצב באותו יום עד השעה 09:00 בבית המעצר של מגרש הרוסים בירושלים.
בהסכמת ב"כ הצדדים, פסק הדין יישלח אליהם בדואר.