פסק-דין בתיק עפ"ת 41599-04-12

מבוא ורקע :

1.         לפני ערעור על שני גזרי הדין של בית משפט השלום לתעבורה בחיפה, (להלן: " בית משפט קמא"), אשר ניתנו ביום 14.03.12, ע"י השופט ש. יציב, בתיק תת"ח 3893-07-10 ובתיק תת"ח 3896-07-10.

2.         המשיבה הגישה ביולי 2010, נגד המערערים 1, 2 ו- 3  כתב אישום בתיק תפ 3893-07-10 (להלן: " המקרה הראשון") ובו נטען כי מערער 3, רמיז סלימוב, הסיע במונית בנסיעת שרות את מר ישראל כהן, פקח סמוי של משרד התחבורה עם נוסעים נוספים.

ההסעה החלה בהתחנה המרכזית ברח' צמח דוד בתל אביב ועד תחנת המוניות של המערערת 1 ברח' החלוץ 6 בחיפה. ההסעה בוצעה במסלולים של קווי אוטובוסים ותאגיד מוניות אחר - (להלן: " מסלול שירות"). המערער 3 גבה בנפרד, מכל אחד מנוסעי המונית, שכר הסעה בסך של 28 ש"ח.

3.         עוד נטען בכתב האישום שבמועד הרלוונטי לא היה בידי המערערים 1 ו- 2  רשיון קו שרות ולמערער 3 לא היה רשיון הסעה לנסיעות שירות, במסלול השירות, מאת הרשות.

4.         בכתב האישום נטען כי מערערת 1 הינה חברה פרטית העוסקת בהפעלת קווי מוניות שירות במסלולים שבין חיפה לנתב"ג ובחזרה לנהריה ולישובי הצפון, על פי רשיון ההסעה של המונית, הזהה למסלולים המפורטים ברישיון קוו השירות.

5.         בזמנים הרלבנטיים לכתב האישום, מערער 2 היה מנהלה של המערערת 1 והמערערים 3 ו- 4 היו נהגים שהפעילו מוניות בקווי השירות בהתאם לרשיון ההסעה.

ההליך בבית משפט קמא:

6.         עם תיקון כתב האישום במקרה הראשון חזרו בהם המערערים 1, 2 ו- 3 מכפירתם והודו בביצוע עבירה של אי קיום חובת רשיון, לפי סעיף 3 לצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (הסעה באוטובוסים ובמוניות) תשל"ד - 1974, (להלן - " הצו"), וסעיף 39ב לחוק הפקוח על מצרכים ושירותים, תשי"ח-1957, (להלן - " חוק הפיקוח"), וכן עבירה של אי קיום חובת רשיון קו לנסיעות שירות, לפי סעיף 14יא לפקודת התעבורה (נוסח חדש), תשכ"א - 1961 (להלן: " הפקודה").

7.         בימ"ש קמא הרשיע את המערערים 1, 2 ו- 3 על סמך הודאתם בעבירות שיוחסו להם בכתב האישום המתוקן.

8.         לבקשת המערערים 1 ו- 2, צורפו שני תיקים נוספים. בימ"ש קמא הרשיע אותם על סמך הודאתם גם בעבירות שיוחסו להם בשני התיקים שצורפו ושהם:  ת.פ. 3895-07-10 ות.פ. 3896-07-10, שעניינם הפרת תנאי רשיון ושבהם הובא לדין גם מערער 4.

9.         בימ"ש קמא שמע טיעונים לעונש והטיל על המערערים 1-3 את העונשים הבאים:

על המערערת 1:  קנס בסך 30,000 ש"ח וחתימה על התחייבות עצמית בסך 100,000 ש"ח.

על המערער 2:  קנס בסך 15,000 ש"ח וחתימה על התחייבות עצמית על סך 30,000 ש"ח

על המערער 3: קנס בסך 5000 ש"ח וחתימה על התחייבות עצמית בסך 10,000 ש"ח. (להלן: " גזר הדין הראשון").

10.        ראוי לציין כי כנגד המערער 4 הוגש כתב אישום בת.פ. 3896-07-10 שעניינו הפרת תנאי רשיון. המערער 4 חזר בו מכפרתו, הודה והורשע.

לבקשת מערער 4 הורה בימ"ש קמא על צירוף תיק נוסף שעניינו גם הפרת תנאי רשיון והרשיעו על סמך הודאתו גם בעבירות שיוחסו לו בת.פ.  3895-07-10.

בימ"ש קמא לאחר ששמע טיעונים לעונש הטיל על המערער 4 (בשני התיקים) קנס בסך 6000 ש"ח וחתימה על התחייבות עצמית בסך 10,000 ש"ח (להלן: " גזר הדין השני").

11.        הערעור מופנה כנגד חומרת העונשים שהוטלו בשני גזרי הדין.